שביעות רצון מהעבודה בישראל

لتحميل البيان الصحفي ، اضغط هنا

עד כמה אתם מרוצים ממקום העבודה שלכם ואיך זה משפיע על שאר תחומי החיים שלכם? האם כמעסיקים אתם יודעים אם העובדים שלכם מרוצים או אינם מרוצים מהעבודה ולמה, ואם יש בקרבם כאלה שמתכננים לעזוב? מחקר חדש של מרכז טאוב בדק את הגורמים המשפיעים על שביעות הרצון מהעבודה ואת הקשר שלהם לשביעות הרצון מהיבטים שונים בעבודה כמו שכר וביטחון תעסוקתי ומצא שככלל, העובדים בישראל מעידים על שביעות רצון גבוהה מהעבודה, שאף עלתה עם השנים. בחלוקה למרכיבים ספציפיים נמצא שהעובדים הישראלים מרוצים מהכנסותיהם מהעבודה הרבה יותר מבעבר, וגם תחושת הביטחון התעסוקתי שלהם הלכה והתחזקה עם השנים. עם זאת, בתקופת הקורונה התערערה תחושת הביטחון התעסוקתי של העובדים, אך בעוד בקרב שכירים היא חזרה ב-2021 לרמות שלפני המשבר, בקרב עצמאים השיעורים נותרו נמוכים ב-2021 בהשוואה לשנים שקדמו למשבר. עוד נמצא כי היחסים במקום העבודה הם בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על שביעות הרצון מהעבודה, וגורם ההשתכרות ניצב רק במקום השני.

ניתן למדוד שביעות רצון מהעבודה באמצעות ציון כללי שהעובדים נותנים או על ידי שקלול ציוני שביעות הרצון להיבטים שונים של העבודה, כמו שכר, אפשרויות קידום וכדומה. מחקר חדש של מרכז טאוב שערך החוקר חיים בלייך בדק את שביעות הרצון של עובדים בשנים 2002–2021 – תקופה הכוללת את היציאה מהמיתון שחווה המשק הישראלי בתחילת שנות האלפיים, המשבר הכלכלי העולמי ב-2008 ומשבר הקורונה.

נתוני שביעות הרצון מהעבודה היו גבוהים כבר בתחילת התקופה ועמדו על 83% (מרוצים ומרוצים מאוד) בקרב כלל העובדים – גברים ונשים, עצמאים ושכירים, עובדים במגזר הציבורי והפרטי, בעלי תואר אקדמי ועובדים ללא תואר. בין 2002 ו-2019 עלתה מידת שביעות הרצון ל-89%, כאשר עיקר העלייה התרחשה עד שנת 2011. בשנת 2020, שהתאפיינה במשבר תעסוקה בעקבות מגפת הקורונה, נרשמה גם כן עלייה בשביעות הרצון מהעבודה, וסביר להניח שיש לכך קשר ישיר למשבר: אצל חלק מהעובדים ייתכן שהעלייה משקפת את שביעות רצונם מעצם העובדה שהיה להם מקום עבודה, חלקם היו מרוצים מכך שחזרו לעבוד אחרי תקופת אבטלה או חל"ת, ואחרים מכך שקיבלו דמי אבטלה בזמן החל"ת. מעניין לגלות שנתוני 2021 דומים ל-2020, אך בולטות העלייה ברמת שביעות הרצון מהעבודה בקרב עובדי המגזר הציבורי (מ-92% ל-95%) והירידה בקרב העצמאים (מ-94% ל-92%).

יחסים במקום העבודה הם הגורם המשפיע ביותר; גורם ההשתכרות רק במקום השני

המחקר של מרכז טאוב בדק את שביעות הרצון מהעבודה בשנים 2002–2021 בקרב מועסקים בני 25–64, על פי נתוני הסקר החברתי של הלמ"ס, והתמקד בארבעה גורמים: גורם ההשתכרות, יחסים במקום העבודה, ביטחון תעסוקתי והאיזון עבודה–חיים. במחקר נמצא כי בקרב שכירים בתקופה שקדמה לקורונה יחסים במקום העבודה הוא הגורם בעל התרומה הגדולה ביותר לשביעות הרצון מהעבודה, וגורם ההשתכרות הוא רק השני בחשיבותו.

