תמונת מצב המדינה 2017

השנים החולפות בישראל היו טובות במובנים רבים: האבטלה ירדה, אחוז גבוה מהחרדים נכנסו למוסדות להשכלה גבוהה ולשוק העבודה, שיעור תעסוקת הנשים גבוה מאי פעם וההוצאה החברתית עלתה. כמו כן ניכרות מגמות שיפור במערכת החינוך, ונראה כי הישראלים ממשיכים להיות בריאים יותר מעמיתיהם האירופאים.

לצד זאת, מחקרי מרכז טאוב מגלים גם נתונים מדאיגים: הישראלים מוציאים יותר על בריאות, האוכלוסייה נמצאת במגמת הזדקנות מתמשכת, נתון שיצריך היערכות מתאימה, מקורות הצמיחה במשק כיום אינם כנראה בני קיימא ושיעור העוני בישראל לפי הכנסות פנויות הוא עדיין הגבוה ביותר מכל מדינות ה-OECD.

כל הנתונים הללו, ורבים אחרים, נמצאים בחוברת "תמונת מצב המדינה 2017" של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. החוברת בנויה מתרשימים המלווים בהסבר קצר בכל עמוד, בהתבסס על מחקרי מרכז טאוב מהשנה החולפת. היא מציגה תמונה מקיפה וכוללת – ועם זאת נגישה וקריאה מאוד – של מצב החברה והמשק בישראל בתחומים מאקרו-כלכלה, רווחה, בריאות, חינוך ושוק העבודה.

מן הממצאים הבולטים בחוברת "תמונת מצב המדינה 2017" של מרכז טאוב:

מאקרו-כלכלה: בשנה החולפת ניכרו עלייה בתעסוקה, ירידה באבטלה ועלייה גדולה בתמ"ג, אולם לא בטוח כי המגמה החיובית תוכל להימשך ויש למצוא מקורות צמיחה אחרים

• המשק צומח בקצב נאה, אך יתקשה להתמיד בקצבי הצמיחה הנוכחיים. ב-2016 חלה עלייה חדה ומפתיעה של 4 אחוז בתמ"ג. אולם נראה כי זו חריגה מהתוואי ולא מגמה. הגורמים להאצה בצמיחה בשנה זו היו השקעה גדולה וחד-פעמית של חברת "אינטל" במפעל בקריית גת ועלייה חדה בייבוא מכוניות בעקבות שינויים צפויים בדרגות המס. בהסתכלות ארוכת טווח הצמיחה של כלכלת ישראל מאכזבת, במידה רבה בשל קיפאון ממושך בפריון בענפים שאינם היי-טק ותעשייה – כלומר, רובו המוחלט של המגזר העסקי. פריון העבודה ירד מעט בשנה האחרונה, בהמשך למגמה שמאפיינת את חמש השנים האחרונות, בין היתר בשל כניסתן של אוכלוסיות חדשות בעלות מיומנויות נמוכות לשוק העבודה.

• ישראל מדורגת במקום 22 מתוך 34 מדינות ה-OECD בתמ"ג לנפש במונחי כוח קנייה, ודירוג זה נותר קבוע כבר שנים. עם זאת, יתרונה של ישראל על המדורגות תחתיה הצטמצם מאוד ויתרונה ממשיך להישחק בעקביות, וללא שיפור בתוואי הצמיחה הנוכחי המשק הישראלי עלול להידרדר במורד הרשימה.

• רמת התעסוקה בישראל כיום גבוהה מאוד ונראה שכמעט הגיעה למיצוי. גורם שצפוי לצמצם את היקף התעסוקה הוא הזדקנות האוכלוסייה בישראל: הירידה בחלקם של גילאי העבודה העיקריים (64–25) באוכלוסייה בחמש השנים האחרונות גרעה כשתי נקודות אחוז מהצמיחה לנפש, ומגמה זו צפויה להימשך ולגרוע כ-0.6 אחוז מהצמיחה מדי שנה עד תום העשור.

• בעשור האחרון קצב הגידול בהון האנושי ירד משמעותית. לאחר כמה שנים שמרכיב ההון האנושי תרם משמעותית לצמיחה, מסתמן כי צמיחה זו מתקרבת לידי מיצוי. יותר ויותר מהעובדים שנקלטים בשוק העבודה למדו במכללות שנפתחו בעשורים האחרונים (בעיקר בתחומי עריכת דין ומנהל עסקים), ואיכות ההכשרה שהן מעניקות נמוכה ביחס לאוניברסיטאות.

