דתיות לומדות פחות מדעים גם בשל מחסור בהזדמנויות

במחקר של מרכז טאוב שפורסם לאחרונה מצאנו כי תלמידים ותלמידות רבים יותר פונים ללימודי מקצועות מדעיים וטכנולוגיים, ובמיוחד למגמות במסלול הטכנולוגי הגבוה – הכולל מגמות כמו ביו-טכנולוגיה ומדעי המחשב. למיומנויות הנלמדות במגמות הללו יש ביקוש גבוה בתחומי ההיי-טק ומקצועות מדעיים-הנדסיים אחרים, והפערים עלולים להשפיע על המשך הדרך – באקדמיה ובשוק התעסוקה.

ככלל, שיעור הבנים במסלול הטכנולוגי הגבוה גדול משיעור הבנות במסלול זה, אך ניכר הבדל גדול בין יהודים לערבים. במערכת החינוך הערבית חלה העלייה הגדולה ביותר בשיעור הלומדים במסלול הטכנולוגי הגבוה – ובמיוחד בקרב בנות, ששיעורן עולה על שיעור הבנים. זוהי מגמה יוצאת דופן ביחס למדינות OECD אחרות, ומעניינת במיוחד על רקע מאפייניה המסורתיים של החברה הערבית בישראל. אין ספק שיהיו לה השלכות דרמטיות על שילובן של ערביות בשוק העבודה בעתיד.

בחינוך העברי, לעומת זאת, הפערים בין שיעור הבנים לבנות עדיין גבוהים. בזרם הממלכתי שיעור הבנות במסלול הטכנולוגי הגבוה נמוך ב-40 אחוז משיעור הבנים. נתון מטריד במיוחד הוא שהפער בזרם הממלכתי-דתי גבוה יותר מבכל מגזר אחר. מעט מאוד נערות דתיות לומדות במסלול הטכנולוגי הגבוה, בעיקר בהשוואה לשיעור הגבוה של נערים דתיים הלומדים במגמות המשתייכות למסלול זה – 1 מתוך 4 נערים דתיים לומדים במגמה טכנולוגית גבוהה, לעומת פחות מ-1 מתוך 10 מהנערות הדתיות. הפער גם אינו מצטמצם עם השנים, בניגוד למגזרים אחרים.

הבנות הדתיות מגיעות מחברה שמרנית יותר – אך כך גם הבנות הערביות, שכאמור לומדות היום מדעים וחינוך טכנולוגי בשיעורים גבוהים מאוד. רוב הדתיות לומדות במסגרות נפרדות, שיכלו לתרום לפנייה למקצועות מדעיים (כבר נטען בעבר כי ההישגים של נשים במתמטיקה משתפרים כשהן לומדות בסביבה נשית בלבד). אך נראה כי ההפרדה המגדרית דווקא מביאה לצמצום האפשרויות בעבורן; רק 18 אחוזים מבתי הספר הדתיים לבנות מציעים מגמות טכנולוגיות גבוהות, לעומת 48 אחוזים מבתי הספר האחרים. סביר להניח שיש דתיות שהיו בוחרות במסלול זה – אולם האפשרות אינה קיימת מפני שאין מגמות כאלו בבית ספרן.

השיעור הנמוך של הבנות הדתיות בחינוך הטכנולוגי הגבוה מצטרף למגמה כללית של מיעוט דתיות בלימודים מדעיים – שיעור הדתיות שלומדות מקצוע מדעי ברמת חמש יחידות עומד על 33 אחוזים, לעומת 37 אחוזים בחינוך הממלכתי וכ-46 אחוזים בחינוך הערבי. התופעה ניכרת גם בתחומים שיש בהן רוב נשי באופן מסורתי, כמו ביולוגיה וכימיה. נראה כי ההסבר לכך נעוץ בסיבות מעשיות – בתי הספר בחינוך הממלכתי-דתי קטנים יחסית ולכן היצע המקצועות להרחבה קטן יותר – ובנורמות והשפעות סביבתיות על הבנות הדתיות, הממעטות לפנות ללימודים טכנולוגיים ומדעיים בבתי הספר.

חשוב לוודא שלתלמידות דתיות ניתנת ההזדמנות ללמוד מקצועות מדעיים וטכנולוגיים ברמה גבוהה בתיכון, מפני שהתחומים המדעיים קשורים להזדמנויות בשוק העבודה ולפוטנציאל השתכרות גבוה יותר, ואלה תחומים שקשה ללמוד אותם ברמה אקדמית ללא הכנה מתאימה כבר בתיכון. במילים אחרות: אם לנערות דתיות לא תינתן ההזדמנות ללמוד את הנושאים הללו בבית הספר, עד כניסתן למוסדות להשכלה גבוהה ההזדמנות עלולה להיעלם, ולהשפיע בהתאם על הזדמנויות בשוק התעסוקה.

פערים מגדריים בשוק העבודה הם לא סיפור של מגזר ספציפי. למעשה, פערי השכר, במיוחד בחישוב שעתי, הם הגבוהים ביותר דווקא במגזר החילוני. אפילו באוכלוסייה הערבית, שבה כאמור יש רוב לנערות במסלול הטכנולוגי הגבוה, עדיין יש ייצוג חסר של נשים בחוגים הטכנולוגיים וההנדסיים במוסדות להשכלה גבוהה. חשוב לאפשר לכל תלמידה לבחור את תחומי הלימוד שהיא מעוניינת בהם, אך במגזר הדתי כדאי להקדיש תשומת לב יתרה להשפעות של הסביבה על הבחירה בתחומי הלימוד, וכן לחסמים הטכניים שאינם מאפשרים לבנות שמעוניינות בכך ללמוד לימודים טכנולוגיים ומדעיים ברמה גבוהה.

פורסם גם בדה-מארקר תחת הכותרת: הצעירות הערביות כובשת את פסגת ה-OECD בחינוך הטכנולוגי