ישראל 2040 – חלב, דבש ומלא ילדים

למה ישראלים מולידים כל כך הרבה ילדים? ומהן ההשלכות של תופעה זו על החברה הישראלית ועל מדיניות הממשלה? בפרק החדש של DataPoint (באנגלית) אנחנו משוחחים עם תמר חבשוש על חוויותיה כאם ישראלית חילונית, עובדת בהיי-טק, שיש לה חמישה ילדים שנולדו בתוך שבע וחצי שנים בלבד. המפגש בין תמר וסיפורה האישי למומחים פרופ' אלכס וינרב ופרופ' הרברט סמית פותח לנו צוהר למגמות הפריון יוצאות הדופן בישראל.

"חלב, דבש ומלא ילדים" הוא הפרק הראשון בסדרה "ישראל 2040", שבה אנחנו בוחנים כמה מגמות חברתיות-כלכליות שיעצבו את דמותה של ישראל בעשורים הבאים. הפרקים האחרים בסדרה (בשפה העברית) ישודרו בחודשים הבאים.

ההחלטה כמה ילדים ללדת היא החלטה אישית מאוד, והיא מושפעת אצל זוגות ויחידים מכל מיני גורמים. תמר ובן זוגה, שגם הוא עובד בהיי-טק, לא תכננו מראש להקים משפחה גדולה. הם המשיכו ללדת ילדים משום שהם ממש נהנו מן החוויה. לדברי תמר, "זה מטורף וזה אינטנסיבי ואת יכולה לתלוש את השערות מרוב תסכול, אבל זה גם סוּפר מתגמל".

אנשים אכן מופתעים מן המשפחה הגדולה של תמר, אבל לא כמו שהיו מופתעים אילו חיו במדינה מפותחת אחרת. כפי שמסביר פרופ' אלכס וינרב, ראש תחום המחקר במרכז טאוב, ישראל בולטת מאוד מבחינה זו: "האישה הישראלית הממוצעת תלד עד שנות הארבעים המאוחרות לחייה 3.1 ילדים, בעוד שבכל שאר המדינות המפותחות הממוצע עומד על 1.7 ונמצא במגמת ירידה. כך שמדובר בקנה מידה אחר לגמרי מכל שאר המדינות המפותחות״.

שיעור הפריון הגבוה אינו נובע רק מן האוכלוסיות המסורתיות יותר בישראל – החרדים והערבים; גם שיעור הפריון באוכלוסייה החילונית גבוה למדי, ועומד על 2.5 ילדים לאישה בממוצע.

תמר רואה זאת בסביבתה שלה: המשפחה שלה יוצאת דופן, אבל לא עד כדי כך. "עדיין נדיר שאישה חילונית תלד חמישה ילדים", היא אומרת. "אני מכירה חילונים רבים שיש להם ארבעה ילדים. חמישה בסביבה חילונית עירונית זה עדיין מספר חריג".

העובדה שישראלים מולידים כל כך הרבה ילדים משפיעה על החברה בכללה, ומבנה הגילים שהיא יוצרת שונה מאוד מן המבנה שאנחנו רואים בכל שאר המדינות המפותחות. פרופ' הרב סמית, מומחה לסוציולוגיה מאוניברסיטת פנסילבניה, מסביר שברוב המדינות המפותחות "אנשים בדרך כלל מאריכים ימים ואין להם מספר גדול במיוחד של ילדים. לכן נוצרות אוכלוסיות שמעולם לא ראינו בעבר, כלומר אוכלוסיות שיש בהן ממש הרבה זקנים".

