מה מקור הפער בין בעלי השכר הגבוה ביותר לבעלי השכר הנמוך ביותר?

דוח התעסוקה של ה-OECD שפורסם לא מכבר עורר סערה בתקשורת הישראלית עקב הממצאים החשובים המופיעים בו בתחומי האבטלה, פערי השכר המגדריים, וגם הפערים בין בעלי שכר גבוה (האחוזון ה-90) לבעלי שכר נמוך (האחוזון ה-10) בישראל.

דוח ה-OECD מצא כי בישראל הכנסתם של עובדים באחוזון ה-90 גבוהה יותר מפי שבעה מהכנסתם של עובדים באחוזון ה-10. פער זה גבוה יותר מהפער הממוצע במדינות מפותחות אחרות, שבהן בעלי השכר הגבוה מרוויחים בממוצע מעט פחות מפי 3.5 מאשר בעלי השכר הנמוך. למעשה, הפער בישראל גבוה יותר מבין כל מדינות ה-OECD.

חוקרי מרכז טאוב בדקו כבר בשנת 2014 את פערי השכר בישראל בעשור הקודם, והביעו את דאגתם באשר להתפתחויות בעתיד. אמנם אי השוויון בהכנסות בישראל ירד בהתמדה בין סוף שנות התשעים לשנת 2011, אך הפער ב-2011 עדיין היה מהגבוהים במדינות ב-OECD באותה עת: שכרו של האחוזון ה-90 היה גבוה פי 4.9 משכרו של האחוזון ה-10 (נמוך בהרבה מהיחס כיום – 7.2). על אף הירידה המתמדת, החוקרים הזהירו כי מגמות מסוימות צפויות להוביל לגידול עתידי בפערי ההכנסה.

בעיקרו של דבר, החוקרים ביקשו להתריע כי תהליכי אוטומציה (החלפת עובדי כפיים במכונות ורובוטים) שוחקים את שכרם של עובדים בחלק המרכזי של התפלגות השכר, וכי שני הקטבים של התפלגות השכר מתרחקים זה מזה עוד יותר.

והם צדקו. מאז שנת 2013 הפער בישראל בין בעלי השכר הגבוה ביותר לבעלי השכר הנמוך ביותר גדל עד כדי כך שכיום הוא גבוה יותר משהיה בסוף שנות התשעים.

לפי שרברמן, שב-2017 כתב עם קלוד בר רבי מחקר המשך, הגידול הניכר בדרישה לעובדים מיומנים בישראל, הביא בעקבותיו עלייה בשכרם של אלו שבקצה העליון של התפלגות השכר. עלייה זו הייתה גדולה יותר משינויי השכר במשלחי היד בשכר נמוך ובשכר בינוני. כך, אף שהממשלה נוקטת מדיניות המכוונת לשיפור מצבם של עובדים בשכר נמוך באמצעות העלאות של שכר המינימום, הפער בין בעלי השכר הגבוה לבעלי השכר הנמוך מוסיף להתרחב בקצב מדאיג.