כיצד אנחנו דואגים לניצולי השואה?

בישראל כיום חיים מעל 200,000 ניצולי שואה בעלי זכאות לקצבאות והטבות כמו הקלות מס, סיוע במימון תרופות והוצאות שונות. ב-2015, 20 עד 30 אחוז מניצולי השואה בארץ חיו מתחת לקו העוני.

הרשות לזכויות ניצולי השואה הוקמה באמצע שנות החמישים כדי לפקח על מתן ההטבות הללו, אולם בעשור האחרון ובעקבות ההד הציבורי נעשו מאמצים להקלת הקשיים החברתיים והכלכליים של קבוצת אוכלוסייה זו.

בשנת 2008 חלה עליה משמעותית בהוצאה על קצבאות והטבות לאוכלוסיית ניצולי השואה, בשל תיקונים לחוק שאפשרו לניצולים בעלי נכויות כלשהן לקבל את הזכאות, גם אם לא מימשו אותה קודם לכן, והרחיבו את הזכאות גם למי שגורשו ממדינות תחת השפעה גרמנית במלחמת העולם השנייה. לאור שינויים אלה, שיעור ההוצאה על ניצולי שואה מסך ההוצאה הממשלתית עלה מ-0.5 אחוז בשנת 2000 ל-0.7 אחוז בשנת 2008. העלייה המשיכה גם בשנתיים האחרונות עם הגידול בתקציב, וההוצאה עומדת כיום על 0.9 אחוז, וכ-5 אחוז מההוצאה על רווחה.

שינויי מדיניות לשנת 2017-2018

לקראת סוף שנת 2016 עלה סכום הפיצויים שקיבלו ניצולי שואה רטרואקטיבית (מאוקטובר 2015 ועד סוף שנת 2016) ב-34 מיליון שקל, ובתחילת שנת 2017 חלה עלייה נוספת של 14 מיליון שקל, ל-48 מיליון שקל.

כחלק מהתקציב לשנת 2017-2018, הוגדל המענק השנתי שניתן לניצולי שואה; מ-3,600 שקל ל-3,960 שקל לשנה. בנוסף, הזכאות להטבות הורחבה גם עבור יוצאי מרוקו, אלג'יריה ועיראק, שחוו אנטישמיות וסבלו מהגבלות במהלך מלחמת העולם השנייה. ניצולים אלה זכאים למענק שנתי של כ-600 שקל ולפטור מתשלום בקניית תרופות מרשם הכלולות בסל הבריאות. 

מהם האתגרים בפניהם אנו ניצבים כיום?

על אף הרחבת הזכאות והתיקונים לחוק, ישנם ניצולי שואה רבים הזכאים לקצבאות והטבות, אך לא מקבלים אותן הלכה למעשה; זאת משום שעליהם חובת הפניה וההוכחה שאכן הם זכאים, ובשל תהליך בירוקרטי מורכב שצריך לעבור לשם כך כדי להוכיח מי מוגדר כניצול שואה. עקב כך, לא כל הניצולים מקבלים את ההטבות המגיעות להן לפי חוק.