למחקר המלא לחצו כאן
סוגיית המחיר שאוכלוסיית ישראל משלמת על המלחמה בנגיף הקורונה נעשית דחופה מיום ליום. המחיר – שאותו משלמת בעיקר אוכלוסיית הצעירים – מתבטא באובדן תעסוקה והכנסה ובשינויים משמעותיים בהתנהגות ובסדר החברתי. מחקר חדש של מרכז טאוב שערכו פרופ' דב צ'רניחובסקי ופרופ' בנימין בנטל מבקש להעריך את נכונותה של החברה הישראלית להקרבה כלכלית בתמורה למניעת תמותה, בהתבסס על עקרונות הערבות ההדדית של חוק ביטוח בריאות ממלכתי ועל אמות המידה הכלכליות של הכנסת טכנולוגיות רפואיות לסל התרופות.
לפי עקרונות החוק, האוכלוסייה העובדת היא זו שמממנת באמצעות מיסים את שירותי הרפואה של האוכלוסיות שאינן עובדות – ילדים ומבוגרים. על פי החלטות ועדת הסל ניתן להעריך שהכנסת טכנולוגיה רפואית חדשה לסל שקולה לערך כלכלי של שנת חיים, העומד על כ-340,000 ש"ח במחירי 2019.
המחקר של מרכז טאוב משתמש בעקרונות הנ"ל כדי להתמודד עם השאלה המורכבת מבחינה מוסרית, אך הבלתי נמנעת: כמה אנחנו מוכנים להשקיע במונחים כספיים במאבק בנגיף הקורונה? התשובה לשאלה זו קשורה בשני היבטים: ערכם של החיים הניצלים בזכות צעדי מנע חריפים, וחלוקת הנטל בין הדורות נוכח התפלגות התמותה מהווירוס וההשקעה במניעתה לפי קבוצות גיל.
את שנות החיים שניתן להציל מחשבים החוקרים על פי תוחלת החיים הנותרת לפי גיל בהיוון מתאים. מהחישוב עולה, למשל, שהחברה בישראל מוכנה להשקיע מעל 10 מיליון ש"ח בהצלתו של ילד בן חמש ממוות, לעומת כ-2 מיליון ש"ח בלבד בהצלתו של קשיש בן 80 או יותר.
אילו התממש תרחיש החמור ביותר של התפשטות המחלה והתמותה ממנה, היה אובדן שנות החיים המצטבר שווה-ערך ל 24% מהתמ"ג
כדי להעריך את התמותה הצפויה בישראל בהיעדר התערבות השתמשו חוקרי מרכז טאוב בשני מקורות מידע לגבי שיעור המתים בקרב החולים על פי גיל: הנתונים של מחוז חוביי בסין, ואלה של דרום קוריאה. "על בסיס הערכות אלו אנו יכולים לאמוד מתוך עדכון סל התרופות את שווה-הערך הכספי של מניעת תמותה", מסביר פרופ' צ'רניחובסקי. "בהקשר של מגיפת הקורונה אנו מניחים שערך זה נגזר מאובדן התפוקה שגורם ההסגר הכלכלי מחד גיסא, ומצמצום שיעורי התמותה הנובעים מהקטנת שיעורי ההדבקה והפחתת מספר החולים הנזקקים לטיפול אינטנסיבי מאידך גיסא".
על פי התחזית הגרועה ביותר, בהיעדר צעדי מנע יעמוד שיעור הנדבקים על 60% מהאוכלוסייה. אם שיעורי התמותה יהיו כמו אלה של מחוז חוביי, צפויים בישראל כ-84,000 מתים ואובדן שנות חיים מצטבר בשווה-ערך של יותר מ-24% מהתוצר של 2019. כלומר, ישראל אמורה להיות מוכנה להשקיע עד 24% מהתמ"ג כדי למנוע תרחיש תמותה אפוקליפטי כזה. צעדים שיקלו את העומס המוטל על מערכת הבריאות ויפחיתו את שיעורי התמותה לאלה של דרום קוריאה, אך יותירו את שיעור הנדבקים על 60%, חוסכים חיים בשווה-ערך של 14.9% מהתוצר, שהם 210 מיליארד ש"ח או 1.8 חודשי עבודה של המשק. כל הורדה של נקודת אחוז משיעור הדבקה זה פירושה הפחתה של כ-580 מתים, המוערכת בכ-2.2 מיליארד ש"ח, או כ-0.15% מהתוצר.
על פי הערכות הצמיחה של בנק ישראל לשנים 2020 ו-2021, הנזק שנגרם למשק עקב משבר הקורונה צפוי לעמוד בסופו של דבר על כ-4.2 אחוזי תוצר. גם אם נניח שנזק זה נגרם כולו כתוצאה מהסגר הכלכלי שהוטל כדי למנוע התרחשות אסונית, הרי בהנחה שבהיעדר צעדי מנע שיעור ההדבקה היה גבוה מ-10%-12% ושיעור התמותה היה דומה לזה של מחוז חוביי, העלות הנגזרת של חיי האדם שניצלו עומדת בקריטריון הכנסת תרופות חדשות לסל התרופות.
הצעירים והבריאים מממנים את הזקנים
מדיניות הריחוק החברתי למניעת הדבקה מפחיתה את שיעורי התמותה בעיקר בקרב קשישים, בעוד המחיר הכלכלי של אבטלה ואובדן הכנסות מוטל על האוכלוסייה העובדת. מצב זה מכונה "העברת הכנסה בין-דורית".
בימים כתיקונם עומדת ההוצאה הציבורית על בריאות על כ-4.5% מהתוצר, וכוללת את התקציבים המועברים לקופות החולים. אלה מקבלות הקצאות בהתאם ל"נוסחת הקפיטציה", המשקפת את עלות הטיפול במבוטחיהן בהתאם לשיעורי התחלואה הנובעים מהרכב אוכלוסיית המבוטחים שלהן לפי גיל ומגדר. אולם מס הבריאות המממן זאת תלוי בהכנסה ולא בגיל או במצב הרפואי. לפיכך, מערכת הבריאות מעבירה הכנסות בין בעלי יכולת לאלה החסרים אותה ובין קבוצות סיכון שונות. ההעברה העיקרית נעשית בין האוכלוסייה בגילי העבודה העיקריים (59-20) לבין זקנים וילדים, שחלקם בצריכת שירותי הרפואה גבוה במיוחד.
לעומת זאת, במקרה של המלחמה בקורונה, הטיית הסבסוד היא רק לטובת הזקנים והפוכה מן המצב הרגיל, שבו הסבסוד הגלום במערכת הבריאות הציבורית נוטה במובהק דווקא לטובת הילדים. לכן, אף שיש קשר חברתי בין הדורות, במונחים כלכליים הקשר בין המשלמים ובין הנהנים מהתשלום אינו ישיר ומיידי, ודבר זה עלול לגרום למתח חברתי. לכן חשוב למזער ככל האפשר את הנזק שנגרם לצעירים לא רק כדי להגדיל את התמ"ג, אלא גם כדי להפיג את המתח הזה.
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.
לפרטים נוספים ולתיאום ריאיון נא לפנות לענת סלע-קורן, מנהלת שיווק, תקשורת וקשרי ממשל במרכז טאוב: 050-6909749