שנה חסרת תקדים למערכת הרווחה בישראל

זה עתה החלה שנה אזרחית חדשה, אך הסגר השלישי שהוטל על תושבי ישראל השליך אותם למציאות שאינה חדשה להם כלל. ההתמודדות עם השאלות בנוגע לתמיכה בחברים הפגיעים ביותר בחברה הישראלית, לרבות העובדים הרבים שהצטרפו למעגל האבטלה בעקבות הסגר הנוכחי, מספקת לנו הזדמנות להתבונן בסגרים הקודמים ולבחון את האתגרים שהם הציבו בפני מערכת הרווחה בישראל וכיצד היא התאימה את עצמה אליהם.

לאחר שנתיים של יציבות והיעדר יוזמות משמעותיות חדשות בתחום מדיניות הרווחה בישראל, בשנה האחרונה הביא משבר הקורונה לשינוי דרמטי בהתמודדות עם בעיות חברתיות. ראשית, ההוצאה החברתית גדלה בשנת 2020 בכ-58 מיליארד ש"ח – מהם 50 מיליארד תוספת תקציבית להתמודדות עם המשבר. מדובר בעלייה של 47% בהוצאה על רווחה, לעומת עלייה של 6% בשנה הקודמת.

שנית, בדומה למדינות רווחה אחרות, פעולות מדינת הרווחה בישראל התמקדו בעיקר בהספקת הגנה חברתית – סיוע ישיר למי שמתמודדים עם חוסר ביטחון כלכלי. פעולות ההגנה החברתית של ישראל בתגובה למשבר כוללות הרחבת הכיסוי של מערכת הביטחון הסוציאלי (במיוחד באמצעות דמי אבטלה), בהעלאת קצבאות הנכות, בסיוע לעצמאים ובהרחבת מענק העבודה.

בתחילת המשבר שינה המוסד לביטוח לאומי כמה מהתנאים לקבלת דמי האבטלה כדי להרחיב את הגישה אליהם. לדוגמה, תקופת התשלום המרבית הוארכה עד יוני 2021 (במקום 50–175 יום בימי שגרה). בנוסף, תקופת האכשרה (תקופת העבודה הרציפה לפני הפיטורים) קוצרה מ-12 חודשים ל-6 חודשים, ואושרה גם קבלת כפל קצבאות.

האבטלה הגואה כתוצאה מהמשבר ושינוי תנאי הזכאות הביאו לעלייה של פי 13 במספר מקבלי דמי האבטלה בזמן הסגר הראשון – מממוצע חודשי של כ-70,000 בשנים האחרונות לכ-900,000 באפריל 2020. ההוצאה הממשלתית על דמי אבטלה עלתה כמובן גם היא במידה ניכרת: במחצית הראשונה של שנת 2020 הגיעה העלות הכוללת של תשלום דמי אבטלה לזכאים ל-9.2 מיליארד ש"ח, וההוצאה על דמי אבטלה בחודש מאי בלבד עלתה על ההוצאה בשנת 2019 כולה.

נוסף על השינויים במאפייני התוכנית לביטוח אבטלה יישם המוסד לביטוח לאומי שני סבבים של מענקים אוניברסליים חד-פעמיים לקבוצות נרחבות באוכלוסייה. צעד זה שנקטה ישראל בהתמודדות עם משבר הקורונה חריג בהשוואה למדינות אחרות.

במקביל להשקעה בתוכניות הגנה חברתית הקצתה הממשלה 4.7 מיליארד ש"ח לתוכניות בעלות מאפיינים של השקעה חברתית, שנועדו להרחבת מערך ההכשרה המקצועית ולעידוד ההשתתפות בשוק העבודה, אך בפועל הם לא נוצלו בהיקף נרחב. לדוגמה, התקציב שהוקצה להכשרה מקצועית ולהרחבת תוכניות תעסוקתיות לאוכלוסיות מיוחדות כמעט לא נוצל. למעשה, עד סוף חודש אוקטובר 2020 נוצלו פחות משליש מהכספים שהוקצו לתוכניות אלו – 1.5 מיליארד ש"ח. עם זאת, יצוין כי לקראת סוף השנה הוחל בהרחבת תוכניות קיימות וביישום תוכניות חדשות בשוק העבודה.

פעולות נוספות שנקטה מערכת הרווחה לטיפול במשבר כוללות מענקים לעצמאים במזומן, העלאת מס ההכנסה השלילי ומענקי קורונה חד-פעמיים לעובדים סוציאליים ולעמותות הזקוקות לתמיכה.

כל האמצעים הללו הקלו במידת מה את ההתמודדות עם המשבר, אך ישראלים רבים סובלים קשות מהשלכותיו הכלכליות. הממצאים מעידים כי בשלבים הראשונים של המשבר נפגעו במיוחד עובדים צעירים וערבים. לפי סקר הלמ"ס מיולי 2020, כמעט מחצית מהערבים דיווחו כי מצבם הכלכלי הורע או הורע מאוד מאז פרוץ המשבר, לעומת כ-40% מהיהודים. אשר לעובדים צעירים שנפגעו במשבר, בחודש אפריל, שבו נרשם שיא בנתוני האבטלה, כ-44% מהעובדים שפוטרו או הוצאו לחל"ת היו צעירים עד גיל 34, אף שקבוצת גיל זו מהווה רק 38% מכוח העבודה. בנוסף, רבים מהצעירים שלא איבדו את מקום עבודתם חוו ירידה בשכר. מכל קבוצות הגיל, השיעור הגבוה ביותר של עובדים ששכרם ירד היה בקבוצת הצעירים בני 18–24 (53%).

עדיין מוקדם לדעת מה יהיה מלוא המחיר שתשלם החברה בישראל בעקבות משבר הקורונה ומה יהיה היקפו של הנטל על מערכת הרווחה במדינה. אמנם הפעולות שנקטה הממשלה בתחום הרווחה הצליחו למנוע עלייה בשיעור העוני, אך בשנים הבאות נצפה לראות עלייה בשיעורי העוני ואי השוויון (עקב הקיצוצים המתוכננים בהוצאה החברתית). על קובעי המדיניות להתחיל להיערך לכך כבר עכשיו באמצעות תוכניות מדיניות יצירתיות להבטחת רווחתם של אזרחי ישראל.