הכנס השנתי של מרכז טאוב ע"ש הרברט מ' סינגר
לצפיה בכל סרטוני הכנס:
הכנס הבין-לאומי השנתי ע"ש הרברט מ' סינגר של מרכז טאוב, נערך השנה בפעם האחת עשרה תחת הכותרת "מרחוק": השלכות והזדמנויות בעקבות הגישה מרחוק. הכנס החל בדברי פתיחה קצרים מאת פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב, מייקל פ' לוסטיג, חבר דירקטוריון המרכז וג'יי ה' סנדק, נשיא קרן הרברט ונל סינגר שבחסותה מתקיים הכנס מדי שנה. מייד אחר כך החלה הרצאתו של אחד מתוך שני המרצים האורחים שלנו, פרופ' קלוד פישר, ודיון בהנחיית פרופ׳ אלכס וינרב, מנהל המחקר במרכז טאוב.
פרופ' קלוד פישר מאוניברסיטת קליפורניה, ברקלי דיבר על השינוי שחל בארצות הברית ובמערב במאה השנים האחרונות מבחינת תנועות של אוכלוסייה (לחצו למצגת באנגלית). בניגוד להנחה הרווחת, שלפיה המאה העשרים ואחת מתאפיינת בהגירה גדולה של אוכלוסייה ובהיעדר שורשים, פרופ' פישר הציג דעה הפוכה. לטענתו, החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים אנשים נשארים קרוב למשפחותיהם ולביתם ואינם נוטים להתרחק. מתוך פרספקטיבה היסטורית זו דן פרופ' פישר בשאלת איכות הקשרים החברתיים בעידן הטכנולוגי, בייחוד בתקופת הקורונה. "כשאני חושב על המגפה, אני חושב על ניסוי טכנולוגי גלובלי ענקי שמתעלה על המרחב הגיאוגרפי". האפשרויות המקוונות שנחשפנו אליהן בתקופת המגפה הבטיחו את הימשכותם של קשרים חברתיים ומנעו התפשטות של תופעות שליליות כמו בדידות ודיכאון.
לאחר מכן דיבר אשר דולב, ראש מטה ישראל דיגיטלית במשרד הדיגיטל הלאומי. הרצאתו עסקה בתהליכי הדיגיטציה שעוברים משרדי הממשלה, רשויות מקומיות וגופים ציבוריים בישראל במטרה להנגיש את שירותיהם לאזרחים. מבחינת המטה, הקורונה שימשה הזדמנות להאיץ את תהליכי הדיגיטציה בשירותים שמעניקים גופי ממשל במגוון תחומים, כגון תעסוקה, חינוך ובריאות.
המושב הראשון עסק בהשפעות הלמידה מרחוק על מערכת החינוך. השתתפו בו פרופ' (אמריטה) זמירה ר' מברך מבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן, ששימשה גם יו"ר המושב; קובי רפאלי, מנהל חטיבת תקשוב וטכנולוגיות בחינוך במינהל למדע וטכנולוגיה במשרד החינוך; ביתיה מלאך, מייסדת ומנהלת בית הספר הממלכתי החרדי בנות ירושלים; וד"ר דליה פדילה, מייסדת רשת קיו סקולס ומנכ"לית שותפה בעתידנא.
פרופ' מברך סקרה את התמודדותן של מערכות חינוך בעולם, לרבות בישראל, עם מגפת הקורונה. אחר כך היא הציגה מחקרים עדכניים שנערכו בישראל על הוראה ולמידה מרחוק ועל האתגרים שזימנו הפרקטיקות הללו למורים ולתלמידים, ולבסוף סקרה את השאלות שמעסיקות את מערכת החינוך בעת חזרה לשגרת לימודים. "אנחנו קוראים לזה למידה מרחוק, ויש לזה קונוטציה של ניכור, של מרחק, לא רואים ולא שומעים; אבל ההפך הוא הנכון, אנחנו רואים את התלמידים מקרוב, עין בעין. אולי אם היינו קוראים לזה למידה מקרוב הקונספציה הייתה אחרת".
קובי רפאלי הציג את האתגרים שעמדו בפני משרד החינוך עם המעבר להוראה דיגיטלית בתקופת הקורונה ואת החזון העתידי של המשרד, שעיקרו למידה משולבת המאפשרת רצף למידה מכל מקום מתוך התמקדות בלמידה מותאמת אישית כבסיס לפדגוגיה חדשנית (לחצו למצגת בעברית). רפאלי נתן סקירה קצרה של הלמידה משולבת דיגיטל לפני ובעת ההתמודדות עם המגפה, וסיפר על האתגרים שחווה המשרד בתקופת הקורונה, על ההצלחות במעבר להוראה דיגיטלית בזמן קצר יחסית ועל ההזדמנות לממש תוכניות של דיגיטציה במערכת החינוך שקודם לכן היו בחיתוליהן.
