דמוגרפיה במערכת החינוך: הרכב התלמידים ומעברים בין זרמים

לחצו כאן לקרוא את המסמך המלא על דמוגרפיה במערכת החינוך. 

מחקר חדש של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל מוצא שבשנים האחרונות עלה קצב הגידול של החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי, וקצב הצמיחה של החינוך החרדי  והחינוך הערבי הואט. למרות זאת, החינוך החרדי עדיין צומח בקצב המהיר ביותר. הסיבה המרכזית לכך היא שינויים בשיעורי הפריון בחלקיה השונים של החברה הישראלית. הסבר אפשרי נוסף הוא שתלמידים נוטים לעבור ממסגרות דתיות יותר לדתיות פחות, אולם היקף המעברים מצומצם ולכן הם מסבירים רק חלק קטן מהשינוי.

ממצאים מרכזיים:

• מאז 2000 נרשמה ירידה בקצב הצמיחה של החינוך החרדי והערבי. בשעה שהחינוך הערבי גדל בין 2000 ל-2001 בקצב של 6.7%, בין 2014 ל-2015 הוא גדל בקצב של 2.3% בלבד. בחינוך החרדי הצמיחה עמדה על 6.7% בין 2000 ל-2001 ו-5.1% בין 2014 ל-2015. לעומת זאת, בחינוך הממלכתי נרשמה צמיחה של 0.3% בין 2000 ל-2001 ושל 3.1% בין 2014 ל-2015. בחינוך הממלכתי-דתי נרשמה עלייה של 0.6% בתקופה הראשונה, וצמיחה של 3.5% בתקופה השנייה.
• בין השנים 2000 ל-2015 עברו כ-2% בלבד מכלל התלמידים בין חלקיה השונים של מערכת החינוך, דבר המעיד שהבחירה בזרם חינוך מסוים נובעת ממניעים אידיאולוגיים וערכיים ולרוב אינה משתנה.
• בקרב העוברים בין זרמים נרשמה מגמה של מעבר למסגרת דתית פחות בכל הצמתים החשובים: עלייה מהגן לכיתה א', מהיסודי לחטיבת הביניים ומחטיבת הביניים לחטיבה העליונה.
• שיעורי הפריון של הנשים החרדיות במהלך התקופה ירדו בכ-10%, וקצב הגידול בשיעור הילדים שלומדים בגנים חרדיים קטן בכ-50%.

בין 2000 ל-2015 חלו שינויים ניכרים בזרמיה המרכזיים של מערכת החינוך. עד אמצע התקופה חל גידול עקבי בחלקם של התלמידים הערבים והחרדים במערכת, אולם באמצע התקופה התמתן הגידול בחלקם של זרמים אלו והחלה צמיחה מואצת של הזרמים הממלכתי והממלכתי-דתי. על רקע שינוי זה בוחן מחקר חדש של חוקרי מרכז טאוב, נחום בלס (חוקר ראשי בתחום החינוך) וחיים בלייך, את תנועת התלמידים בתוך מערכת החינוך בישראל בין 2000 ל-2015. המחקר מתמקד במעברים בין סוגי הפיקוח והמגזרים השונים – ערבי, חרדי, ממלכתי-דתי וממלכתי – ובין בתי ספר רשמיים לבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים (ולהפך).

במגזר היהודי עוברים ממסגרת דתית לדתית פחות

ככלל, שיעור התלמידים שעוברים בין סוגי פיקוח שונים מכניסתם למערכת החינוך עד לסיום התיכון הוא נמוך, ועומד על כ-2%. שיעור המעברים "נטו" (לאחר שקלול העוזבים והמצטרפים בכל זרם) נמוך עוד יותר, ועומד על פחות מאחוז אחד מכלל התלמידים. עובדה זו מצביעה על כך שההורים שוקלים היטב את הכיוון החינוכי-אידיאולוגי של בית הספר שהם שולחים אליו את ילדיהם, ובחירתם נותרת יציבה לאורך השנים.

במחקר של מרכז טאוב התחקו בלס ובלייך אחר מגמות המעבר לאורך כלל שנות הלימודים – כולל בצמתים החשובים של מעבר מהגן לכיתה א', מהיסודי לחטיבת הביניים ומחטיבת הביניים לתיכון – וגילו כי מאז תחילת שנות האלפיים ניכרת מגמה של מעבר ממסגרות דתיות יותר לדתיות פחות. כך, בשנת הלימודים האחרונה (2015–2014) עזבו כ-3,800 תלמידים את הגנים החרדיים לבתי ספר ממלכתיים דתיים וממלכתיים, ורק כ-2,200 ילדים מגנים ממלכתיים-דתיים וממלכתיים נקלטו בכיתות א' בחינוך החרדי. באותה התקופה כ-4,000 תלמידים עברו מגנים ממלכתיים-דתיים לכיתה א' בבתי ספר ממלכתיים, ורק כ-1,700 עשו את המעבר בכיוון ההפוך. לעומת זאת, כ-1,700 תלמידים עברו מהחינוך הממלכתי-דתי לחרדי, ואילו כ-3,000 תלמידים עשו את המעבר בכיוון ההפוך. עם זאת, כשמסתכלים על הנתונים יש להתייחס כמובן לצמיחה של אוכלוסיית התלמידים בכללותה (מספר התלמידים גדל, והגיוני שמספר המעברים יגדל בהתאם) , וכן לכך שייתכן שבעת בחירת גן השיקול האידיאולוגי חלש יותר בהשוואה לבחירת בית ספר, והבחירה נעשית לפעמים מתוך שיקולי קרבה, מחיר, רמת הגננות ועוד.