• ישראל מדורגת במקום ה-52 ברמת הקושי לנהל עסקים, לפי דוח הבנק העולמי לשנת 2016 – מתחת לרוב מדינות ה-OECD. דירוג זה מצביע על הצורך לייעל את תהליכי הביורוקרטיה.

רווחה: ההוצאה על רווחה ועל המלחמה בעוני עלתה, אולם שיעור העוני לפי הכנסות פנויות בישראל נותר הגבוה ביותר בין מדינות ה-OECD

• שיעור העוני בישראל נמוך מבמרבית מדינות ה-OECD לפי הכנסות כלכליות (לפני השפעת המסים והתשלומים מהמדינה), אולם לפי בדיקת ההכנסות הפנויות לשימוש משק הבית ישראל נמצאת במקום האחרון, לצד מקסיקו. ההפרש הגדול בין שני סוגי מדדי העוני (הכנסות כלכליות מול הכנסות פנויות) מעיד על חוסר הצלחה של המדינה בצמצום העוני בעזרת מיסוי ומערכת הביטחון הסוציאלי, בין היתר בשל נטל המס הנמוך ואוכלוסיות גדולות המתאפיינות בהון אנושי נמוך, אחוזי השתתפות נמוכים בשוק העבודה ומשפחות גדולות.
• בשנת 2017 צפויה תוספת ההוצאה למלחמה בעוני לעמוד על כ-4 מיליארד שקלים (כ-54 אחוז מהסכום שהומלץ בוועדת אלאלוף), לעומת 1.9 מיליארד שקלים (כ-26 אחוז) ב-2016. עיקר תוספת התקציב ב-2017 תוקדש להפעלת תכנית "חיסכון לכל ילד", למס הכנסה שלילי ולהגדלה נוספת של השלמת הכנסה לאזרחים ותיקים.

• ההוצאה החברתית (הכוללת חינוך, בריאות ורווחה) עמדה בשנת 2015 על 192 מיליארד שקלים, הרמה הגבוהה ביותר מתחילת המאה. ההוצאה הכוללת על רווחה עומדת על כ-94 מיליארד שקלים, שהם כ-21 אחוז מסך ההוצאה הממשלתית.

• עיקר העלייה בתקציב הרווחה התרכזה בתחום הקצבאות, בייחוד בשל שינויים דמוגרפיים (כמו הזדקנות האוכלוסייה) והרחבת ההוצאה על אנשים עם מוגבלות. לעומת זאת, ההוצאות על תחומים כמו טיפול מוסדי ומערך שירותי הרווחה ירדו לאורך השנים.

• כ-80 אחוז מתקציב משרד הרווחה מוקצה למיקור חוץ, ו-94 אחוז מהתשלומים למיקור חוץ מועברים לספקים ותיקים (אף שהם מהווים רק 56 אחוז מכלל הספקים).
• בקרב משקי בית בראשות בני 66 ומעלה שיעור בעלי הדירה עומד על 77 אחוז, וליותר ממחצית האוכלוסייה יש הכנסה מפנסיה תעסוקתית. שיעורי משקי הבית שאין להם הכנסה מפנסיה תעסוקתית או דירה בבעלותם ירד מ-20 אחוז ב-2003 ל-16 אחוז ב-2015. ניכרים פערים בתחומים אלו בין קבוצות האוכלוסייה השונות: מצבם של יהודים ותיקים טוב בהרבה משל ערבים ועולים – אם כי מצבם של העולים השתפר באורח ניכר

  בריאות: הישראלים חיים זמן רב יותר ובבריאות טובה יותר מאזרחי מדינות אחרות, אך הם גם מוציאים סכום גבוה על שירותי בריאות. ניכר אי שוויון בין משקי הבית בהיבטים שונים של בריאות: לבעלי הכנסה נמוכה אין אפשרות לרכוש סל מזון בריא והם מוציאים אחוז גבוה מהכנסתם על בריאות, ותושבי הפריפריה ממתינים זמן רב יותר לטיפולים רפואיים

• ישראל מדורגת במקום התשיעי בעולם בתוחלת החיים (כ-82 שנים), ובמקום העשירי בתוחלת החיים בבריאות טובה (כ-71.7 שנים). נטל התחלואה בישראל הצטמצם בכ-17 אחוז לאדם בין 1990 ל-2015, בעיקר בשל העלייה בתוחלת החיים. אחד הגורמים הבולטים ביותר התורמים לנטל התחלואה הוא סוכרת, המשפיעה בעיקר על בעלי הכנסה נמוכה: חלקה בנטל גדל בכ-60 אחוז במשך התקופה.