ד"ר דליה פדילה דיברה על ההתמודדות של מערכת החינוך הערבית עם הקורונה מבחינת יישום, הטמעה והפנמה של מדיניות השעה של משרד החינוך. היא סיפרה שבזמן הקורונה הציפו את מערכת החינוך הערבית משאבים חינוכיים (קורסים והכשרות טכנו-פדגוגיים, מחשבים וטאבלטים, תוכן מקוון), אך בגלל הפער הדיגיטלי בין מערכת החינוך הערבית ומשקי בית ערביים לבין אלו היהודיים לא מוצו ההזדמנויות הפדגוגיות בתקופת הקורונה. כמו כן היא תיארה את הקשיים שחוו התלמידים הערבים עם המעבר מהמורה כדמות המרכזית בלמידה מסורתית לתלמיד כדמות המרכזית בלמידה מקוונת. בהיעדר מיומנויות טכניות וקוגניטיביות מסוימות, כמו התמודדות עם פלטפורמת זום ומצגות, ניהול זמן, ויכולת פתרון בעיות בסביבה רגילה ובסביבה מתוקשבת, התלמידים הערבים נותרו מאחור. ד"ר פדילה טענה כי מכיוון שהלמידה המתוקשבת שונה באופן מהותי מן הלמידה המסורתית, יכולת ההפנמה של השינויים הפדגוגיים בתקופת הקורונה הן בקרב התלמידים והן בקרב המורים הייתה חלקית בלבד.
ביתיה מלאך, מייסדת ומנהלת בית הספר בנות ירושלים, השייך לזרם הממלכתי-חרדי, הציגה את האתגרים החינוכיים הייחודיים שהתמודדה עימם עם המעבר של בית הספר להוראה מתוקשבת. ראשית, גם בבית הספר וגם בבתיהן של המורות והתלמידות לא היה חיבור לאינטרנט, ועלה צורך לחברן לרשת מהר ככל האפשר. שנית, עצם החיבור לאינטרנט עורר חשש – ולפעמים אף התנגדות של ממש – הן בקרב המורות והן בקרב משפחות התלמידות. "לשמחתי, רוב צוות ההוראה ורוב התלמידות היום פועלות בסביבה מתוקשבת. אולי קיבלנו בקורונה במתנה את הקטליזטור המעניין הזה שקוראים לו תקשוב. התקשוב הוא בבסיס העבודה שלנו כרגע לשימור הבסיס היהודי המאוד חשוב, לצד לימודי החול ולצד הקורונה".
המושב השני עסק בהשפעות העבודה מרחוק על שוק העבודה. יו"ר המושב היה פרופ' דניאל הרשקוביץ, נציב שירות המדינה, והדוברות היו עו"ד מרים כבהא, הנציבה הארצית לשוויון הזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה והתעשייה, עו"ד מיכל רימון, מנכ"לית עמותת נגישות ישראל ודניאלה ג'אונו, מנהלת תוכניות בכירה בג'וינט-תבת.
פרופ' דניאל הרשקוביץ דן באופן שבו השוק הציבורי התאים את עצמו לשינויים באופי העבודה בתקופת הקורונה. אם לפני המשבר הקפידו במגזר הציבורי על הבחנה ברורה בין המרחב של העבודה לבין הבית, הגמישות התעסוקתית שנכפתה עליו בתקופת המגפה הפכה עתה לחלק מסל הכלים הניהוליים בידי המנהלים במגזר הציבורי.
עו"ד מרים כבהא דיברה על העבודה מהבית במגזר הציבורי בתקופת הקורונה. כבהא מנתה את היתרונות המובהקים של הגמישות התעסוקתית בצמצום פערים מגדריים ובגיוס עובדים מהפריפריה, שרבים מהם מוותרים מראש על עבודה במגזר הציבורי בשל מחיר היוממות הכרוך בה. יתרונות נוספים הם חיסכון למעסיק ולמשק ושמירה על איכות הסביבה. לצד זאת היא הדגישה את החשיבות של הנגשת האמצעים והתשתיות כדי לאפשר את החלת הפרקטיקה על כלל העובדים במשרד.
עו"ד מיכל רימון, מנכ"לית עמותת נגישות ישראל, דיברה על האפשרויות שפתחה הקורונה לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה. במשך שנים, חלק מן האתגרים העיקריים בשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה היו חוסר נגישות של סביבת העבודה ותחבורה למרכזי תעסוקה. עם פרוץ המגפה והבידוד שנכפה בעקבותיה נאלצו המערכות למצוא פתרונות לעבודה מרחוק, ואלה נתנו מענה גם לבעיות הנגישות והתחבורה של אנשים עם מוגבלות. עם זאת, לקורונה היו גם השפעות שליליות על אנשים עם מוגבלות: הם היו בין ראשוני העובדים שפוטרו והוצאו לחל"ת, והאחרונים שהוחזרו לעבודה משום שהם נוטים להיות בקבוצות הסיכון. כמו כן התגלו מכשולי נגישות חדשים בעבודה מרחוק כגון אי נגישותם של אתרים, ממשקים ואפליקציות, לצד פגישות, הדרכות, פינות עבודה ומכשירי קצה שאינם מותאמים לאנשים עם מוגבלות.
