כמה מוציאה המשפחה שלך?

מזון בריא יקר מדי עבור משפחות בעלות הכנסה נמוכה

תזונה בריאה היא גורם חשוב בשמירה על בריאות טובה. משרד הבריאות ממליץ על תזונה ים תיכונית, שהיא עשירה בירקות, פירות ודלה יחסית בחלבון מהחי. כדי לצרוך תזונה בריאה כזאת, על משפחה ממוצעת מהעשירון התחתון להוציא 65% מהכנסתה, אך בפועל היא מוציאה רק 42% מהכנסתה על מזון – בריא או לא בריא. למרות שמשפחות עניות מוציאות חלק גדול מהכנסתן על מזון, הן נאלצות לוותר על איכותו או על כמותו. משפחות מהעשירון העליון, לעומת זאת, צריכות להוציא רק 7% מהכנסתן כדי לצרוך סל מזון בריא, ובפועל מוציאות 10% מההכנסה על מזון.

משקי בית מוציאים יותר על בריאות, ובעיקר על תוכניות ביטוח פרטיות

שיעור ההוצאה הממשלתית על שירותי בריאות בישראל נמוך ב-15% מהממוצע במדינות המפותחת. כתוצאה מכך, ההוצאה הפרטית של משקי הבית על בריאות מסך כלל ההוצאה שלהם עלתה: מ-4.5% בשנת 2000 ל-5.7% ב-2015. הסיבה המרכזית לעליה בהוצאה היא רכישת תוכניות ביטוח פרטיות, שבשנת 2000 היוותה 18% מהוצאות המשפחה על בריאות, וב-2015 כבר זינקה ל-37%. הישראלים צריכים להוציא יותר כסף מכיסם כדי לקבל את הטיפול הרפואי לו הם מצפים, ודרך מסגרות פרטיות, למרות שהטיפול ניתן על ידי רופאים מהשירות הציבורי. בכך שאותם רופאים נותנים את הטיפול בצורה פרטית הם בעצם משאירים את המרפאות הציבוריות שבהן יכלו לתת את אותו הטיפול ריקות מאדם. המצב פוגע ביעילות המערכת וגורם לפערים בין משקי בית מדרגות הכנסה שונות, ובין כאלה שגרים באזורים גיאוגרפיים שונים.

חלה ירידה בהוצאות משקי הבית על בני 3-4 מאז החלת חוק חינוך חובה על גילאים אלה

מאז שנת הלימודים תשע"ג (2012-2013) הורחב חוק חינוך חובה לגילאי 3-4, והממשלה החלה לממן את עלויות החינוך בגיל הצעיר ולסבסד תוכניות פרטיות רבות שיועדו לגיל זה. מימון זה הביא לירידה של 11.5% מהתשלום המשפחתי הממוצע של על בני 3-4. במקביל נרשמה עליה קלה בתשלום עבור בני שנתיים, כך שהתשלום הממוצע של משק בית על בני 2-5 ירד בעקבות החוק ב-3% בלבד. המרוויחים העיקרים מהחלת חוק חינוך חובה על הילדים הקטנים יותר היו משקי בית מהמעמד הבינוני הגבוה, ולאו דווקא אלה מהעשירונים התחתונים. מדוע? מפני שהעניים יורת נהנו מסיוע כלכלי גם לפני המחאה החברתית של 2011.

עול הטיפול בקשישים נופל על המשפחות, ובמידה רבה יותר מבמדינות מפותחות אחרות

העול הכלכלי הכבד על המשפחות משתקף בבירור בחלוקת התשלומים בכל הנוגע לטיפול סיעודי לקשישים. ישראל בולטת בתשלום הגבוה הנדרש מצד משפחות – 45%, כמעט פי שלושה מהסכום הממוצע ב-OECD. התשלום מתפרס על מספר תחומים: 39% מהתשלום מוקדם למטפל (לרוב זר), 37% מוקדשים לדיור מוגן
ו-22% מוקדשים לביטוחים פרטיים שונים. רוב הנטל נופל על משפחות מהמעמד הבינוני שמצד אחד אינן יכולות לממן מטפל או בתי אבות פרטיים, אך מצד שני אינן עניות מספיק כדי לזכות בטיפול סיעודי מטעם המדינה.