לקריאת המסמך המלא לחצו כאן
מחקר חדש של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל מראה כי חלקן של הרשויות המקומיות במימון שעות עבודה של מורים הוא 4% בלבד מסך השעות העומדות לרשות בתי הספר. הרשויות החזקות מבחינה חברתית-כלכלית מממנות שעות עבודה רבות יותר בבתי הספר בתחומן מאשר הרשויות החלשות, דבר המצמצם את ההעדפה המתקנת של משרד החינוך, אבל במקביל הן מקצות משאבים רבים יותר לבתי ספר מרקע חלש. בסה"כ מדיניות הקצאת השעות של הרשויות המקומיות קיזזה במעט את ההעדפה המתקנת של משרד החינוך
מממצאי המחקר:
- חלקן של הרשויות המקומיות במימון שעות עבודה בבתי הספר עמד בממוצע על כ-2 שעות שבועיות לכיתה, שהן פחות מ-4% מסך השעות.
- רשויות חזקות מקצות משאבים רבים יותר לתלמידיהן, אך נוקטות העדפה מתקנת רבה יותר כלפי בתי ספר שתלמידיהם מגיעים מרקע חברתי-כלכלי חלש.
- בסה"כ מימון הרשויות צמצם את ההעדפה המתקנת בהקצאת השעות של משרד החינוך לטובת תלמידים חלשים מכ-32% לכ-27%.
מחקר חדש שערכו נחום בלס, חוקר ראשי במרכז טאוב, ונעם זוסמן ושי צור מחטיבת המחקר של בנק ישראל, בוחן את היקף המשאבים שמקצות הרשויות המקומיות למערכת החינוך. במחקר נבדקה הסברה כי ההבדלים בין גובה הסכומים שמקצות הרשויות המקומיות למימון החינוך הופכים על פיה את מדיניות ההעדפה המתקנת של משרד החינוך. המחקר מתבסס על המידע הרב שנאסף במסגרת בקרת התקן, שהיא בדיקה שנערכת עבור משרד החינוך כמעט מדי שנה בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים. המחקר מתמקד בבתי ספר יסודיים רשמיים רגילים בחינוך הממלכתי-עברי בשנות הלימודים תשס"א (2001–2000) עד תשס"ט (2009–2008).
השקעה בתלמידים – מי האחראי?
מימון החינוך בישראל מתחלק בין השלטון המרכזי, השלטון המקומי, משקי הבית וגורמים נוספים, כמו עמותות ומלכ"רים. תופעה זו עוררה דיון ציבורי נרחב. אחת הטענות היא שרשויות חזקות מקצות למערכות החינוך בתחומיהן משאבים רבים יותר מאשר רשויות חלשות, ובכך מקזזות את מדיניות ההעדפה המתקנת של השלטון המרכזי.
על פי ממצאי המחקר, הרשויות המקומיות מימנו בשנים 2009–2001 כ-2 שעות שבועיות לכיתה בחינוך היסודי הממלכתי-עברי הרגיל – שהן פחות מ-4% מסך השעות, וקרוב לשליש מהשעות שמקורן אינו במשרד החינוך.
הרשויות החזקות מממנות יותר שעות עבודה של מורים
קיים מתאם חיובי בין הדירוג הכלכלי-חברתי של הרשויות המקומיות ובין השקעתן בחינוך היסודי הממלכתי-עברי: לכל עלייה של אלף שקלים בהכנסה הממוצעת של הרשות מתושב מתלווה גידול של 0.4 שעות עבודה לכיתה בממוצע. בהתאמה, עלייה של אחוז אחד בגובה החוב של הרשות לתושב (החוב חלקי מספר התושבים) הביאה לירידה של כ-0.36 שעות עבודה.
מהמחקר של מרכז טאוב עולה בבירור שרשויות מבוססות מתקצבות על חשבונן יותר שעות מאשר רשויות בדירוג חברתי-כלכלי בינוני וחלש. הבדלים אלו ניכרים גם כשמשווים בין בתי ספר מאותו רקע כלכלי-חברתי ברשויות חזקות וברשויות אחרות. כך למשל תלמידי בית ספר המגיעים מרקע חלש ברשות חזקה יזכו לתקצוב רב יותר מבית ספר במדד טיפוח דומה ברשות חלשה יותר.
