המחקר נערך במסגרת יוזמת מרכז טאוב למחקר ומדיניות סביבה ובריאות, שפעילותה נתמכת על ידי יד הנדיב
המחקר עוסק בסוגיות סביבתיות משמעותיות המשפיעות על בריאות תושבי ישראל ואיכות חייהם בשנים האחרונות – השינוי בעומסי החום, סוגיית הטיפול בפסולת והחשיפה לזיהום אוויר תוך-מבני. חוקרות מרכז טאוב מאיה שדה וד"ר רקפת שפרן-נתן מציגות תמונת מצב מדאיגה: תדירותם ועוצמתם של עומסי החום נמצאות בעלייה מתמדת, אך לא ננקטים צעדים מתאימים להתמודדות עם התופעה; שיעורי ההטמנה של פסולת בישראל, שהם מהגבוהים במדינות המפותחות, תורמים לרמה הגבוהה של פליטות גזי חממה בישראל, לצד נזקים נוספים כמו פליטת מזהמים לאוויר וזיהום הקרקע והמים; והחשיפה לזיהום אוויר תוך-מבני הולכת ומתגברת. החוקרות מדגישות שיש קשר הדוק בין שלושת הנושאים הללו וכי יש להם השלכות קריטיות על בריאות האוכלוסייה.
ישראל מתעכבת בחקיקת חוק האקלים ובביצוע תוכניות לאומיות
בחתימה על הסכם פריז בשנת 2016 התחייבה ישראל להפחית את הפליטות בשטחה באחוזים ניכרים, אולם חלפו שנים ארוכות בטרם ננקטו הצעדים הדרושים. בטיוטה של חוק האקלים, שאושר בקריאה טרומית בספטמבר 2023, נקבעה כיעד ביניים הפחתה של פליטות גזי חממה ב-30% עד שנת 2030 – כלומר, כמות הפליטות השנתית תעמוד על 70% מן הכמות שנמדדה בשנת 2015. יעד זה נמוך משמעותית מהיעדים שקבעו לעצמן מדינות האיחוד האירופי, שהתחייבו להפחית 50%–55% מהפליטות שלהן. היעד הסופי שישראל הציבה לעצמה הוא איפוס הפליטות עד שנת 2050, אך יעד זה אינו סופי ואינו מחייב, ולנוכח העובדה שהחוק עדיין לא עבר בכנסת קשה לדעת אם תצליח לעמוד בו. בינתיים רמת הפליטות לנפש בישראל נשארת גבוהה יחסית לשאר מדינות ה-OECD.
עלייה עקבית בעומס החום לאורך השנים, במיוחד בדרום ובגולן
כדי לקבל תמונה של השינוי בעוצמתם של עומסי החום בישראל, חוקרות מרכז טאוב בחנו את עומסי החום לאורך שבעה עשורים, מתחילת שנות החמישים ועד תחילת העשור הנוכחי, באמצעות המדד של מינהל האוקיינוסים והאטמוספרה הלאומי האמריקאי (NOAA), הקושר בין הדרגה של עומס החום ובין תוצאות בריאותיות אפשריות. החוקרות חישבו את עומס החום הממוצע לכל עשור על פי הטמפרטורות והלחות היחסית שנמדדו בחודשי הקיץ בכל יום בשעה 14:00. הממצאים מראים שבכל העשורים, לפי רוב המדידות שרר בשעות הצהריים עומס חום מעל לערך הסף המעיד על סיכוי להשפעה בריאותית – 27 מעלות צלזיוס ו-40% לחות. ממצא נוסף מצביע על מגמת עלייה עקבית בערכי עומס החום. עד שנות השמונים העלייה ניכרה בעיקר בדרום הארץ, ולאחר מכן היא התפשטה גם אל פנים הארץ ואל מזרחה, כולל רמת הגולן.