בישראל, לעומת זאת, יש הרבה מאוד אנשים צעירים. זאת למרות העובדה שלישראל יש כמה מאפיינים שבמדינות מפותחות אחרות נקשרים לירידה בשיעורי הפריון. אף שבישראל התופעה של דחיית הלידה הראשונה הולכת ומתרחבת, ואף שהורות יחידנית היא עדיין תופעה חריגה למדי, נשים ישראליות אינן יולדות פחות ילדים. נוסף על כך, לנשים בעלות השכלה אקדמית – כמו תמר, שיש לה תואר במדעי המחשב ובמתמטיקה מהטכניון – יש מספר דומה של ילדים כמו לנשים בלי השכלה גבוהה. לעומת זאת, מציין פרופ' וינרב, בכל שאר המדינות המפותחות "כשאישה הולכת לאוניברסיטה ומשלימה תואר יש לה פחות ילדים מלנשים בעלות השכלה תיכונית".

תמר אוהבת את המשפחה הגדולה שלה, אבל אינה מהססת לשתף אותנו גם בהיבטים המאתגרים: הצורך לאזן בין דרישות הקריירה ובין גידול הילדים, לארגן את הלוגיסטיקה של כל זה, ואפילו רק לתמרן בין החלקים העמוסים ביותר של כל יום. במילים של תמר: "זה יכול להיות מטורף בכל כך הרבה רמות".

גם בהקשר הרחב יותר, של החברה בכללותה, המספר הרב של ילדים טומן בחובו אתגרים ויתרונות. מצד אחד אנחנו לא מתמודדים עם אתגרים שניצבים לפני מדינות מפותחות אחרות – קבוצות קטנות יותר של אנשים צעירים אשר צריכים  לסבסד את הצרכים של אוכלוסייה מבוגרת הולכת וגדלה. מצד שני, כשהאוכלוסייה גדלה בקצב מהיר כמו בישראל, פעמים רבות עלינו ״לרוץ מהר יותר רק כדי להישאר במקום״. כפי שמסביר פרופ' וינרב, כדי לקיים את אותה רמת חיים "צריך לספק יותר דיור, יותר בתי ספר ויותר מרפאות ובתי חולים, צריך להכשיר יותר מורות ומורים ויותר אנשי ונשות מקצוע בתחום הרפואה, וצריך להגדיל את מספר הכבישים והתשתיות הציבוריות, וכן הלאה".

כל זה עושה את הדמוגרפיה בישראל ייחודית למדי, או כפי שפרופ' סמית מנסח זאת, "מה שקורה בישראל…הוא מרתק בשביל מדינה מפותחת". אבל למה ישראל כל כך יוצאת דופן? מה מניע את הישראלים להוליד כל כך הרבה ילדים כנגד כל הציפיות? לפרופ׳ וינרב ולתמר יש תיאוריות משלהם בעניין, שנוגעות לנושאים כמו הדינמיקה החילונית–דתית בישראל, תמריצים ממשלתיים, ונורמות תרבותיות קונפורמיסטיות. אבל תמר מזכירה גם את ההשפעה שעשויה להיות לדפוס חשיבה מסוים. לדבריה, "אם אתה כבר מחזיק בדפוס החשיבה הזה, דפוס החשיבה הישראלי של 'יהיה בסדר', הוא מכין אותך לדינמיקה שאופיינית למשפחה גדולה יותר".

עוד על הפודקאסט של מרכז טאוב

בפודקאסט של מרכז טאוב אנחנו מפנים את המבט מהמגמות החברתיות-כלכליות הכלליות אל הסיפורים של האנשים מאחורי המספרים, ומגלים כיצד המסע האישי של כל אחד מהם משתלב בסיפורים הכלכליים הגדולים.

תוכלו להירשם ל-DataPoint ב-iTunes, ב-Stitcher או בכל יישום אחר שבאמצעותו אתם מאזינים לפודקסטים. שמרו על קשר ב-podcast@taubcenter.org.il.

תודה לקרן ע"ש הרברט ונל סינגר על מימון פרק זה. למידע בנוגע למימון פרקים עתידיים אנא פנו אל michalp@taubcenter.org.il.

תודה לצוות הנפלא של Podcastico  על העריכה והסאונד ועל כל העבודה שהשקיעו בהפקת הפרק.