תמונה דומה משתקפת בבדיקת חלקן היחסי של הרשויות בסך מימון כוחות העבודה בבתי הספר – רשויות חזקות מממנות כ-10% משעות העבודה, לעומת 2% ברשויות חלשות.
העדפה מתקנת?
כאמור, רשויות חזקות – ובמיוחד עיריית תל אביב-יפו – הקצו לבתי הספר היסודיים כוחות עבודה רבים יותר מרשויות חלשות. למרות זאת, ההשפעה השלילית של תקצוב הרשויות המקומיות על ההעדפה המתקנת הייתה מועטה, גם משום שבתוך שטחן הן נקטו מדיניות העדפה מתקנת לטובת בתי ספר הכוללים תלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש. בממוצע ניתנו לכיתה בבית ספר מרקע חברתי-כלכלי חלש 2 עד 3 שעות שבועיות יותר מאשר לכיתה בבית ספר חזק באותה העיר.
לצד זאת, מציין המחקר כי ההעדפה המתקנת שנוקטות רשויות נמוכה מזו של משרד החינוך. לדוגמה, רשויות חזקות מקצות לכיתה בבית ספר שתלמידיו מגיעים מרקע בינוני תוספת של כ-4 שעות שבועיות יחסית להקצאה לבית ספר שתלמידיו באים מרקע חברתי-כלכלי חזק, בעוד משרד החינוך מקצה לתלמידים אלו תוספת של 8 שעות.
לדברי בלס, זוסמן וצור, מדיניות הקצאת השעות של הרשויות המקומיות צמצמה את השפעת ההעדפה המתקנת שמנהיג משרד החינוך (המתבטאת במספר שעות העבודה של מורים המוקצות לתלמידים מרקע חלש לעומת תלמידים מרקע חזק). בתקופה הנבדקת היה מספר השעות שהקצה משרד החינוך לתלמידים חלשים גבוה ב-32% מהמספר שהוקצה לתלמידים מרקע חזק, ולאחר שהובאו בחשבון השעות שמימנו הרשויות המקומית ירד הפער לכ-27% בלבד.
כמו גובה מימון שעות ההוראה, גם ההעדפה המתקנת בתוך הרשות מתואמת חיובית עם הדירוג החברתי-כלכלי שלה – רשויות מבוססות מקיימות בתחומיהם מדיניות של העדפה מתקנת, ולעומת זאת אצל רשויות מדרג בינוני לא ניכרת מדיניות ברורה בנושא.
העמותות מצמצמות את הפערים, אך ההורים מגדילים אותם
מספר שעות העבודה השבועיות לכיתה בחינוך הממלכתי-עברי שמקורן אינו במשרד החינוך הגיע בתקופה זו לכ-6 שעות, שהן כ-11% מסך שעות העבודה השבועיות. בשנים 2009–2001 מימנו עמותות שונות ממוצע של 3.3 שעות שבועיות לכיתה, ההורים מימנו כ-0.9 שעה, ואת השאר מימנו הרשויות המקומיות.
לדברי החוקרים, "ההשפעה של הקצאת המקורות מצד העמותות על היקפי ההעדפה המתקנת פועלת בכיוון ההפוך להקצאה מצד ההורים. בשעה שהעמותות נוקטות במדיניות ברורה של העדפה מתקנת לטובת האוכלוסיות החלשות, תרומתם של ההורים באה לידי ביטוי בעיקר בבתי הספר שאוכלוסייתם מבוססת מבחינה חברתית-כלכלית".
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד עצמאי ולא-מפלגתי למחקר חברתי-כלכלי היושב בירושלים. המרכז מעניק למקבלי ההחלטות המובילים בארץ ולציבור הרחב מבט-על בתחומי הכלכלה והחברה. הצוות המקצועי של המרכז והצוותים הבין-תחומיים – הכוללים חוקרים בולטים מהאקדמיה ומומחים מובילים מתחומי המדיניות – עורכים מחקרים ומציעים המלצות למדיניות בסוגיות החברתיות-כלכליות המרכזיות שהמדינה ניצבת מולן.
לפרטים נוספים ולתיאום ריאיון נא לפנות לאיתי מתיתיהו, מנהל שיווק ותקשורת במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל: 054-290-4678.