האם ישראל מוכנה להזדקנות האוכלוסייה?

מרכז טאוב אירח לאחרונה – בשיתוף עם "מרכז ישראל-אסיה" – דיוני שולחן עגול בנושא "כינון תוכנית לאומית להתמודדות עם הזדקנות האוכלוסייה בישראל: לקחים מסינגפור". הדיון כלל תובנות מפיו של כריסטופר גי, דובר אורח מסינגפור. שאלנו את מנחה האירוע ויו"ר תוכנית מדיניות הבריאות שלנו, פרופ' דב צ'רניחובסקי, חמש שאלות שיבהירו מדוע הנושא הזה חשוב כל כך.

1.מדוע הזדקנות האוכלוסייה היא נושא שחשוב כל כך לדון בו כעת בישראל? אנחנו לא מדינה צעירה יחסית?

האוכלוסייה בישראל אכן צעירה יחסית (בשל ההגירה ושיעורי הפריון הגבוהים) ורק כ-10 אחוזים מהאוכלוסייה הם בני ובנות 65 ויותר, לעומת שיעור כמעט כפול בארצות הברית, באירופה וביפן. לצד זאת, האוכלוסייה מזדקנת במהירות –  מספר הקשישים בני 70 ויותר צפוי להכפיל את עצמו עד 2035. עקב כך, שיעור הליקויים התפקודיים צפוי לגדול בקצב מהיר ב-16 אחוזים מהגידול באוכלוסייה. בעיה מרכזית אחרת בישראל היא שכחמישית מהקשישים במדינה חיים מתחת לקו העוני.

כדי להתמודד עם הגידול בביקוש לטיפול סיעודי שצפוי להתלוות להזדקנות האוכלוסייה, ישראל צריכה להתמודד עם המחסור במשאבים המוקצים לטיפול מסוג זה, להעריך את הפוטנציאל הנוכחי והעתידי במימון טיפול סיעודי מסוגים שונים, ולהתמודד עם כשלי יעילות באופן שבו הקצבאות והשירותים מחולקים לאוכלוסייה המבוגרת.

2. כיצד מוענק הטיפול הסיעודי בישראל כיום?

בניגוד למרבית המדינות המפותחות (למעט ארצות הברית), בישראל אין כיום מערך אוניברסלי מקיף לביטוח סיעודי. רק כמחצית מההוצאה על טיפול סיעודי בישראל היא במימון ציבורי, וחלקה של ההוצאה הפרטית עומד על 45 אחוזים – פי שלושה מהממוצע ב-OECD, העומד על 16 אחוזים. ההסתמכות הנרחבת על מימון פרטי מובילה לאי שוויון בסוג הטיפול הסיעודי שמקבלים הקשישים בישראל מרקע חברתי-כלכלי שונה. יתרה מכך, שיטת החלוקה של הקצבאות והשירותים מבוזרת ומבלבלת. האחריות מפוזרת בין כמה גופים ורשויות ממשלתיים, והאזרחים הוותיקים מתקשים להבין כיצד למצות את זכויותיהם.

3. אילו המלצות ניתנו בישראל כדי לשנות את מערכת הטיפול הסיעודי ולהתכונן לשינויים בהרכב הגילים באוכלוסייה?

ועדת המשנה לעניין הקשיש בכנסת בראשות ח"כ טלי פלוסקוב (שהשתתפה בדיון), שיועצהּ היה פרופ' יצחק בריק (שהשתתף גם הוא בדיון), ניסחה המלצות בנוגע למערכת הטיפול הסיעודי בישראל. המלצותיה כללו מלחמה בעוני בקרב האוכלוסייה המבוגרת בישראל, שיפור התמיכה במטפלים ובמטפלות העיקריים, וייעול אספקת הקצבאות והשירותים לקשישים. עם זאת, ועדת המשנה לא התמודדה עם ההשלכות התקציביות של ההמלצות.

4. למה להשוות בין ישראל לסינגפור?

ישראל וסינגפור חולקות כמה מאפיינים חשובים: הן מדינות צעירות, קטנות, מפותחות ו"מבודדות", וגישתן למשאבי טבע מוגבלת. חשוב מכך – סינגפור נחשבת למובילת דרך בנושא תכנון מדיניות עתידית, בפרט בתחום ההיערכות להזדקנות האוכלוסייה. קצב ההזדקנות של האוכלוסייה בסינגפור הוא השני במהירותו בעולם, והמדינה מצויה בתהליכים של כינון מדיניות שתרכך את השינוי הדרמטי שצפוי במבנה הגילים בה בעשורים הקרובים. בשל כך ישראל, המתמודדת עם אתגרים משלה הנובעים מהזדקנות האוכלוסייה, יכולה ללמוד מהניסיון של סינגפור.

5. מה הם הדברים המרכזיים שישראל יכולה ללמוד מסינגפור בעניין ההיערכות להזדקנות האוכלוסייה?

חשוב לציין שיש כמה הבדלים בולטים בין סינגפור לישראל בתרבות ובמבנה הממשל, לכן יש לנקוט משנה זהירות באימוץ פתרונות ממדינה למדינה. לצד זאת, יש כמה היבטים בגישתה של סינגפור לנושא הזדקנות האוכלוסייה שיוכלו לסייע לכינון תוכנית לאומית להיערכות דומה בישראל, למשל סבסוד אוניברסלי לדיור ציבורי שיסייע לענות על צורכי הדיור של קשישים (הוצאה גדולה מאוד בעבור הקשישים בישראל). דוגמאות נוספות הן החלת חיסכון חובה לצורכי מימון טיפול סיעודי, מרכזים לטיפול יום בעבור קשישים, הסדרים רשמיים לבני המשפחה המטפלים, ושיתוף פעולה בין-משרדי בכינון תוכניות בקנה מידה רחב כדי להתמודד עם ההזדקנות.