שנת 2023 הייתה שנה קשה לכלכלה הישראלית. בתשעת החודשים הראשונים יצרה המחלוקת סביב הרפורמה המשפטית אי-ודאות כלכלית, וזו החריפה עוד יותר עם פרוץ המלחמה. חוקרי מרכז טאוב פרופ' בנימין בנטל וד"ר לביב שאמי סוקרים את מצב המשק הישראלי ערב המלחמה, שהתאפיין בצמיחה מהירה בסוף 2022, אינפלציה מרוסנת יחסית ואמון בשווקים העולמיים, לצד פריון עבודה נמוך ויוקר מחיה גבוה. כמו כן הם מצביעים על מספר בעיות יסוד שהכלכלה הישראלית סובלת מהן ועל כמה מהשפעותיה של המחלוקת סביב הרפורמה במערכת המשפט.
בזכות הצמיחה המהירה של המשק, בפרט עם סיום משבר הקורונה, הפער בין ישראל לחציון מדינות ה-OECD ברמת התמ"ג לנפש מוסיף להצטמצם
על פי התחזיות של קרן המטבע הבין-לאומית שנעשו לפני המלחמה, הפער היה אמור להוסיף ולהצטמצם גם בעשור הנוכחי. צמצום הפער המתמשך נובע מכך שקצב צמיחת התוצר לנפש בישראל היה גבוה מקצב הצמיחה החציוני במדינות ה-OECD, והיה צפוי להישאר גבוה גם בשנים הקרובות.
קצב הצמיחה של רכיבי התמ"ג השונים לאחר משבר הקורונה – הצריכה הפרטית והציבורית, ההשקעה, היצוא והיבוא – חזר בדרך כלל למגמה ארוכת הטווח. קצב צמיחת הצריכה הפרטית נותר נמוך במעט מהממוצע ארוך הטווח. בהתאם היה התמ"ג לנפש ברבעון השני של 2023 גבוה בכ-2% בהשוואה למגמה ארוכת הטווח. לעומת זאת, הצריכה לנפש קטנה בכ-10% בהשוואה לערכה ההיפותטי. לפיכך ירד חלקה של הצריכה הפרטית בתמ"ג בכ-2 נקודות אחוז: מ-53% מהתמ"ג בשנת 2019 לפחות מ-51% בשלושת הרבעונים הראשונים של 2023.
עד סוף שנת 2022 הממשלה הכניסה יותר מאשר הוציאה. ברבעון השני והשלישי של 2023 התחיל להצטבר גירעון שלפי ההערכות אמור היה להגיע ל-1.5% מהתמ"ג עד סוף השנה, אבל אז פרצה המלחמה ושינתה את התמונה לחלוטין
שנת 2022 החלה עם עודף גדול של הכנסות ששיקפו את הצמיחה הגבוהה שאפיינה את המשק ברבעון האחרון של שנת 2021. העודף הגדול שנצבר בינואר 2022 התאזן עם הגירעון בדצמבר של אותה שנה, אך למרות זאת השנה הסתיימה בעודף. הוצאותיה של הממשלה שנכנסה לתפקידה בסוף שנת 2022 גם הן היו בתחילת כהונתה נמוכות ביחס להכנסות. מצב זה השתנה ברבעון השני והשלישי של 2023, שבהם הצטבר גירעון לכדי 0.3% מהתמ"ג של שלושת הרבעונים הראשונים של השנה. כאמור, הצפי היה שהגירעון יגיע ל-1.5% מהתמ"ג בסוף השנה.
מבחינה של הוצאות הממשלה בחלוקה להוצאות על ביטחון והוצאות אזרחיות עולה תמונה של יציבות יחסית בהוצאות הביטחון עד המשבר של 7 באוקטובר. ההוצאות האזרחיות של שנת 2023, למרות חילופי השלטון והשינוי בסדרי העדיפויות עקב כך, היו גם הן דומות לאלה של השנה הקודמת.
הפער בין פריון העבודה של ישראל לזה של מדינות ה-OECD הצטמצם בעשור האחרון, אך עדיין קיים פער של 10%
הפער בפריון העבודה בין ישראל לחציון מדינות ה-OECD, שעמד על 30% בתחילת העשור הקודם, הצטמצם ל-20% בסופו. אחת הסיבות לצמצום היא האצת הגידול בתוצר לשעת עבודה שהחלה באמצע העשור הקודם – האצה הקשורה ככל הנראה לגידול בכמות ההון העומד לרשות העובד והעובדת הישראלים. בשנים שלאחר הקורונה הצטמצם הפער עוד יותר וכיום הוא עומד על כ-10%.