מגמה דומה נצפתה במעבר בין כיתה ו' ל-ז'. בין שנת 2000 ל-2001 עברו כ-700 תלמידים מהחינוך החרדי לסוג פיקוח אחר, ואילו בשנים 2015–2014 עלה מספר העוברים לזרם חינוך אחר לכ-1,400 תלמידים (צריך להביא בחשבון שבאותה התקופה הוכפל גם מספר התלמידים בכיתות ו' בחינוך החרדי, וגם שבזרם זה לומדים לרוב באותו מוסד מכיתה א' עד כיתה ח'). לעומת זאת, את החינוך הממלכתי-דתי עזבו כ-2,000 תלמידים בין 2000 ל-2001, וכ-2,700 תלמידים בין 2014 ל-2015 (ובמקרה זה הגידול במספר העוזבים עלה במקצת על הגידול במספר התלמידים).

החינוך הממלכתי גדל בתקופה הראשונה ב-1,200 תלמידים, ובתקופה השנייה – ב-2,500 (הגידול הכללי במספר התלמידים עמד על כ-4,000). בשנים מתקדמות יותר של הלימודים שיעור המעברים פוחת, אך אותה המגמה ניכרת גם במעברים בין זרמי החינוך בכיתות ז'-ט'.

גם הפריון משפיע: החילונים והדתיים יולדים יותר מבעבר, והחרדים פחות

כאמור, שיעור המעברים בין הזרמים עומד על כ-2% מכלל התלמידים (שיעור המעברים בחינוך העברי כפול מבחינוך הערבי). בשל ההיקף המצומצם, המעברים לבדם אינם יכולים להסביר את השינויים בהרכב הדמוגרפי של מערכת החינוך. כיוון בחינה אפשרי אחר הוא השינוי בשיעורי הפריון בקבוצות השונות. בין 2000 ל-2014 נרשמה עלייה של 16.5% בפריון של האוכלוסייה היהודית (מ-2.67 ל-3.11 ילדים לאישה בממוצע), לעומת ירידה בכל הקבוצות האחרות: כ-27% בקרב האוכלוסייה המוסלמית, כ-10% אצל הנוצרים וכ-23% בקרב הדרוזים.

בפילוח הנתונים לפי מידת הדתיות בקרב יהודים, נראה שבין 2000 ל-2009 עלה שיעור הפריון בקרב האוכלוסייה החילונית ב-10%, ובקרב דתיים – ב-15%. בקרב האוכלוסייה המסורתית השיעור כמעט לא השתנה, ואילו בקרב חרדים חלה ירידה של כ-10%. לאחרונה חלה שוב עלייה קלה בשיעורי הפריון בקרב נשים חרדיות, וירידה אצל נשים חילוניות. יש לציין כי למרות השינויים במגמות, בתקופה זו שיעור הפריון בקרב הנשים החרדיות עדיין היה גבוה כמעט פי 3.5 מהשיעור בקרב האוכלוסייה החילונית (6.53 ילדים לאישה חרדית בממוצע, לעומת 2.07 ילדים לאישה חילונית, בשנת 2009).

בלס ובלייך מסבירים כי גורם נוסף שהשפיע על חלקו של המגזר הערבי בכלל אוכלוסיית תלמידי הגנים הוא העלייה בשיעורי הלמידה. בתחילת התקופה יושם חוק חינוך חובה לגילאי 4–3 ביישובים החלשים, שחלק גדול מהם ערביים. נתון זה, בצירוף קצב התרבות מהיר, הביא לכך ששיעור התלמידים הערבים מכלל התלמידים בגני הילדים הציבוריים עלה ב-5% בין שנת 2000 לשנת 2007, ועמד בשיאו על כ-25% מהתלמידים.

ב-2011 המליצה ועדת טרכטנברג ליישם את החוק בכלל היישובים בארץ, והדבר הוביל לעליית שיעורי הלמידה של גילאי 4–3 במערכת הציבורית – בעיקר בקרב אוכלוסיות שלפני כן שלחו את הילדים לגנים פרטיים, או כאלה שנמנעו מלשלוח את ילדיהן לגן מפאת העלות הגבוהה. גידול זה בקרב כלל האוכלוסייה, לצד הירידה בריבוי הטבעי בקרב האוכלוסייה הערבית, הביא לכך שמ-2007 עד 2015 חלה ירידה עקבית בשיעורם של התלמידים הערבים בקרב ילדי הגנים הציבוריים.

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד עצמאי ולא-מפלגתי למחקר חברתי-כלכלי היושב בירושלים. המרכז מעניק למקבלי ההחלטות המובילים בארץ ולציבור הרחב מבט-על בתחומי הכלכלה והחברה. הצוות המקצועי של המרכז והצוותים הבין-תחומיים – הכוללים חוקרים בולטים מהאקדמיה ומומחים מובילים בתחומי המדיניות – עורכים מחקרים ומציעים המלצות למדיניות בסוגיות החברתיות-כלכליות המרכזיות שהמדינה ניצבת מולן.

לפרטים נוספים ולתיאום ריאיון נא לפנות לאיתי מתיתיהו, מנהל שיווק ותקשורת במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל: 052-2904678