למרות העלייה באשפוזים כתוצאה מהעלייה בטמפרטורה – הנושא נדחק הצידה ולא מטופל כראוי
המחקר מציג כיצד חשיפה לעומס חום מתמשך משפיעה על היבטים שונים של בריאות, בהם התגברות הסיכון לתמותה, השפעה על בריאות הנפש והשפעה על האפשרות לבצע פעילות גופנית בחוץ. אף שבשנתיים האחרונות נעשים מאמצים במשרדי הממשלה השונים לפתח אסטרטגיות להתמודדות עם אירועי קיצון אקלימיים, בדגש על גלי חום, אין עיסוק משמעותי בכל הקשור לחשיפה מתמשכת לעומסי חום המשפיעה על הבריאות. יש לציין כי לאורך השנים הסיכון לתמותה מטמפרטורות גבוהות הולך וגדל – מחקרים מצביעים על תמותה עודפת של 45 בני אדם בממוצע בשנה כתוצאה מחשיפה לטמפרטורות גבוהות בזמן גלי חום.
נתונים מישראל מצביעים על עלייה במספר הביקורים בבתי החולים עם אבחנה של התייבשות או מכת חום בשנים 2010–2019. מספר הביקורים הגדול ביותר נצפה בקרב פעוטות בני 0–4 ובקרב מבוגרים בני 75 ומעלה. כמו כן נרשם גידול של 1.47% בביקורים במיון עם כל עלייה של מעלת צלזיוס אחת. נוסף על כל זאת, גלי חום ועלייה בלחות נמצאו קשורים לעלייה בשיעורי ההתאבדות ולעלייה בתחלואה עקב הפרעות במצב הרוח, לרבות דיכאון וחרדה.
עוד רבה הדרך להפחתת עומסי החום במרחבים העירוניים באמצעות הצללה טבעית
אחת הדרכים היעילות להפחתת עומסי חום במרחבים עירוניים היא באמצעות הצללה. חוקרות מרכז טאוב בחנו את הקשר שבין אוכלוסיות בסיכון ובין מחסור בתשתיות מתאימות להפחתת עומסי חום. ממצאי המחקר מראים כי בחלק מהאזורים יש הבדלים על רקע מעמד חברתי-כלכלי בכל הקשור להפחתה של עומסי חום בעזרת הצללה טבעית. כך למשל, בתל-אביב, חיפה וירושלים אחוז ההצללה עולה עם העלייה במעמד החברתי-כלכלי, ולעומת זאת ברחובות, באר שבע ונתניה אין הבדלים משמעותיים באחוז הצללה בין המעמדות השונים. לטענת החוקרות, אף שקובעי המדיניות ערים לחשיבות ההצללה להפחתת איי חום עירוניים, הנושא עדיין לא מטופל כראוי. על פי המחקר, נכון לשנת 2022 פחות מאחוז אחד מהרחובות בישראל מוצלים די הצורך (לפחות 50% צל), ורק ב-7.6% מהרחובות יש הצללה בינונית (20% עד 50% צל).
זיהום אוויר תוך-מבני עלול להוביל למחלות ולתמותה
סוגיית זיהום האוויר התוך-מבני אינה מדוברת מספיק והמודעות לה נמוכה, במיוחד בהשוואה לזיהום אוויר סביבתי. זיהום אוויר תוך-מבני נגרם הן ממקורות חיצוניים כמו פליטות ישירות מתעשייה ותחבורה החודרות למבנה דרך מערכות האוורור והמיזוג או פתחים במבנה, והן ממקורות פנימיים כמו רהיטים, מוצרי צריכה ומערכות חימום ובישול ביתי הפולטים חומרים שעשויה להיות להם השפעה ארוכת טווח על הבריאות. חשיפה נשימתית למקורות אלו עלולה להביא לפגיעה בכבד ובכליות, להתפתחות אסטמה ואלרגיות ואף להתפתחות תאים סרטניים. הסוכנות להגנת הסביבה בארה"ב (EPA) ציינה כי הסיכונים הבריאותיים שבזיהום אוויר תוך-מבני אינם פחותים מהסיכונים של זיהום אוויר חיצוני ואף חמורים מהם.