  • מצב הבריאות של האוכלוסייה בישראל מעט­­­­­ טוב יותר משל אזרחי המדינות המובילות באירופה, גם כשמביאים בחשבון שהאוכלוסייה בישראל צעירה יותר. אולם היתרון הכולל של נטל התחלואה עלול להימחק בשל הזדקנות האוכלוסייה הצפויה, ועל המדינה להיערך בהתאם.
  • שיעור המבוטחים בביטוח משלים של קופות החולים בישראל זינק מ-50 ל-80 אחוז בין 1999 ל-2012, ו-40 אחוז מהאוכלוסייה מחזיקים בביטוח פרטי.
  • משקי בית בחמישון העליון משקיעים בבריאות סכום גבוה כמעט פי שלושה מאשר משקי בית בחמישון התחתון, אך ההוצאה הממוצעת מתוך ההכנסה נמוכה יותר בחמישון העליון (4.8 אחוז) מאשר בחמישון התחתון (9.5 אחוז).
  • באזורי המטרופולין זמני ההמתנה לניתוחים קצרים יותר מבפריפריה. למשל, זמן ההמתנה במחוז הדרום כפול מבירושלים. כמו כן, בעוד בצפון יש 2.2 רופאים לאלף איש, במחוזות אחרים יש לפחות 3.2 רופאים.
  • סל מזון בריא אינו בהישג יד עבור רבים. משרד הבריאות ממליץ על תזונה ים-תיכונית עשירה בירקות, פירות ודגנים מלאים. אולם משפחה ממוצעת בחמישון ההכנסה התחתון צריכה להוציא 65 אחוז מהכנסתה על מזון כדי לרכוש סל מזון בריא, נתון שהופך את הסל לבלתי ניתן להשגה.חינוך: חלקו של הזרם הערבי במערכת החינוך ירד וקצב הגידול של הזרם החרדי הואט, אך חלקם של התלמידים ממגזרים אלו המגיעים מרקע חלש גדל עם השנים. שיעור גבוה מהחרדים פונים למוסדות להשכלה גבוהה, אך רבים מהם נושרים מהלימודים
  • בעקבות יישום חוק לימוד חובה לגילאי 3-4 בקרב כלל האוכלוסייה ירד חלקם של משקי בית במימון ההוצאה הלאומית על חינוך טרום-חובה: מ-21 אחוז ב-2011 ל-11 אחוז ב-2013. לצד זאת חלה עלייה בהוצאות על חינוך לגילאי שנתיים.
    • שינויים דמוגרפיים משמעותיים במערכת החינוך: בשנים האחרונות הצטמצם חלקו היחסי של הזרם הערבי בחינוך, וקצב הגידול של הזרם החרדי הואט מאוד (אם כי הוא עדיין גדל מהר יותר משאר הזרמים).
    • בין 2011 ל-2014 גדל חלקם של תלמידים מרקע חלש במגזר החרדי, ובמגזר הערבי הוא הצטמצם בצורה דרמטית.
    • חל גידול משמעותי במספר הסטודנטים החרדים הלומדים לתואר אקדמי, אולם שיעור בעלי התואר בקרב צעירים חרדים עדיין נמוך מאוד. בשנת 2014 החלו ללמוד לתואר אקדמי 3,227 חרדים, ושיעור הסטודנטים במגזר עמד על כ-15 אחוז אצל הנשים ו-8 אחוז אצל הגברים. לצד זאת, רק כ-2.4 אחוז מהגברים החרדים וכ-8.3 אחוז מהנשים החרדיות בגילאים 25-35 היו בעלי תואר. יתרה מכך, כאשר מפלחים את נתוני יוצאי מערכת החינוך החרדית לפי זרמים מתברר כי חלק ניכר מהלומדים לתואר משתייכים למעשה לזרם החרד"לי, ובניכוי בני זרם זה אחוז החרדים הלומדים באקדמיה הוא 6 אחוז בקרב גברים ו-12 אחוז בקרב נשים.

