נקודות להערכת מצב אסטרטגית כלכלית חברתית 2023

הערכת מצב אסטרטגית שמרכז טאוב הגיש למועצה הלאומית לכלכלה והציג בפני פורום סמנכ"לי אסטרטגיה

להלן סקירה קצרה מאוד של סוגיות אסטרטגיות מרכזיות שלפי דעתנו צריכות להימצא בליבת האסטרטגיה החברתית-כלכלית של הממשלה.

מאקרו-כלכלה ושוק העבודה

מחירים. סוגיה מרכזית היא רמת המחירים בישראל, שעודנה גבוהה מאוד מרמת המחירים במדינות המפותחות האחרות אף על פי ששיעור עליית המחירים היה נמוך במשך כל העשור האחרון. הטיפול ברמת המחירים דורש את הגדלת התחרות ואת צמצום הרגולציה. בעיקר חיוני לפתוח את השווקים לתחרות מחו"ל בענפים שאין בהם תחרות מקומית מספקת. יש לעשות זאת על ידי הורדת מכסים ומכסות, קבלת תקנים בין-לאומיים והקלה משמעותית באסדרה, לרבות יצירת מנגנון של one-stop-shop לענייני אסדרה לשירותם של יבואנים פוטנציאליים. הגדלת היבוא המתחרה גם תחייב יצרנים מקומיים להתייעל ולעבור לשימוש בטכנולוגיות מתקדמות יותר, דבר שיגדיל את פריון העבודה במדינה.

בירוקרטיה. ישראל סובלת מעודף אסדרה ובירוקרטיה הפוגעים בפעילות העסקית. נדרשים צעדים משמעותיים כדי להמשיך לצמצם את הבירוקרטיה ולהקל על בעלי עסקים מקומיים ויבואנים פוטנציאליים לעשות עסקים בישראל בלי לוותר על תקני איכות מספקים. צמצום הבירוקרטיה יתרום להורדת רמת המחירים ולהעלאת פריון העבודה. האצת השימוש בטכנולוגיות מבוססות דיגיטל תזרז את התהליכים ותקל מאוד על בעלי העניין השונים, הן בעלי העסקים והן הצרכנים.

תשתיות. מלאי התשתיות הציבוריות בישראל נמוך מאוד ביחס למדינות ה-OECD, ומשום כך פריון העבודה בישראל, בעיקר מחוץ להייטק, נמוך מאוד גם הוא. יש חשיבות רבה להתווייתה של תוכנית ארוכת טווח להשקעה בתשתיות ולמימונן. בטווח הקצר ניתן להגדיל זמנית את גירעון הממשלה; הגידול בצמיחה צפוי לחפות על הגדלת הגירעון בתוך זמן קצר יחסית. מלאי התשתיות הציבוריות הנמוך משפיע גם על יכולת המדינה לספק שירותים ציבוריים איכותיים ועל מוּכנוּתה לאתגרי חירום.
גם בתחום ההון הפרטי ישראל מפגרת אחרי המדינות המפותחות. על הממשלה לזהות את הסיבות לכך ולתקן עיוותים בשוק ההון (למשל, החוק לעידוד השקעות הון).

שוק העבודה. שוק העבודה מתאפיין בשתי בעיות מרכזיות: אחוזי השתתפות נמוכים בכוח העבודה באוכלוסיות מסוימות והבדלי שכר קיצוניים בין סקטורים, מגדרים ומגזרים, הנובעים בחלקם מפערי הפריון בין ענפי ההיי-טק לשאר הענפים ובחלקם מעיוותים שהמדינה יכולה לפעול לתיקונם. גברים חרדים ונשים ערביות משתתפים בכוח העבודה באחוזים נמוכים מאוד. בקרב הגברים הערבים עדיין גבוה מאוד שיעורם של העובדים בענפים שוחקים ברמת שכר נמוכה, ואחוז גבוה מהם פורש משוק העבודה בגיל צעיר. כדי לשפר את פריון העבודה ולהבטיח צמיחה ארוכת טווח יש להמשיך ולהשקיע בהנגשת ההשכלה ובהכשרות מקצועיות (בייחוד לאוכלוסיות מוחלשות), בתשתיות ובמחוללי פריון מאקרו-כלכליים, לטפל בחסמים ולאפשר הזדמנויות תעסוקה איכותיות לעובדת ולעובד הישראלים.

מערכת החינוך

פערים לימודיים. הבעיה המרכזית בתחום החינוך הייתה ועודנה הפערים הלימודיים והחינוכיים, בעיקר באוכלוסייה הערבית ובאוכלוסייה החרדית.

האקלים בבתי הספר. האקלים הלימודי והחינוכי בבתי הספר אינו מעודד די הצורך ערכים של סובלנות, של כבוד לאחר ושל דמוקרטיה, ואינו מתמודד ביעילות עם תופעות האלימות והגזענות.

מסגרות לגיל הרך. איכות המסגרות לגיל הרך בישראל ירודה. נוכח החשיבות הידועה של הגיל הרך בעיצוב מהלך החיים כולו, יש לשפר מאוד את המסגרות הללו. לשם כך יש להרחיב מאוד את ההכשרה וההדרכה של הסייעות והמטפלות בגיל הרך בכל קבוצות האוכלוסייה ולפעול לשיפור ההנגשה של המסגרות המפוקחות בחברה הערבית.