תקנות התכנון והבנייה מחייבות אוורור של הבניינים כדי לשפר את איכות אוויר הפנים בבניין, גם בתוך בניינים שאינם למגורים. כמו כן, התקן הישראלי מגדיר ערכי סף למזהמים מסוימים בתוך מבנים, אך הוא איננו מחייב. ב-2009 ניתנו המלצות לתקינה בנושא על סמך סקירה של התקינה הבין-לאומית, אך הן לא יושמו ולמשרד להגנת הסביבה אין די משאבים וכוח אדם לקדם את הטיפול בנושא.
ד"ר רקפת שפרן-נתן, מכותבות המחקר, מצביעה על קשר ישיר בין התגברות עוצמתם ותכיפותם של אירועי קיצון אקלימיים כגון עומסי חום ובין החשיפה לזיהום אוויר תוך-מבני. לדבריה, "אירועים כאלה מביאים להתארכות השהייה בחללים סגורים ולהגברת החשיפה הנשימתית למקורות הזיהום, וכתוצאה מכך הסיכון לתחלואה גובר. על מקבלי ההחלטות לקדם את הטיפול בסוגיה, לרבות קביעת קריטריונים לאיכות האוויר התוך-מבני, ניטור ופיקוח ופעולות הסברה להגברת המודעות הציבורית לנושא".
הטיפול בפסולת בישראל
ייצור הפסולת לנפש בישראל גבוה ב-14% מהממוצע במדינות ה-OECD ושיעור ההטמנה כמעט כפול – 78% בישראל לעומת 40% בממוצע במדינות ה-OECD. בשנת 2022 התרחשו בישראל יותר מ-9,000 אירועים של שריפת פסולת – פעילות האסורה על פי חוק. בהתחשב בעובדה ששריפת פסולת אחראית לפליטתם לאוויר של 74% מהחומרים המסרטנים או החשודים כמסרטנים, מדובר בנתון חמור ביותר. פעילות פיראטית נוספת בתחום זה היא השלכת פסולת בניין במקומות לא מוסדרים. מעבר לנזק הנופי ולפגיעה בערכי טבע, תופעה זו עלולה להביא לפליטתם לאוויר של חומרים מזהמים כמו אסבסט וחלקיקים נשימים, שהם גורמים ישירים למחלות לב ונשימה.
המשרד להגנת הסביבה מקדם תוכנית אסטרטגית כוללת למשק פסולת בר קיימה, שעיקרה מעבר מכלכלה ליניארית, הצורכת משאבים בהיקף גדול ומזהמת – לכלכלה מעגלית, השואפת למינימום פסולת ולהתייעלות מקסימלית בשימוש במשאבים עד שנת 2050. אחד מיעדי הביניים של התוכנית הוא הורדת שיעורי ההטמנה של פסולת מכ-80% כיום ל-20% בשנת 2050. המימון לתוכנית אמור לבוא מהקרן לשמירת הניקיון.
מאיה שדה, מכותבות המחקר, מסכמת: "כדי להשיג את היעדים השאפתניים שקבעה מדינת ישראל לשנת 2050 בתחום הגנת הסביבה נדרש לנקוט צעדים הן ברמה הלאומית והן ברמת השלטון המקומי, בהם קידום חקיקה ייעודית כמו חוק האקלים וחיזוק הרשויות המקומיות כדי לאפשר להן ליישם את עקרונות הכלכלה המעגלית בתחומן. כמו כן, המחסור בנתונים זמינים מקשה להתמודד עם ההשלכות של שינוי האקלים על בריאות האוכלוסייה ולכן חיוני לפעול לאיסוף נתונים שיטתי ולהנגיש אותם לחוקרים ולמקבלי ההחלטות. נקיטת צעדים אלו ואחרים הכרחית לשם התמודדות עם שינויי האקלים החזויים ואלו שכבר מתרחשים כיום".
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.
לפרטים נוספים ולתיאום ריאיון נא לפנות לחן משיח, דוברת מרכז טאוב: 054-7602151