      שוק העבודה: שיעור תעסוקת הנשים גבוה מתמיד; נשים עובדות קרוב יותר לבית; מיומנויות המחשוב של העובדים החרדים והערבים נמוכות, אולם בקרב יהודים לא-חרדים המיומנויות גבוהות ביחס למדינות אחרות
      

      • • תעסוקת הנשים בישראל הגיעה לשיעור הגבוה בכל הזמנים ב-2014 – 74.3 אחוז – והשיעור נשמר גם ב-2015. נתון זה מציב את ישראל מעל לממוצע במדינות ה-OECD(67.4 אחוז). נשים יהודיות מועסקות בשיעור גבוה במיוחד (גבוה מהשיעור בכל מדינות ה-OECD למעט אחת), אך אחוז הנשים הערביות המועסקות נמוך מהשיעור בכל מדינות ה-OECD. שיעור תעסוקת הגברים נמצא מתחת לממוצע ה-OECD, אולם הפער מצטמצם.
        • הפער בין השכר הריאלי לפריון העבודה הצטמצם מאז שנת 2014. נראה כי המקור לפער נבע מכך שמדד המחירים לצרכן, שמשפיע על השכר הריאלי, עלה במהירות רבה יותר מאשר מדד המחירים ליצרן (מחירי כלל הסחורות והשירותים במשק) – לכן כוח הקנייה של העובדים נשחק. בשנתיים האחרונות השכר הריאלי עלה, אולם נראה כי העלייה נבעה מסגירת פער המחירים, ואינה צפויה להימשך.
        • סקר מיומנויות דיגיטליות בין-לאומי מראה כי רק כ-27 אחוז מהבוגרים בישראל דורגו ברמות המיומנות הגבוהות, לעומת 31 אחוז ב-OECD. בקרב יהודים לא-חרדים רמת מיומנויות המחשב טובה ביחס למדינות אחרות, אולם בקרב חרדים הרמה ירודה ובקרב ערבים היא נמוכה אפילו יותר.
        • נשים עובדות פחות שעות, ובכך טמון ההסבר העיקרי לפער השכר בין נשים לגברים בישראל. הגורם השני בחשיבותו לקביעת הפער הוא משלחי יד וענפים: נשים נוטות לבחור משרות המאפשרות היקף משרה נמוך, כמו הוראה, המאופיינות בשכר שעתי נמוך. כמו כן, שנשים מגיעות להישגים מתמטיים נמוכים יותר מגברים, והוכח שהישגים גבוהים יותר במתמטיקה קשורים לרמת שכר גבוהה יותר.
          לאחר שקלול של כמה גורמים מדידים העשויים להשפיע, פער השכר הבלתי מוסבר צונח מ-30 ל-6 אחוז, וייתכן שגם פער זה נובע מגורמים בלתי נצפים, כמו הבדלים בנטייה לנהל משא ומתן על השכר. מכך עולה כי יש להתבונן על ההבדלים בין מסלולי החיים של נשים ושל גברים כדי להבין טוב יותר את מקורם של פערי השכר.
        • הקיטוב המגדרי בבחירת ענפי תעסוקה מתחיל כבר בתיכון; בנות מגיעות להישגים כלליים גבוהים יותר ושיעור הזכאיות לתעודת בגרות גבוה יותר, אך הן פונות פחות למקצועות ריאליים (כמו מתמטיקה, מחשבים ופיזיקה). במבחני המיצ"ב בכיתה ה' ההישגים בחשבון דומים בין בנים לבנות, אך עד גיל התיכון כבר נפתח פער. לפיכך, כדי לשנות את המצב יש לעודד בנות ללמוד מקצועות ריאליים כבר בבית הספר היסודי, ואף קודם לכן.
        • רק 27 אחוז מהסטודנטים למדעי המחשב הם נשים, ובין בוגרות התואר רבות מועסקות בחינוך או בענפים אחרים, ולא במקצועות רווחיים יותר בתחום שלמדו. ייתכן שאחת הסיבות לכך היא שעות העבודה הארוכות בתחום, וייתכן שצמצום מספר שעות העבודה, או הרחבת האפשרות לעבוד מהבית, יכולים לאפשר לנשים רבות יותר לעבוד בתחום ההיי-טק.
        • נשים נשואות נוטות לעבוד קרוב לבית יותר מגברים נשואים, לכן האפשרויות העומדות בפניהן מעטות יותר – וגם בכך יש להסביר חלק מפער השכר.
        • לקריאת החוברת המלאה באתר מרכז טאוב לחצו כאן

      מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עמן בתחומי חינוך, בריאות, רווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.