יחסים במקום העבודה כוללים את היחסים בין העובדים לעמיתיהם ובינם לבין הממונים עליהם, ומתייחסים לתמיכה חברתית ומקצועית ואף לעימותים. זהו הגורם המשפיע ביותר על שביעות הרצון מהעבודה בקרב שכירים (22%), ובעיקר בקרב נשים (25% לעומת 20% בקרב גברים). ממצא זה מחדד את הדילמה שארגונים רבים מתמודדים עימה כיום, בדבר השילוב המיטבי בין עבודה מהבית ועבודה מהמשרד. במחקר נמצא עוד כי נשים זוכות ליותר סיוע מצד מנהלים ועמיתים בהשוואה לגברים.

גורם ההשתכרות, המשקף למעשה את ההכנסה מהעבודה, מורכב על פי רוב מהשכר עצמו ומהטבות ותגמולים נלווים כמו קרן השתלמות, ימי חופשה, רכב ואחזקתו – לעיתים נוסף על השכר ולעיתים כתחליף לשכר גבוה יותר. גורם ההשתכרות במחקר זה מבוטא על ידי שביעות רצונו של הפרט מהשכר. שביעות הרצון מהשכר תלויה לא רק בגובה השכר אלא משקפת גם את הממד היחסי, משום שעובדים נוטים להשוות את שכרם לזה של עובדים בקבוצות אחרות (למשל עובדים אחרים בארגון או בענף). במחקר נמצא כי זהו הגורם השני המשפיע ביותר על שביעות הרצון מהעבודה, בעיקר אצל גברים (21% לעומת 11% בקרב נשים), אצל שכירים במגזר הפרטי (24% לעומת 8% במגזר הציבורי), ואצל חסרי תואר אקדמי (19% לעומת 12% בקרב בעלי תואר אקדמי). חלק מההסבר לפערים הוא מגדרי: במגזר הפרטי יש רוב גברי לעומת רוב נשי במגזר הציבורי, ונשים הן גם רוב בקרב בעלי תואר אקדמי.

הניתוח של מרכז טאוב מראה כי שיעורי שביעות הרצון מההכנסה מעבודה בקרב כלל העובדים עלו בשנים 2002–2011, התייצבו עד 2019 ועלו בשיעור ניכר ב-2020 (כאמור, ככל הנראה בהשפעת משבר הקורונה). ב-2021 היו נתוני שביעות הרצון מההכנסה בקרב השכירים נמוכים מעט לעומת 2020, ובקרב עצמאים הם היו גבוהים מעט. בקרב עובדי המגזר הציבורי הייתה ירידה חדה יחסית בשביעות הרצון מההכנסה מעבודה – מ-66% ל-59%, אך היא עדיין הייתה גבוהה יותר בהשוואה לתקופה שקדמה לקורונה.

ביטחון תעסוקתי וקידום משפיעים יותר על שביעות הרצון של גברים; נשים מרוצות פחות מהאיזון עבודה–חיים

אי-ביטחון תעסוקתי עוסק באי-הוודאות ובחשש של עובדים באשר למקום עבודתם בשלושה ממדים עיקריים: חשש לאבד את מקום העבודה, חשש מירידה במעמד במקום העבודה, ואי-ודאות לגבי העתיד ולגבי היכולת למצוא מקום עבודה אחר לפחות באותה רמת הכנסה. אי-ביטחון תעסוקתי מתמשך יכול לגרום לתופעות בריאותיות כמו סטרס, חרדה ותחושת דיכאון, להשפיע על התפקוד בעבודה ולהביא לעלייה באי-שביעות הרצון ממנה. במחקר נבחנה קבוצת משתנים הבוחנת את הביטחון התעסוקתי והקידום ונמצא שיש להם השפעה גדולה יותר על שביעות הרצון מהעבודה בקרב גברים לעומת נשים (13% לעומת 8%). תוצאה זו מתיישבת עם העובדה שגברים הם בדרך כלל המפרנסים הראשיים במשק הבית.

