כנס מרכז טאוב ע"ש הרברט מ' סינגר
יחסי הרשויות המקומיות והשלטון המרכזי בצל המלחמה: מציאות משתנה?
הכנס של מרכז טאוב נערך השנה בפעם ה-13, והפעם בנושא הרשויות המקומיות בישראל. את הכנס פתחה אל"מ (במיל') מירי איזין, סגן יו"ר הדירקטוריון של מרכז טאוב, בהתייחסות לחשיבותן של הרשויות המקומיות. נוכח הכישלון הביטחוני של 7 באוקטובר, אמרה איזין, יש לציין לטובה את התפקוד המיידי של הרשויות המקומיות.
לאחר דבריה של איזין הוצגו דברי פתיחה של נשיא המדינה, יצחק הרצוג, שפרס את משנתו ביחס ליחסים בין השלטון המרכזי והמקומי והודה לצוות המרכז על קיומו של הכנס בנושא זה, בייחוד על רקע המלחמה, ועל הפעילות החשובה של המרכז.
דברי הפתיחה נחתמו בדבריו של פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב, שנדרש לקשר שבין הרשויות המקומיות לשלטון המרכזי ולמידת האוטונומיה של הרשויות המקומיות. פרופ' וייס ציטט ממחקר שמדד את רמת האוטונומיה של השלטון במדינות שונות ומצא כי מידת האוטונומיה של השלטון המקומי בישראל מצומצמת מאוד בהשוואה למדינות אחרות.
מייד אחר כך נשא מרדכי כהן, עמית בכיר במכון למחשבה ישראלית ומנכ"ל משרד הפנים לשעבר, את הרצאת הפתיחה. בהרצאתו – "מבעיה לפתרון – לקראת שינוי מבני הכרחי בשלטון המקומי" – אמר כהן כי אמנם השלטון המקומי בישראל מוחלש, אך הוא מתנהל באחריות. לדבריו, ממשלת ישראל ריכוזית מאוד, וגם לפני המלחמה הייתה עסוקה במאבקי כוח ושליטה. לטענתו, הממשלה שולטת שליטה מלאה גם בכנסת: "בוקר טוב אזרחי ישראל, אין לנו כנסת. הכנסת נשלטת באופן מלא על ידי הממשלה. הכנסת פועלת כזרוע ביצועית של הממשלה. זה לא קרה ביום אחד, זו תוצאה של תהליך". בהקשר זה הוא הזכיר את חשיבותו של השלטון המקומי בביזור הכוח של השלטון ואת תפקידו המשמעותי בדמוקרטיה של ישראל. כהן הוסיף כי התנתקות השלטון המקומי מהפוליטיקה הארצית והקטנת החפיפה עם מפת המפלגות הארצית מיטיבה עם הרשויות המקומיות ומצמצמת את מידת השליטה של המפלגות. גם כהן ציין לטובה את תפקודן של הרשויות המקומיות מ-7 באוקטובר ואילך, בייחוד בשבועות הראשונים של המלחמה, כאשר לדבריו הממשלה לא תפקדה.
לאחר הרצאתו של כהן נפתח המושב הראשון, "מערכת היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי", בהנחיית ד"ר ניר ברק מהמחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. במושב זה השתתפו שלמה דולברג, מנכ"ל מרכז השלטון המקומי; שירה אוחנה, מנכ"לית המועצה המקומית חורה; אנה לרנר-זכות, מנהלת אגף בכיר תכנון מדיניות ואסטרטגיה במשרד הפנים; ורותם ידלין, ראשת המועצה האזורית גזר.
ד"ר ניר ברק ציין את הטיפול הקריטי של הרשויות המקומיות במשפחות שפונו מבתיהן ב-7 באוקטובר והצטרף לדברי קודמיו שהרשויות המקומיות חיפו על היעדרה של הממשלה בשבועות הראשונים למלחמה. הוא הציג נתונים מתוך סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה שעולה מהם כי על רקע המהפכה המשפטית ירד אמון הציבור בכנסת ובממשלה לרמה נמוכה ביותר, וכי הציבור מביע את רמת האמון הגבוהה ביותר בשלטון המקומי גם עכשיו, בזמן המלחמה.
רותם ידלין סיפרה מניסיונה על היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי: "השלטון המרכזי לא רק מחליש את השלטון המקומי, הוא גם מכניס לנו יד לכיס". היא טענה כי כל הסימנים מעידים על רצונה של הממשלה להחליש את השלטון המקומי, וקראה לכל האזרחים להצביע בבחירות לרשויות המקומיות.
שלמה דולברג סיפר על אבני הדרך ביחסים בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי מקום המדינה ועד היום. כמה מאבני הדרך שציין היו מגפת הקורונה, החלטת הממשלה להקים ועדה שתגבש המלצות לביזור סמכויות הממשלה לרשויות המקומיות, חקיקת חוק קרן הארנונה ועוד. הוא ציין כי מדינת ישראל מדורגת אחרונה מכל מדינות ה-OECD בכל הקשור להגנה על השלטון המקומי ולהסדרת מעמדו אל מול השלטון המרכזי.
אנה לרנר-זכות הסבירה שהיא רואה את מערכת היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי לא רק כציר של ביזור והאצלת סמכויות, אלא גם כמערכת יחסים של שיתוף פעולה, אמון והיוועצות. היא סיפרה על פעולות שנקט משרד הפנים כדי לתווך בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי במחוז הצפון כדי להעניק את השירות הטוב ביותר לתושביו בימי המתיחות הביטחונית.
שירה אוחנה אמרה כי הממשלה מזניחה את המשילות בנגב וציינה: "בחורה ישנם כ-30 אלף תושבים ואין שם תחנת משטרה. למרות שנבחרו שרים מסוימים בדיוק בשביל הנושא הזה של משילות בנגב".