ממצאי המחקר מראים שהתפוקה לשעת עבודה בענף המידע והתקשורת גבוהה כמעט פי שניים מהממוצע במגזר העסקי, וגם קצב הגידול בתוצר לשעת עבודה בענף הוא הגבוה ביותר במגזר זה.
ד"ר לביב שאמי, מעורכי המחקר, מציין: "למרות צמצום הפער, התוצר לשעת עבודה בישראל נותר נמוך משמעותית בהשוואה למדינות הדומות לה במבנה הכלכלה שלהן. אחד הגורמים לכך הוא הפיגור של ישראל בכל הנוגע לפיתוח תשתיות ציבוריות. לכן חשוב שהממשלה תשקיע בתשתיות כמנוע צמיחה, במיוחד לנוכח המשבר הנוכחי".
ביצועיה הבינוניים של ישראל במדד הפליטות של גזי חממה לתוצר טמונים במידה רבה בחולשתה היחסית של ישראל במדד התוצר לנפש
העיסוק העולמי בנושא הסביבתי הולך וגובר והמקור המרכזי לדאגה הוא פליטות גזי החממה, האחראים להתחממות כדור הארץ ולשינויי האקלים שאנו חווים. מנקודת מבט מאקרו-כלכלית, הפחתת הפליטות של גזי חממה מתבטאת בהקטנת היחס בין כמות הגזים הנפלטת ליחידת תוצר. החוקרים מצביעים על שיפור מתמיד בתחום זה בישראל, ובהשוואה למדינות ה-OECD ביצועיה דומים לממוצע; עם זאת הם גרועים משמעותית מאלה של החציון, וגרועים עוד יותר מאלה של המדינות המובילות בתחום המאבק הסביבתי באירופה.
ביצועיה הבינוניים של ישראל במדד זה מוסברים במידה רבה בחולשתה היחסית במדד התוצר לנפש, שבו ישראל נמצאת בין הממוצע של 38 מדינות ה-OECD ובין החציון. ברמת הפליטות הקיימת, אילו היה פריון העבודה בישראל דומה לזה של המדינות המפותחות היו גם ביצועיה במדד הפליטות ליחידת תוצר דומים לאלה של המדינות המתקדמות.
התנודות החדות בפרמיית הסיכון ואי-היציבות בשוק הפיננסי
בחודשים האחרונים של שנת 2022 עמדה פרמיית הסיכון על איגרות חוב חמש-שנתיות של ישראל על כ-0.4 נקודות אחוז. בעקבות מהלכיה של הממשלה החדשה עלתה הפרמיה לרמה של כ-0.65 נקודות אחוז במהלך השליש הראשון של 2023 והתייצבה על רמה של כ-0.55 נקודות אחוז בהמשך השנה. האסון של 7 באוקטובר העלה את הסיכון של ישראל בצורה דרמטית ופרמיית הסיכון עלתה ל-1.4 נקודות אחוז, אך לקראת סוף חודש נובמבר השוק נרגע מעט ופרמיית הסיכון ירדה ל-1.1 נקודות אחוז.
אינדיקציה נוספת להתגברות אי-הוודאות בשוק היא העלייה הניכרת בשער החליפין של השקל מול מטבעות זרים. מחקרים גילו חוקיות מרשימה בקשר שבין שער החליפין של השקל ביחס לדולר לבין מדד 500 P&S : בדרך כלל עלייה במדד 500 P&S קשורה לתיסוף השקל, ולהפך. בתחילת ינואר 2023, כשהממשלה הודיעה על הרפורמה המתוכננת במערכת המשפט, חלה שבירה בקשר הזה, ושער השקל התנתק מן התנודות במדד 500 P&S. לאחר 7 באוקטובר קצב הפיחות של השקל הואץ עוד יותר, אך בעקבות ירידת החשש מהתלקחות מיידית בגבול הצפון, התערבות בנק ישראל, עליית מדד מחירי המניות בארה"ב והיחלשות הדולר בשווקים העולמיים, חזר שער החליפין לערכו ערב המלחמה.
