DataPoint: מה למדנו? סדרה בת שני פרקים על עתידה של מערכת החינוך בישראל

בפרק הראשון של העונה החדשה של DataPoint, "מה למדנו?", משוחחת המנחה מאיה דולגין עם הפעילה החברתית והמחנכת החרדית עדינה בר-שלום על השכלה גבוהה בקרב חרדים. בפרק השני היא מדברת עם היועץ החינוכי ומנהל בית הספר לשעבר מיכאל בן שטרית על המסע האישי שעבר, מצעיר בן 25 בלי תעודת בגרות למרצה באוניברסיטה ויועץ חינוכי. שני הפרקים – הראשונים שהקלטנו בעברית! – מציעים הצצה מזוויות שונות על עתידה של מערכת החינוך בישראל והאתגרים שנכונו לה, ועל הדרכים שבהן היא יכולה לעזור לקבוצות שונות להתמודד עם המציאות המשתנה ללא הרף. תוכלו להאזין לפרקים כאן בעמוד או בכל דרך שבה אתם מאזינים לפודקסטים.

פרק ראשון: מה למדנו? האישה שהובילה את החרדים לאקדמיה

עדינה בר-שלום היא דמות ציבורית, מחנכת, ומייסדת המכללה החרדית הראשונה בירושלים. בר-שלום היא גם כלת פרס ישראל על מפעל חיים ותרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

בעיני עדינה, לקשיי ההשתלבות של חרדים במוסדות להשכלה גבוהה יש שני צדדים:

״בעיניי יש שני אתגרים: אתגר אחד הוא שהחברה החרדית תבין מה היא מפסידה בזה שהיא מתעלמת מהאקדמיה, והשני הוא שהאקדמיה תבין שחבל להפסיד את כל האוכלוסייה הזאת. הם צריכים להיפגש באיזשהו מקום. החברה שלנו תהיה טובה יותר"

כשעדינה פתחה את המכללה היא ייעדה אותה לנשים חרדיות בלבד, אך עם הזמן היא פתחה את שעריה גם לגברים מהמגזר. לדברי עדינה הדבר נעשה לבקשת אביה, הרב עובדיה יוסף ז"ל, הראשון לציון ונשיא מועצת החכמים של מפלגת ש"ס.

עדינה מסבירה שהאתגרים הניצבים בפני נשים חרדיות שמבקשות לרכוש השכלה גבוהה שונים מאלו הניצבים בפני גברים. שיעור גדול מאוד של נשים חרדיות מסיימות תואר בחינוך, אך קשה להן להשתלב במערך ההוראה כי מספר הנשים המתמודדות על כל משרה גבוה מאוד.

״מחלקים משרה ל-4 חלקים, אבל מה אומרים לצעירה שרק עכשיו סיימה ורוצה לעבוד בהוראה? תכניסי רגל, תעבדי רק שעתיים בשבוע. לאט לאט תקבלי יותר ויותר שעות, עד שתהיי חלק מהצוות. איך היא יכולה לפרנס משפחה עם שעתיים הוראה בשבוע?״

חוקרת מרכז טאוב הדס פוקס תורמת נתונים נוספים על תעסוקת נשים חרדיות:

״מצד אחד שיעור התעסוקה בקרבן גבוה מאוד, אבל מצד שני הן מועסקות במשרה חלקית, וחמישים אחוז מועסקות בהוראה״

בפני גברים חרדים ניצבים אתגרים אחרים. שיעור הנשירה בקרב אלה שפונים ללימודים גבוהים גדול במיוחד, משום שבבתי הספר שלהם לא מלמדים מקצועות ליבה – תחומי ידע שקשה מאוד להשלים.

״הבנים שלנו", מוסיפה עדינה, "לא לומדים לימודי יסוד, הם לא יודעים מה פירוש המילה 'משוואה' במתמטיקה, ואפילו לא את אותיות ה-ABC!״

התעסוקה במגזר, כפי שמסבירה הדס, אינה מתפתחת בקצב מהיר:

״שיעור התעסוקה של גברים חרדים נמוך, והוא לא עולה בקצב שהיינו מקווים שהוא יעלה. שיעור התעסוקה של גברים חרדים הוא בערך 50%, ונמוך מהיעד שהציבה הממשלה ל-2020, שהוא 63%. גם אלה שמועסקים לא מועסקים במשרות הכי רווחיות", מוסיפה הדס.

