לקרוא את הקורונה: אלף-בית של מגיפה

1) המקורות השונים אינם אחידים, כך שחשוב לשים לב לקטגוריות. המספר שאנו שומעים הכי הרבה ממשרד הבריאות, ועל כן בתקשורת, הוא "סך המקרים המאומתים". נתון זה פשוט מתאר את הסך המצטבר של המקרים שאומתו. הוא כולל את כל "המקרים הפעילים" – כלומר האנשים שידוע שנדבקו – וגם את האנשים שהחלימו או מתו. אם אנחנו רוצים להבין את מגמות ההידבקות, "סך המקרים המאומתים" אינו בהכרח הקטגוריה הטובה ביותר, כיוון שנתון זה לעולם לא ירד. השימוש בו להבנת המגמות הקשורות בקורונה דומה לשימוש בהוצאה הכוללת כדי להעריך מגמות בצריכת משקי הבית. במדדים מסוג זה, במקרה הטוב, מגמת הירידה עשויה לכל היותר להשתטח, כך שבמקרים מסוימים עדיף להשתמש במספר "המקרים הפעילים", שהוא סך המקרים המאומתים פחות מספר האנשים שהחלימו או נפטרו.

2) "סך המקרים המאומתים" הוא בעצם מדד של מספר הנדבקים שאומתו ע"י מבחן קליני, כך שהוא פונקציה פשוטה של: (א) מספר האנשים שנבדקו; ו(ב) פרוטוקולי (נהלי) הבדיקות, כלומר הכללים הקובעים מי ייבדק. בעייתי במיוחד להשתמש בנתון זה להשוואה בין מדינות, כיוון ששיעורי ההידבקות ככל הנראה יהיו נמוכים יותר במדינות ששיעור הבדיקות בהן נמוך יותר ובמדינות המאפשרות לאנשים לרכוש בדיקות (כפי שקורה באזורים מסוימים בארצות הברית, והמשמעות היא ששיעורי הבדיקות יהיו גבוהים ביותר בקרב עשירים בהשוואה לעניים). זו בעיה גם כשמנסים להבין את המגמות בתוך המדינה. לדוגמה, בישראל עלה מספר הבדיקות מ-500-700 ביום בשבוע השני של מרץ ליותר מ-6,500 בימים האחרונים של החודש. במקרה זה, חשוב לבחון את שיעור הבדיקות שהניבו תשובה חיובית ואת מספר הבדיקות החוזרות (למשל כדי לבדוק אם האדם עדיין נושא את הנגיף), אך גם להיות מודעים לשינויים בפרוטוקול הבדיקות.

3) אם ברצוננו לדעת אם חלה האטה בהתפשטות נגיף הקורונה ("השטחת העקומה"), עלינו להתמקד בשיעור השינוי במספר החולים ולא במספרם הכולל של החולים החדשים. לדוגמה, 712 החולים החדשים ב-1 באפריל מייצגים עלייה של 13.9%. 729 החולים החדשים שהיו שישה ימים קודם לכן (26 במרץ) מייצגים עלייה של 31.6%. על כן, גם אם בכותרת כתוב שיש "שיא במספר החולים", בדקו את שיעור העלייה.

4) הצד השני של הסעיף הקודם: אם ברצוננו לדעת מה תהיה השפעת ההידבקות על מערכת הבריאות (או על כל מגזר אחר בחברה), לא מספיק לבחון את שיעור ההידבקות. עלינו לבחון גם את המספר האבסולוטי. השטחת שיעור ההידבקות בשלב מוקדם של המגפה – למשל ברמה שבה יש 700 מקרים חדשים מדי יום – מעמיסה פחות על המערכת במידה משמעותית, מאשר אם ההשטחה תהיה ברמה של 1,400 מקרים חדשים ביום.

5) ניתן להשתמש ביחסים בין המספרים ליצירת אינדיקטורים שימושיים למסלול ההתקדמות של המגפה.[1] דוגמה לכך היא מספר המחלימים ביחס למספר המתים. זהו מדד פשוט למידת היכולת של המערכת להוביל את ההידבקויות הידועות בנקודת זמן קודמת לעבר החלמה, בהשוואה להידבקויות שהגיעו לכדי מוות. מדד שימושי נוסף הוא מספר האנשים המונשמים במכונות הנשמה בכל נקודת זמן נתונה ביחס למספר המקרים המאומתים שהיו 10 ימים קודם לכן. מדד זה מעיד על השינויים בשיעור המקרים המגיעים למצב הקליני הקשה ביותר. יש לציין שמדדים אלה אינם מוזכרים בתקשורת בתדירות גבוהה. עליכם לחשב אותם בעצמכם (או להיעזר בנו – ראו את בלוג הקורונה שלנו).

————————————————————————————————————————————

[1] יחסים אלה מבוססים על זהות מתמטית פשוטה. מספר האנשים שנדבקו בקורונה (S) בכל יום נתון (t) שווה למספר האנשים שנדבקו בנקודה מסוימת בעבר (I) פחות מספר המחלימים בתקופה שבין שתי נקודות זמן אלה (R) ומספר המתים (D), כך ש- St = It-n, t – (Rt-n, t + Dt-n, t)

ניתן לזהות נקודות מפנה במסלול ההתקדמות על ידי הזזת איברים שונים בזהות זו בין שני צדי המשוואה, במיוחד אם נתייחס בקפדנות לזמנים השונים (t).