המושב השני בכנס עסק בנושא "רווחה בזמן מלחמה" ונפתח בדבריו של ניר קידר, מנכ"ל מרכז טאוב, שסיפר על מערכת הרווחה מהיכרותו עימה. הוא סיפר כי על אף הסטיגמה שדבקה במערכת הרווחה ובמקבלי השירות ממנה, בחודשים האחרונים זוהי אחת המערכות המתפקדות והמשפיעות ביותר. הוא פירט את המענים והשירותים החשובים שהיא מספקת בימי המלחמה: טיפול במפונים, ליווי משפחות החטופים, חיבור מערכות ושיתופי פעולה עם משרדים אחרים, והכול בתקופה עתירת אתגרים של תושבים מפונים ומוסדות חינוך מושבתים.
במושב זה השתתפו שרון מלמד, מנהלת מינהל השירותים החברתיים בעיריית תל אביב-יפו; אתי קיסוס, סמנכ"לית מינהל שירותים חברתיים ואישיים במשרד הרווחה והביטחון החברתי; סלימאן אל-עמור, מנכ"ל שותף בארגון אג'יק – מכון הנגב; ותהילה רביבו, מנהלת האגף לשירותים חברתיים במועצה האזורית שער הנגב.
שרון מלמד סיפרה כי מינהל השירותים החברתיים בעיריית תל אביב-יפו לא הוכשר מעולם לעסוק בקליטה של מפונים מבתיהם, ומעולם לא עלה על דעתם שיצטרכו לשכן מפונים בבתי מלון ולנהל בעיר מרכזי קליטה של מפונים, אבל הוסיפה: "הבנו שבשל עומק המשבר והחוויה הטראומטית שהמפונים חוו, נכון שאנחנו נהיה הקו הראשון בסיוע".
תהילה רביבו, תושבת כפר עזה, סיפרה על הבוקר הקשה שלה ב-7 באוקטובר ועל התנהלות המועצה בימים שלאחר מכן: "קהילת שער הנגב פונתה לכל רחבי הארץ וצריך לתפקד. חילקנו מכוניות לכלל עובדי המועצה ונסענו לכל מקום ולא הפסקנו לעבוד לרגע. זו מחויבות שהייתה עוד לפני 7 באוקטובר, אנחנו מועצה שעשרים שנה מתמודדת עם המציאות הזאת".
סלימאן אל-עמור סיפר על הקהילה הבדואית, שרוצה מאוד לשפר את תנאיה, גם בכפרים המוכרים וגם בכפרים הלא-מוכרים. הוא טען כי המדינה חייבת לפתור את נושא הכפרים הלא-מוכרים: "חוסר האכפתיות כלפיהם והמחסור בתשתיות שם לא ראוי לבני אדם, במיוחד בשנת 2024".
אתי קיסוס סיפרה על ההתנהלות של משרד הרווחה אל מול הרשויות המקומיות ועל תפקודם של עובדי ועובדות משרד הרווחה והעובדות והעובדים הסוציאליים בשעות הבוקר המוקדמות של 7 באוקטובר: "התפקידים שלנו השתנו כל הזמן תוך כדי תנועה. האסון הזה זימן לנו תפקידים חדשים שאף אחד לא הכשיר את העובדים הסוציאליים אליהם, ליווי של משפחות חטופים, נעדרים ושבים וההיערכות לקראתם", והכול נעשה מייד, בלי כל ניסיון או ידע בטיפול בחטופים אזרחים.
המושב השלישי והאחרון עסק בנושא "שיקום ופיתוח עוטף עזה". הנחתה אותו סיגל מורן, לשעבר ראשת המועצה בני שמעון ומנכ"לית משרד הרווחה והביטחון החברתי. במושב השתתפו ליאור ניסקי, מנכ"ל המועצה האזורית שער הנגב; אורי פינטו, מנכ"ל אשכול רשויות נגב מערבי; בקי כספי, סגנית נשיא בכירה ומנכ"לית JFNA ישראל; ועידו ז'ולטי, מנהל אגף הרווחה והשירותים החברתיים בעיריית שדרות.
ליאור ניסקי סיפר על אובדן האמון של התושבים במועצות המקומיות כאשר באותו בוקר של 7 באוקטובר הם לא קיבלו מענה מכוחות הביטחון וההצלה. הוא הוסיף כי לפי דעתו כל מועצה מקומית בעוטף התכנסה בתוך עצמה מאז אותו בוקר, מה שגרם ל"הפרד ומשול" בין הרשויות המקומיות.
עידו ז'ולטי ציין ביחס לשיתופי הפעולה עם הרשויות הקולטות : "המפונים משדרות פוזרו בין 38 רשויות בכל הארץ, ועל אף האתגר לנהל את קשרי העבודה עם כולם, חווינו סולידריות מטורפת עם הרשויות האחרות, כולם שיתפו פעולה".
סיגל מורן אמרה כי האתגרים שהתושבים והרשויות מתמודדים איתם משתנים, אך אינם נעשים פשוטים יותר. היא הדגימה את הקושי הטמון בקבלת החלטות בתקופה זו: "קיבוץ רוחמה לא מוכנים לשלוח את הילדים לקריית החינוך שליד שדרות כי זה מסוכן, כשהרשות מנגד רוצה להחזיר אותם".
בקי כספי דיברה על החשיבות של סולידריות וקהילתיות, על ההתגייסות של הקהילה היהודית בתפוצות למען ישראל ועל תחושת השותפות העמוקה. כמו כן היא הדגישה שאל לנו לשכוח שאלה הם זמנים קשים גם ליהודי התפוצות.
לביוגרפיות הדוברים לחצו כאן.
לצפייה בכל מושבי הכנס: