באמברגו עד יום רביעי (4.12) בשעה 6:00
לספר המלא לחצו כאן
על רקע חילוקי הדעות והמאבקים האידיאולוגיים הרווחים בחברה הישראלית בולטת דווקא הסכמה מקיר לקיר שראוי לצמצם את הפערים בתחום החינוך. רובנו מסכימים שהשכלה היא מפתח להצלחה בחיים, ושיש להבטיח שוויון בהזדמנויות ההשכלתיות לכלל הילדים בישראל. רבים מאמינים גם שצמצום אי השוויון ההשכלתי עשוי לתרום לצמצום אי השוויון הכלכלי הניכר שאנו עדים לו. ובכל זאת, יש בישראל פערי השכלה ניכרים בין בני שכבות חברתיות, לאומים ועדות. פערים אלו יציבים למדי למרות מאמצים ניכרים של המדינה, ובפרט של מערכת החינוך, לצמצמם.
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל מפרסם היום ספר חדש בנושא אי שוויון בחינוך – ממחקר למדיניות, ומרכז את הידע הקיים במגוון סוגיות הנוגעות לאי שוויון בחינוך, ודן בהשלכות למדיניות ובצעדים אפשריים לשינויה. לכתיבתו חברו חוקרי חינוך מהמובילים בישראל ובראשם פרופ' חנה איילון, נחום בלס, ד"ר יריב פניגר ופרופ' יוסי שביט.
ספר זה דן באי השוויון ההשכלתי בישראל. הישגיהם ההשכלתיים של ילדים נקבעים במידה רבה על ידי המשאבים הכלכליים וההשכלתיים שברשות הוריהם. בין משפחות בישראל יש אי שוויון רב במשאבים אלו, והוא תורם לאי השוויון הניכר בהזדמנויות ההשכלתיות של הדור הצעיר. אי שוויון השכלתי נובע לא רק ממשאבי המשפחות כי אם גם מהמבנה של מערכת החינוך והתהליכים המתרחשים בה. כך למשל, בידול בין תלמידים חזקים לחלשים תורם להעצמת אי השוויון בין קבוצות אלו בהישגים. באופן דומה, הפרטה של מערכת החינוך עשויה לקדם את הישגיהם של תלמידים מבתים מבוססים אשר יכולים לעמוד בעלויות החינוך הפרטי ולדחוק תלמידים מבתים עניים לבתי ספר פחות טובים, ובכך לתרום להגדלת הפערים. הספר מתעד את אי השוויון ההשכלתי בישראל ודן בתרומה האפשרית של רכיבי מדיניות החינוך לצמצום אי שוויון השכלתי בין צעירים.
נראה כי למרות היתרונות שבידי השכבות החזקות יש תקווה שמדיניות חינוכית ממוקדת תוכל לצמצם פערים אלו, גם אם לא לבטלם. התובנה בדבר מרכזיותם של משאבי המשפחה ביצירת פערים השכלתיים אינה צריכה להחליש את שאיפתם של מקבלי החלטות לפעול למען צמצום פערים אלו, אלא דווקא לחזק את מחויבותם לפתח מדיניות המכוונת לצמצומם. פרקי הספר דנים בדרכים המגוונות שבהן מדיניות חינוכית יכולה לקדם הזדמנויות השכלתיות בקרב השכבות החלשות בחברה.
יש להפעיל סל שירותים דיפרנציאלי לתלמיד
ישנם פערים בהקצאת המשאבים בין שכבות חברתיות-כלכליות; מדיניות ההעדפה המתקנת שנקט משרד החינוך לא הביאה עד כה לשינוי משמעותי, אולם נראה כי הפערים במשאבים – בייחוד בין המגזר היהודי למגזר הערבי – מצטמצמים.
רק כ-10% מתקציב משרד החינוך מופנה לקידום אוכלוסיות חלשות. חוקרי מרכז טאוב מציעים לשנות את שיטת התקצוב על ידי הפעלת סל שירותים דיפרנציאלי לתלמיד, שהוא כלי משמעותי לקידום שוויון במערכת החינוך, מגיל הגן ועד לחטיבה העליונה. סל כזה יאפשר לרכז את כל השירותים בידי משרד החינוך ולשנות את המצב הקיים היום, שבו רשויות מקומיות בעלות משאבים שונים וצרכים שונים משתתפות במימון החינוך באופן שווה. כמו כן תקצוב דיפרנציאלי יאפשר למשרד החינוך לקבוע מערכת תגמולים נפרדת ומתמרצת למורים המלמדים תלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש. סל השירותים הדיפרנציאלי יתבסס על מדד הטיפוח של בתי הספר, תוך מתן עדיפות למוסדות עם אינטגרציה חברתית ולתלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש.
השקעה בגיל הרך מניבה תשואה לפרט ולחברה
שנות החיים הראשונות המכונות "הגיל הרך" הן תקופה קריטית בהתפתחות הילד. הרקע החברתי-כלכלי של המשפחה עשוי להשפיע על היצע הגירויים החיוביים והשליליים שהילד נחשף להם בגיל הרך ואשר משפיעים על התפתחותו ועל הישגיו העתידיים. מחקרים מראים שפערים במצב החברתי-כלכלי בגיל הרך הולכים ומעמיקים במהלך החיים.
חוקרי מרכז טאוב מסבירים כי אי השוויון בהישגים השכלתיים בישראל קשור לאי השוויון הכלכלי בין משפחות עם ילדים בגיל הרך. התערבות בגיל הרך, בזמן שהמוח של הילדים גמיש מאוד, תצמיח תועלת גדולה הרבה יותר מהתערבות בגיל מאוחר יותר, ועשויה לצמצם את אי השוויון בהישגים הלימודיים בין בני שכבות חברתיות שונות. החוקרים מציעים כמה צעדים, בהם הרחבת הנגישות והעלאת רמת הטיפול ואיכות החינוך במעונות היום ובמשפחתונים באמצעות הגדלת שיעור ההשתתפות במוסדות אלה; הקטנת היחס בין מספר אנשי הצוות למספר הילדים; והשקעה בהכשרה איכותית של מטפלות בגיל הרך. נוסף על כך החוקרים מציעים הגדלה של קצבת הבטחת ההכנסה, הגדלה וחלוקה דיפרנציאלית של קצבאות הילדים, והרחבת מענק העבודה להורים לילדים בגיל הרך שהכנסתם נמוכה. התערבות מוקדמת תניב תשואה לילד בפרט ולחברה בכלל בתחומים רבים.
צמצום גודל הכיתות איננו פתרון יעיל לכלל המערכת, אך יכול לסייע לתלמידים מאוכלוסיות חלשות
הכיתות בישראל הן מהצפופות ביותר במדינות ה-OECD וההישגים של התלמידים הישראליים בינוניים עד נמוכים בהשוואה לעמיתיהם במדינות אלו. האם גודל הכיתות בישראל מסביר את רמת ההישגים הנמוכה של ילדינו?
המצדדים בהקטנת הכיתות טוענים שהדבר יאפשר למורות להעניק תשומת לב רבה יותר לכל תלמיד, יקל על המורים את עבודתם, יפחית נשירה של מורים ועוד. ואולם צמצום מספר התלמידים בכיתה הוא מהלך יקר, המחייב גיוס מורים רבים שלא בהכרח עומדים בסטנדרטים הנדרשים. במגזר היהודי, תלמידים משכבות חברתיות מבוססות לומדים בכיתות גדולות יחסית, ותלמידים מאוכלוסיות חלשות לומדים בכיתות קטנות. לכן, הקטנת הכיתות במגזר זה עשויה לשפר את מצבן של השכבות החזקות דווקא.
למרות האמור לעיל יש עדויות לא מעטות שהקטנת כיתות יכולה להביא לשיפור הישגים כשהדברים אמורים בכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי ובכיתות המאוכלסות על ידי תלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש. חשוב גם להדגיש שצמצום מספר התלמידים בכיתה חייב להתבצע בד בבד עם התאמת דרכי הלמידה ושיטות ההוראה. אי לכך רצוי לפעול לצמצום הכיתות בבתי ספר המשרתים אוכלוסיות חלשות (לרבות במגזר הערבי), ובעיקר בבית הספר היסודי, לצד פיתוח פדגוגי ושינוי בהכשרת המורים.
הפרטה ובחירת הורים במערכת החינוך מגדילות את אי השוויון
יש הרואים בבחירת הורים, בתחרות ובהפרטה של בתי ספר אמצעים יעילים לקידום מערכת החינוך, אולם אין לכך אישוש מחקרי. מרבית המחקרים שבדקו את הנושא לא גילו יתרונות ברורים לפתיחת אזורי רישום או ללימודים בבית ספר פרטי או עצמאי הנהנה ממימון ציבורי על פני לימודים בבית ספר ציבורי רגיל. מחקרים מלמדים שבחירה והפרטה אינן תורמות לשיפור המערכת בכללותה, ואף עשויות להגדיל את היקף אי השוויון במערכת. החוקרים מדגישים שיש לוודא כי מנגנוני הבחירה הקיימים אינם פוגעים במערכת הציבורית וכי הם מקדמים גישות פדגוגיות בעלות פוטנציאל מוכח לשיפור ההוראה והלמידה בקרב תלמידים בעלי הישגים נמוכים.
החוקרים ממליצים שבמקרים שבהם מופעלת בחירת הורים, על המדינה והרשות המקומית להבטיח שבתי הספר אינם גובים תשלומי הורים (שכן תשלומים כאלה מהווים חסם בפני תלמידים משכבות חלשות) ושהם אינם מתנים קבלה לבית הספר במבחני מיון או ראיונות אלא מתבססים על הגרלה במקרה של ביקוש יתר. כמו כן, יש לדאוג למערך הסעות שיאפשר לכלל הילדים באזור להגיע לבית הספר שבחרו הוריהם בלי תלות ביכולתם הכלכלית.
מחיר המבחנים הסטנדרטיים והפוטנציאל בפיתוח מדידה והערכה
מבחני המיצ"ב נועדו לספק לציבור ולמקבלי החלטות מידע על הישגים ופערים לימודיים, אולם כפי שקרה במדינות אחרות שאימצו מבחנים דומים, גם בישראל נראה כי ההשלכות השליליות של מבחנים אלו עולות על התועלת שבהם. במקום שהמבחנים ישמשו כלי לפיתוח מדיניות המכוונת לצמצום פערים, בתי ספר רבים עסוקים בהכנה אינטנסיבית של תלמידים לבחינות, ובמקרים אחדים אף דווח על הטיה של תוצאות הבחינה.
לאור זאת, החוקרים ממליצים להפוך את מבחני המיצ"ב למבחן המבוסס על מדגם מייצג של בתי ספר שיספק תמונת מצב של הישגים והיבטים חינוכיים וחברתיים אחרים, ויאפשר בחינת מגמות רב-שנתיות. איסוף נתונים כזה יפחית את הלחצים המופעלים על בתי הספר עקב פרסום הציונים, ויאפשר להתמקד בתהליכי שיפור אמיתיים. לשם כך יש להכשיר את עובדי ההוראה להשתמש בנתוני המיצ"ב ובכלי הערכה אחרים. נוסף על כך יש לנצל את מקורות הידע הקיימים – במשרד החינוך, ברשות הארצית למדידה ולהערכה ועוד, לשם שיפור תהליכי ההוראה בבתי הספר.
גיוון אוכלוסיית התלמידים בבתי הספר
מערכת החינוך בישראל מפוצלת כיום בין "ארבעה שבטים", כדברי נשיא המדינה: חינוך יהודי ממלכתי, חינוך ממלכתי דתי, חינוך חרדי וחינוך ערבי. למרות ניסיונות אחדים שנעשו, קשה לדמיין בישראל שילוב רחב היקף של תלמידים בני ארבעת השבטים. גם בתוך כל "שבט" יש בידול ניכר בין קבוצות שונות.
במערכת החינוך יש הבדלים בין בתי ספר בהרכב החברתי-כלכלי של אוכלוסיית תלמידיהם. הבדלים אלה תורמים להנצחת אי השוויון מדור לדור משום שהרכב אוכלוסיית בית הספר משפיעה על הישגי התלמידים בו. לכן החוקרים סבורים כי יש לעודד – למשל באמצעות תמריצים כלכליים – שילוב בין בני ה"שבטים" והמעמדות החברתיים-כלכליים השונים בבתי הספר, ולגוון את אוכלוסיית תלמידיהם על בסיס חברתי-כלכלי.
שיפור הגיוס והכשרה של מורים המשרתים אוכלוסיות פריפריאליות
בשני העשורים האחרונים המכללות להוראה העלו מעט את רף הקבלה, אך הן עדיין קולטות את הסטודנטים החלשים ביותר מבחינת הישגים אקדמיים.
בעשור האחרון הופעלו תוכניות שנועדו למשוך מועמדים עם יכולות אקדמיות גבוהות לעבוד עם אוכלוסיות מוחלשות, בהן תמריצים כספיים והכשרות. עם זאת, עדיין קיימת נשירה של מורים מהתחום, ומורים בעלי ותק גבוה ובעלי תארים מתקדמים נוטים ללמד בבתי ספר שמשרתים אוכלוסיות חזקות יותר. אחת התוכניות שמשרד החינוך מפעיל היא ליווי ותמיכה למורים חדשים, אולם יעילותה טרם נבדקה.
החוקרים סבורים כי יש לעודד מורים עם נתוני רקע חזקים ללמד בבתי ספר שאוכלוסיית התלמידים בהם חלשה יחסית, לספק להם ליווי של חונכים בשנות העבודה הראשונות ולהעניק להם תמיכה מקצועית מקיפה.
מדיניות לצמצום פערים בהשכלה הגבוהה
התרחבות מערכת ההשכלה הגבוהה הביאה לעלייה ניכרת בשיעורי הלמידה בקרב יהודים וערבים, נשים וגברים, עם יתרון לנשים בשני המגזרים, בעיקר בקרב ערבים. עם זאת, העלייה לא הביאה לצמצום הפער הגדול בין יהודים וערבים.
כ-70% מהיהודים בעלי תעודת בגרות ממשיכים ללימודים גבוהים, לעומת כ-50% מהערבים. מבדיקה שנעשתה בקרב יהודים לפי מוצא עולה כי שיעור הממשיכים לאקדמיה עומד על כ-75% בקרב האשכנזים, כ-65% בקרב יוצאי ברית המועצות לשעבר, כ-61% בקרב המזרחים ורק על 51% בקרב יוצאי אתיופיה. סיכוייהם של ילדים להורים בעלי השכלה אקדמית להמשיך ללימודים אקדמיים גבוהים באופן ניכר מאלה של ילדים להורים ללא השכלה גבוהה (76% לעומת כ-61% בהתאמה). ישנם גם פערים בבחירת מוסדות הלימוד: מוסלמים ודרוזים לומדים יותר במכללות, ואילו יהודים (בעיקר אשכנזים ויוצאי ברה"מ לשעבר) ונוצרים לומדים יותר באוניברסיטאות. הסיכוי של ערבים לנשור מהתואר כפול מזה של יהודים, ואשר לסיום התואר, מצבם של יוצאי אתיופיה הוא החמור ביותר – פחות ממחציתם השלימו את הלימודים בזמן שהוגדר. במכללות להוראה רק 60% מסיימים את הלימודים בזמן וכ-18% נושרים.
"ממצאי המחקר מראים כי לפערים בתיכון יש השלכות על ההשכלה הגבוהה, ויש לפעול כבר בשלבים מוקדמים של מערכת החינוך, בעיקר בקרב קבוצות מרקע חברתי-כלכלי נמוך ובקרב ערבים", אומרים החוקרים, ומוסיפים: "הפערים בנגישות להשכלה גבוהה בין יהודים וערבים עמוקים ויש לעודד רכישה של השכלה גבוהה בקרב ערבים ולפתח אפשרויות תעסוקה לבוגרים. כמו כן יש להרחיב את המכינות למועמדים ערבים שעומדים בתנאי הסף של מוסדות להשכלה גבוהה".
ההשלכות השליליות של מיון תלמידים
מיון תלמידים נעשה על מנת שילמדו בהתאם לכישוריהם ולתחומי העניין שלהם, אולם המיון מגדיל את אי השוויון, שכן תלמידים מרקע חברתי-כלכלי נמוך מופנים למסגרות שההזדמנויות החינוכיות הנלוות אליהן מוגבלות.
התלמידים ממוינים לרמות שונות בהקבצות בחטיבת הביניים ולמסלולים שונים בחטיבה העליונה. בעקבות ירידה משמעותית בהיקפו של החינוך המקצועי-טכנולוגי במהלך השנים, הציב משרד החינוך יעדים להרחבתו. הטענות בזכות הרחבה זו הן שהיא תצמצם פערים בין מרכז ופריפריה ובין אוכלוסיות מבוססות לאוכלוסיות מקופחות, תסייע למשק הישראלי, שנפגע בשל מחסור במועסקים בעלי כישורים שמקנה החינוך הטכנולוגי-המקצועי, ותגביר את החינוך לערכי עבודה.