דניאלה ג'אונו, מנהלת תוכניות בכירה בג'וינט-תבת, דנה ביישום העבודה מרחוק בארגונים גדולים כקטנים. אף שהעבודה מרחוק הפכה לפרקטיקה רווחת במהלך הקורונה, לא כל האוכלוסיות נהנו ממנה ועסקים וארגונים רבים המשיכו לעבוד במתכונת של שוק העבודה הישן. התוכנית "רימוט" שהשיקה ג'וינט-תבת עם ממשלת ישראל מציעה לארגונים פתרונות שיסייעו להם בניהול האתגרים הכרוכים בעבודה מרחוק – כמו שילוב אוכלוסיות מגוונות, מדידת תפוקות, והטמעת כלים וטכנולוגיות שנדרשים לעבודה מרחוק– ולהפוך אותה לכלי עבודה שישמש גם בימי שגרה.
לאחר מכן הרצתה פרופ' לינדה וייט מהמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת שיקגו על השפעות מגפת הקורונה על התנהגויות בתחום הבריאות, טיפול רפואי ובריאות הנפש. וייט, שמובילה מחקר שבוחן את ההשפעות החברתיות והבריאותיות של הקורונה על אוכלוסיית בני 57–88 בארצות הברית, דיווחה שנמצא קשר חיובי בין קרבה פיזית של בני משפחה וחברים למדד האושר של המרואיין, ולהפך – הפחתה במפגשים פיזיים הובילה להתגברות של דיכאון ובדידות. הפחתה זו הובילה גם להתרופפות השמירה על הבריאות, לרבות דחיית טיפולים רפואיים, ולעיתים אף לאימוץ התנהגויות מזיקות לבריאות. עוד גילה המחקר כי לקיום קשרים חברתיים באמצעים מקוונים לא הייתה השפעה על סוגיות אלו. "בקביעת מדיניות המאבק במגפה עלינו להביא בחשבון את המחירים החברתיים והנפשיים הכרוכים בכך. קרבה פיזית היא חלק מהותי בהוויה שלנו ואין לה תחליף".
את המושב השלישי הנחה פרופ' נדב דוידוביץ', ראש תוכנית מדיניות הבריאות במרכז טאוב. המושב עסק בהשפעת הרפואה מרחוק על מערכת הבריאות והשתתפו בו איילת גרינבאום אריזון, סמנכ"לית בכירה לתכנון אסטרטגי וכלכלי במשרד הבריאות, ד"ר מירי מזרחי-ראובני, המשנָה למנכ"ל וראש חטיבת הבריאות במכבי שירותי בריאות ופרופ' סלמאן זרקא, ראש מגן ישראל ומנהל המרכז הרפואי זיו.
איילת גרינבאום אריזון דיברה על השפעתה של הקורונה על עתידה של מערכת הבריאות, ובפרט על שוק הבריאות הדיגיטלית – הן מבחינת המטופלים, שהולכים והופכים לצרכנים של שירותי בריאות דיגיטליים, והן מבחינת המטפלים, שלומדים לספק את השירותים הללו למטופליהם (לחצו למצגת בעברית). כמו כן היא הציגה את הגידול הניכר שחל בעקבות המגפה באשפוזי בית ובטיפולים בבית ואת השינוי באופי העבודה של משרד הבריאות עם גורמים שנעשו משמעותיים יותר בזמן הקורונה, כמו רשויות מקומיות.
ד"ר מירי מזרחי-ראובני דיברה על ההתמודדות של קופות החולים עם המגפה באמצעות המעבר לטיפול ביתי ואשפוזי בית. בשנה וחצי האחרונות הפכו הקופות לגורם העיקרי המטפל בקורונה בישראל, תוך שיתוף פעולה עם רשויות מקומיות ועם הצבא כדי להעניק לאוכלוסייה את המענה הנכון. הקופות העניקו מגוון טיפולים בביתם של החולים, בהם אשפוז בית, הנשמה, שיקום בית והוספיס בית, ובכך אתגרו את המודל הקלאסי של אשפוז בבתי חולים. שילוב הרפואה מרחוק עם ניהול סיכוני האשפוז הביתי, סיכמה, הוא פתרון יעיל ונכון.
הדובר האחרון בכנס, פרופ' סלמאן זרקא, ראש מגן ישראל ומנהל המרכז הרפואי זיו, סיפר על ההתמודדות עם המגפה משתי נקודות מבט: זו של פרויקטור הקורונה וזו של הפריפריה. פרופ' זרקא דיבר על הרפואה מרחוק באמצעות אשפוזי הבית והשירות האמבולטורי הניתן לכלל האוכלוסייה – חולי קורונה קלים, אך גם בינוניים וקשים מתאשפזים כיום בבית. לצד זאת הוא מצא כי הקורונה הנגישה שירותים רבים לפריפריה משום שפתחה אפשרויות לקבל טיפול רפואי מרחוק ושילבה אותו בטיפול היברידי. עם זאת הוא הדגיש את הפערים בין הפריפריה למרכז, שבהיעדר תשתיות דיגיטליות הולמות עשויים להמשיך ולהתרחב.
לביוגרפיות הדוברים לחצו כאן