עד 2019 הייתה ירידה בחשש של עובדים לאבד את מקום עבודתם, אך בשנת 2020, בעקבות משבר הקורונה, נרשמה עלייה חדה בחשש זה – 12% מן העובדים הביעו חשש גדול לאבד את מקום עבודתם, לעומת 6% ב-2019. בקרב העובדים העצמאים העלייה בחשש הייתה הדרמטית ביותר, מ-10% ל-24%, ובקרב שכירים במגזר הציבורי ובעלי תואר אקדמי היא הייתה מצומצמת יותר. בשנת 2021 גברה תחושת הביטחון התעסוקתי בקרב השכירים במשק והשיעורים חזרו לרמה שלפני הקורונה. גם בקרב העצמאים התחושה גברה בשנה זו אך עדיין נותרה נמוכה יחסית לתקופה שקדמה לקורונה.

איזון עבודה–חיים מתייחס לצורך לאזן בין צורכי העבודה או הקריירה של העובד ובין צרכיו האישיים והמשפחתיים. הגידול בתעסוקת הנשים בעשורים האחרונים, לצד העלייה בשיעור המשפחות שיש בהן שני מפרנסים והשתתפותם הגוברת של גברים בגידול הילדים ובניהול משק הבית, העצימו את הקונפליקט בין העבודה למשפחה. אולם למעשה הסוגיה רחבה הרבה יותר והיא נוגעת גם לשעות הפנאי ולחיי החברה של העובד, ורלוונטית גם לרווקים ולמי שאין להם ילדים. פרקטיקות ארגוניות כמו שעות עבודה גמישות או עבודה מהבית עשויות לתרום לאיזון עבודה–חיים ולהשפיע על שביעות הרצון מהעבודה.

הלמ"ס החלה למדוד את שביעות הרצון מהאיזון עבודה–חיים בשנת 2016, ובלייך מצא מגמה עקבית של עלייה במדד זה בקרב השכירים. בשנת 2020 הייתה עלייה חדה בשביעות הרצון מהאיזון עבודה–חיים, ואף שב-2021 הייתה ירידה, השיעורים נותרו גבוהים לעומת 2019. שביעות הרצון ממדד זה יורדת עם העלייה בהיקפי המשרה, בייחוד בקרב נשים – כנראה משום שהן עדיין נושאות בעיקר הנטל בבית.

"למרות מה שמקובל לחשוב, גורם ההשתכרות איננו הגורם העיקרי שקובע את רמת שביעות הרצון מהעבודה, אלא מדובר בשילוב של מספר גורמים. בסך הכול, משקלו של גורם ההשתכרות בהשפעה על שביעות הרצון מהעבודה נמוך ממשקלם המצטבר של מאפייני התפקיד האחרים. מאחר שהשפעתו של גורם זה חלשה יותר בקרב נשים, ייתכן שזהו אחד מהגורמים המשפיעים על פערי השכר המגדריים בישראל, או שהוא מושפע מהם", אמר החוקר חיים בלייך. בהתייחסו לממצא בדבר השפעתם הרבה של היחסים במקום העבודה על שביעות הרצון מהעבודה הוא הוסיף: "לפרקטיקת העבודה מהבית, שהלכה והתרחבה מאז משבר הקורונה, יש הרבה יתרונות – בין השאר היא תורמת לשביעות הרצון מהאיזון עבודה–חיים. עם זאת היא גם מטשטשת את היתרונות שבמפגש פנים-אל-פנים מבחינת העובדים והמעסיקים ומחדדת את הדילמה שמעסיקים רבים ניצבים בפניה בנוגע לתמהיל הנכון של עבודה מהבית ומהמשרד. להחלטה שתתקבל יהיו השלכות בתחומים רבים מבחינת הארגון, בהן הפרודוקטיביות של העובדים, רמת המחויבות שלהם כלפי הארגון, החניכה שלהם והבקרה המקצועית השוטפת עליהם, קליטה יעילה של עובדים חדשים ושימור עובדים".

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.