המתנגדים להרחבה טוענים כי החינוך הטכנולוגי-מקצועי מנציח את אי השוויון, על אף השינויים שחלו בו, כיוון שהמגמות המעניקות לבוגריהן הזדמנויות מצומצמות קולטות בעיקר אוכלוסיות חלשות. החוקרים ממליצים לפעול למען צמצום ההקבצות בחטיבות הביניים, למשל באמצעות פיתוח ההוראה בכיתות הטרוגניות, ולעודד תלמידים מתקשים לפנות בחטיבה העליונה למסלול לימודים לבגרות, תוך התחשבות בקשיים הלימודיים שלהם.
הפער המגדרי בחינוך
חלק ניכר מהשיח בנושא הפער המגדרי בחינוך מתמקד בנחיתותן של הבנות בלימודי מתמטיקה ומדעים, אף שהישגי הבנות בכל תחומי הלימוד, ובכל שלבי החינוך, אינם נופלים מאלו של הבנים ואף טובים מהם. הדבר נכון בכל קבוצות האוכלוסייה אך בולט במיוחד בחינוך הערבי. עם זאת, נחיתותם של הבנים במיומנויות שפה, שהיא עקבית וחריפה, כמעט אינה זוכה לעניין מצד מעצבי מדיניות וחוקרי חינוך.
פער מגדרי בלימודי מתמטיקה ומדעים קיים בבית הספר התיכון ובהשכלה הגבוהה, והוא בא לידי ביטוי בעיקר בשיעור הנמוך של נשים הפונות ללימודי פיזיקה ומדעי המחשב. פער מגדרי זה קשור לפער המגדרי בשכר בשוק העבודה, כיוון שלימודי הנדסה ומדעי המחשב בהשכלה הגבוהה מגדילים את הסיכוי לתגמולים כספיים גבוהים. ממצאים של מחקרים עדכניים מלמדים שעידוד נשים לפנות לתחומים טכנולוגיים עשוי לסייע מאוד לצמצום הפער המגדרי בשכר, אם כי לא להביא לביטולו.
התערבויות פדגוגיות לצמצום פערים בכיתה ובבית הספר
למידה שיתופית בקבוצות קטנות וסיוע פרטני לתלמידים מתקשים הן שתי גישות שנמצאו מועילות בקידום שוויון בין תלמידים, והן דורשות השקעה כלכלית נמוכה יחסית. אולם משרד החינוך לא יצר מסגרת ברורה ליישומן באופן שיועיל דווקא לתלמידים הזקוקים להן.
למידה שיתופית בקבוצות קטנות והטרוגניות יכולה להחליף חלוקה להקבצות הממיינות תלמידים על פי רמה לימודית, ובכך לצמצם את אי השוויון הכרוך בהן. גישה זו דורשת הכשרה וליווי של מורים, וגמישות בארגון שעות הלמידה וחומרי הלימוד. כדי להפעילה נדרשים שינויי תפיסה בקרב מנהלי בתי הספר ובמשרד החינוך. את השעות הפרטניות שהמורים נדרשים ללמד, החוקרים מציעים לייעד קודם כול לקידום תלמידים בעלי הישגים נמוכים באמצעות הוראה ממוקדת בקשיי התלמיד/ה, ולשקול תקצוב תוספת שעות פרטניות לבתי ספר המשרתים אוכלוסיות ממעמד חברתי-כלכלי נמוך.
פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב, אמר: "חינוך איכותי הוא השקעה משתלמת ודרך למוביליות חברתית. ביכולתו לשמש לצעירים ולצעירות מרקע חברתי-כלכלי חלש מקפצה לעתיד טוב יותר וליציבות כלכלית. בישראל, ילדים להורים ממשפחות מבוססות נהנים לרוב מגישה לחינוך טוב יותר, והפערים בין שכבות האוכלוסייה גדולים. הדבר פוגע בכלל החברה – מדינה שאינה ממצה את הפוטנציאל הטמון בהון האנושי שלה פוגעת בצמיחה הכלכלית שלה עצמה".
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.
לפרטים נוספים ולתיאום ריאיון נא לפנות לענת סלע-קורן, מנהלת שיווק, תקשורת וקשרי ממשל במרכז טאוב: 050-6909749