בזהירות הראויה, ניתן לייחס את הפיחות העודף לאי-הוודאות שגרם החיכוך הפוליטי במדינה. ערב המלחמה הגיע הפיחות העודף לכ-50 אגורות, או כ-15% משער השקל שהיה מתממש אילו הקשר למדד 500 P&S היה נשמר. השבר של 7 באוקטובר העלה את שער החליפין לרמה של 4 ש"ח לדולר ויותר, ובכך העלה את הפיחות העודף לכ-20%. כאמור, לקראת סוף חודש נובמבר 2023 חזר שער השקל ביחס לדולר לרמה שהיה בה לפני המלחמה. בהתאם לעליית מדד 500 P&S שהתרחשה במהלך החודש חזר גם הפיחות העודף לרמתו ערב המלחמה, כ-15%.
ענף ההיי-טק – צניחה בהשקעות לאחר השיאים שנרשמו בסוף שנת 2021; הנפגעות העיקריות הן החברות הצעירות
שנת 2022 ושלושת הרבעונים הראשונים של 2023 הביאו עימם אתגרים משמעותיים לתעשיית ההיי-טק בישראל. בשנים 2020–2021 הייתה עלייה דרמטית בהשקעות בענף. בפרט, בהשוואה לשנת 2019 היו ההשקעות ברבעון האחרון של שנת 2021 גדולות בערך פי ארבעה. אולם מאז יורדות השקעות אלה בהתמדה, ובשלושת הרבעונים הראשונים של שנת 2023 הן חזרו בקירוב לרמה שהיו בה ב-2019.
ההשקעות הגדולות של השנים האחרונות סיפקו לחברות ההיי-טק משאבים שאיתם יוכלו לפעול עוד זמן מה, וגם היחלשות השקל מסייעת לתעשייה. עם זאת, אף שהיקף ההשקעה החציונית בחברות צעירות, במיוחד בשלב הגיוס הראשוני, גדל משמעותית – הירידה המסתמנת במספרן עלולה להתבטא בירידה ניכרת במספר החברות הישראליות שיבצעו הנפק (exit) בעוד שנים אחדות. שימור תעשיית ההיי-טק חיוני לחידוש הצמיחה הכלכלית במשק.
בשנים האחרונות הייתה האינפלציה בישראל נמוכה משמעותית מממוצע מדינות ה–OECD, אך יוקר המחיה נותר גבוה. סביר שלמשבר בשוק הדיור תרומה משמעותית לעובדה זו
ככלל, מתחילת שנת 2019 ועד מחצית 2023 הייתה האינפלציה בישראל נמוכה משמעותית מזו של מדינות ה-OECD. מבדיקת האינפלציה השנתית עולה בצורה בולטת המנעד הגדול יותר של השינוי במחירי המוצרים הסחירים. מתחילת שנת 2019 ועד למחצית שנת 2021 מחירי המוצרים הסחירים ירדו בדרך כלל, והדבר תרם ישירות להורדת שיעור האינפלציה בישראל. בתקופה העוקבת מחירי המוצרים הסחירים נטו לעלות בקצב מהיר מזה של המוצרים הבלתי סחירים, אך מגמה זו השתנתה לקראת סופה של שנת 2022.
אשר ליוקר המחיה, בדרך כלל מדינות עם רמת תוצר נמוכה לנפש מתאפיינות גם ביוקר מחיה נמוך, ולהפך. אולם אף שישראל אינה המדינה העשירה ביותר ב-OECD, בשנת 2022 המחירים בה היו גבוהים ב-31% מהרמה שהלמה את התוצר לנפש במדינה. נראה שאת התוצאה הזאת ניתן לייחס במידה רבה למשקלו החריג של סעיף שירותי הדיור בסל מוצרי הצריכה בישראל, הקשור למחסור המתמשך בדירות.
פרופ' בנימין בנטל מסכם: "למרות הזעזוע הפוליטי שחוללה הצעת הממשלה החדשה לרפורמה במערכת המשפט היה המשק הישראלי במצב איתן ערב האסון ב-7 באוקטובר. איתנות זו, שמקורה באחריות הפיסקלית שגילו ממשלות ישראל בשני העשורים האחרונים, היא שמספקת לישראל את החסינות הכלכלית הדרושה לניהול מלחמה קשה וארוכה. לנוכח האתגרים המרובים הצפויים לנו בעתיד חיוני שהממשלה תשמר את איתנותו של המשק ותמשיך לפעול מתוך אחריות פיסקלית".
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.
לפרטים נוספים ולתיאום ריאיון נא לפנות לחן משיח, דוברת מרכז טאוב: 054-7602151