החינוך המיוחד. היקף החינוך המיוחד והתקציבים המוקדשים לו גדלים בקצב מהיר הרבה יותר מקצב הגידול במספר התלמידים הכולל, והתקציבים אינם מוקצים באופן שוויוני. חשוב לשים קץ לתופעה זו.

לימודי ליבה בבתי ספר חרדיים. ההימנעות מלימודי ליבה בבתי הספר החרדיים לבנים משפיעה על הצעירים החרדים ועל המשק כולו. בהיעדר לימודי ליבה נפגעת יכולתם של בוגרי החינוך החרדי למצוא עבודה מתגמלת, ובהתאם נפגעים התמריצים להשתתפותם של גברים חרדים בשוק העבודה. עקב הגידול בחלקה של האוכלוסייה החרדית בכלל האוכלוסייה צפויה ירידה בשיעור הצמיחה של המשק.

מערכת הבריאות

מחסור בתשתיות. בתחומים רבים תשתיות הבריאות דלות מאוד בהשוואה לתשתיות במדינות אחרות וביחס לצרכים שמכתיבים קצב גידול האוכלוסייה וקצב הזדקנותה. הדברים אמורים בעיקר במערכת בתי החולים: מספר מיטות האשפוז מועט, ואין תשתית חלופית לאשפוזי בית בהיקפים גדולים. התוצאה היא שהתושבים אינם מסתמכים עוד על המערכת הציבורית אלא עוברים לרפואה פרטית ולביטוחים פרטיים.

המחסור הצפוי בעובדים במקצועות הרפואה. הרופאים שעלו לישראל מברית המועצות לשעבר מגיעים כיום לגילי הפרישה, ובישראל צפוי בקרוב מחסור חמור ברופאים בשל כך. המחסור באחיות חמור אף יותר, וכבר היום מספר האחיות ביחס לגודל האוכלוסייה בישראל הוא מהנמוכים ביותר במדינות המפותחות. כמו כן כבר כיום ישנו מחסור בעוזרי רופא ובעלי מקצועות פרה-רפואיים אחרים.

מניעה. מערכת הבריאות כמעט אינה עוסקת ברפואה מונעת. צעדי מניעה חוסכים בעלויות הטיפול ומביאים לשיפור במדדי הבריאות. יש לציין שגם בתחומים נוספים יש מקום להשקעה בצעדי מניעה (לדוגמה בטיפול בקשישים סיעודיים).

איכות הסביבה ובריאות. שינויים אקלימיים משפיעים יותר ויותר על בריאות הציבור, והמצב צפוי להחמיר. יש לדאוג לתכנון והתאמות כדי לצמצם את הפגיעות הצפויות למינימום האפשרי.

עיוותים מערכתיים. בעלוּת המדינה על רבים מבתי החולים גורמת לניגודי עניינים משמעותיים הפוגעים ביעילות המערכת.

מערכת הרווחה 

העוני בישראל. שיעורי העוני בהכנסה הפנויה בישראל גבוהים מאוד, במיוחד בקבוצות אוכלוסייה מובחנות. חלקם של ילדים עניים (בפרט בגיל הרך) גבוה במיוחד, ויש לכך השלכות על התפתחותם, על הצמיחה ועל אי-השוויון. יש לפתח תוכנית אסטרטגית לצמצום העוני ולהנהיג מדיניות מוּדעת עוני שתתאים את השירותים החברתיים לאנשים שחיים בעוני.

הכשרות לאוכלוסיות מוחלשות. על מנת לעזור לאוכלוסיות המוחלשות להעצים ולשפר את יכולותיהן, חשוב להגדיל את הכמות ואת המגוון של ההכשרות העומדות לרשותן.

יכולתו של המוסד לביטוח לאומי להבטיח קצבאות ראויות ונגישות. בשל גובה דמי הביטוח יש חשש לאיתנות של מערך הקצבאות של הביטוח לאומי. מנגד, ישנן בעיות בנוגע לקצבאות מרכזיות: אי-מצוי (הבטחת הכנסה), תנאי זכאות מקשים במיוחד (בביטוח אבטלה למשל) וסכום נמוך (הבטחת הכנסה, קצבת אזרח ותיק). מומלץ לאמץ צעדים להבטחת עתידו של מערך התשלומים של המוסד לביטוח לאומי ויכולתו לממש את יעדיו, בעיקר הבטחת ביטחון סוציאלי לכלל האוכלוסייה והתמודדות יעילה עם עוני ואי-שוויון.

חיזוק מערך שירותי הרווחה המקומיים. מערך זה, המופעל על ידי משרד הרווחה, אינו מצליח להבטיח נגישות לשירותים זמינים ואיכותיים לאנשים הזקוקים להם. יש צורך בהשקעת משאבים, בתיקוני חקיקה, במתן גמישות לרשויות המקומיות ובשינוי אופן חלוקת המימון של שירותי הרווחה בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי. כמו כן יש לנקוט צעדים להבטחת האוטונומיה של המשתמשים בשירותי הרווחה.

דמוגרפיה

האלימות הגוברת באוכלוסייה הערבית. החריגה המכונה "בליטת הנוער" במבנה הגילים של האוכלוסייה הערבית (מספר רב יותר של נערים ונערות ממספרם בדורות הקודמים או מן המספר הצפוי בדורות הבאים) וחוסר מעורבות חברתית, במיוחד של גברים צעירים, הובילו לעלייה חריגה באלימות באוכלוסייה הערבית. יש לפתח תוכנית פעולה לשיפור מצב הצעירים הערבים כדי למנוע את החמרת הבעיה בעשורים הבאים.