המסע של עדינה לא קל. בחברה החרדית עדיין יש התנגדות רבה ללימודים אקדמיים.

״את יודעת כמה אני סבלתי כשהקמתי את המכללה? אבל לא יכולתי להרפות, הרגשתי שזה הייעוד שלי. אני הייתי שם והמשכתי, והמשכתי,״ היא מספרת. ״ואני אמשיך״.

פרק שני: מה למדנו? מנהל התיכון שבקושי סיים בגרות

״ברמת החלומות שלי הגשמתי את החלומות", מספר לנו מיכאל, "וזה נתון שצריך לזכור אותו כשמדברים על האנשים שמתחת למספרים. לא היה לנו אומץ אפילו לחלום על הממוצע, אנחנו מנמיכים את עצמנו גם כי הסביבה והנתונים הם כאלה״.

סיפורו האישי של מיכאל בן שטרית מעורר השראה. בגיל 25 היה מיכאל נהג משאית עם תשע שנות לימוד, שכלל לא סיים תיכון. יום אחד הוא עצר את המשאית שלו מחוץ למכללה, נרשם לקורסים להשלמת בגרויות, ושינה את מסלול חייו.

״וככה אני מתחיל מסלול של להיות איש חינוך, שאני יודע כבר מהתחלה שאני אעבוד עם נוער בסיכון. לא ידעתי להגיד נוער בסיכון, לא הכרתי את המושגים המקצועיים, ידעתי שאני אעבוד עם ילדים כמוני שצריכים הזדמנות – כזאת שאני לא קיבלתי אבל אתן אותה לאחרים״. 

מיכאל הפך לאיש חינוך, למרצה באוניברסיטה ולמנהל בית ספר תיכון.

״הבחירה ללכת לעבוד בתיכון זה כאילו בדיוק במקום שבו זרקו אותי מהמערכת, לשם אני חוזר ושם אני אתן לאחרים ואדאג שלא יזרקו אותם, ולא רק שלא יזרקו – את אלה שזרקו אני אקח ואדאג שתהיה להם הזדמנות אחרת״.

הפערים בהישגים בין התלמידים בישראל נחשבים גדולים במיוחד, בין הגדולים בעולם המפותח. נחום בלס, ראש תוכנית מדיניות החינוך במרכז טאוב, מסביר שבשנים האחרונות היה שיפור בציוני התלמידים הישראלים במבחנים הבין-לאומיים, אך הציונים עדיין נמוכים מהממוצע בקרב המדינות המפותחות. 

אחת הדרכים של משרד החינוך לצמצם את הפערים בהישגים בין התלמידים החלשים והחזקים בישראל היא באמצעות תמיכה בחינוך המקצועי והטכנולוגי – מאמץ ששכרו בצידו: כיום יותר ויותר תלמידים לומדים במסלולים טכנולוגיים.

מיכאל מציג את נקודת המבט שלו על הדברים: ״זו האחריות שלנו אנשי החינוך ליצור מערכת, היום קוראים לזה לצמצם פערים. אני מאמין שצריך למנוע את הפערים האלה ולא לצמצם אותם״.

הוא מאמין שנושא הלימוד המרכזי בתיכון צריך להיות כישורי חיים.

״ילד צריך ללמוד שכדי להגיע לחמש יחידות מתמטיקה או כדי להגיע להיות מהנדס או כל דבר אחר – כדי להגיע לשם צריך להביט רחוק ולפרק את זה לחלקים קטנים, כי גם האתגר הכי גדול והטיפוס אל הפסגה הכי גבוהה נעשים צעד-צעד״.

הדבר הגדול ביותר שאפשר לתת לתלמיד, לדעת מיכאל, הוא לגרום לו להאמין שהוא יכול להצליח ולהגיע רחוק.