אי-ביטחון תזונתי בישראל: האם תוכנית תווי המזון היא הפתרון?

لتحميل البيان الصحفي ، اضغط هنا

16% מהמשפחות בישראל סובלות מאי-ביטחון תזונתי ו-21% מהאוכלוסייה חיים מתחת לקו העוני – נתונים חמורים מאוד בהשוואה למרבית מדינות הרווחה. מחקר חדש של מרכז טאוב בחן את כלי המדיניות המרכזי שאומץ בישראל בתקופת הקורונה כדי להתמודד עם אי-ביטחון תזונתי – תוכנית תווי המזון, ומצא פער משמעותי בין מספר המשפחות שקיבלו תווי מזון לבין מספר המשפחות שחיות מתחת לקו העוני ביישובים השונים: ביישובים ערביים, ובעיקר ביישובים בדואיים, נמצא פער שלילי גדול, ואילו ביישובים החרדיים נמצא פער חיובי – כלומר יותר משפחות קיבלו תווי מזון ממספר המשפחות החיות מתחת לקו העוני ביישוב. כמו כן עלה חשש לקליינטליזם – שימוש של פוליטיקאים בחלוקת משאבים ציבוריים כדי לעודד תמיכה פוליטית.

אי-ביטחון תזונתי הוא תופעה בין-לאומית, ומקובל לקשור אותה עם עוני. כדי להתמודד איתה מדינות רווחה מעניקות קצבאות ומפעילות מערכות סיוע מגוונות – למשל הספקת ארוחות בבתי הספר, חלוקת סלי מזון או ואוצ'רים. הפעולות שננקטו בישראל כללו את הקמתה של המועצה הלאומית לביטחון תזונתי, הספקת ארוחות חמות בבתי הספר, תמיכה של משרד הרווחה והביטחון החברתי בעמותות מזון, ו"המיזם הלאומי לביטחון תזונתי" של משרד הרווחה והביטחון החברתי שסייע לכ-30,000 משפחות בשנת 2022. נוסף על כך, בתקופת הקורונה הפעיל משרד הפנים תוכנית של הנפקת תווי מזון נטענים וסייע באמצעותה ל-354,000 משפחות. התוכנית ואופן הפעלתה ספגו ביקורות רבות, ולאחרונה הן נשמעו שוב לקראת הפעלתה המחודשת הצפויה בימים אלה.

במחקר חדש של מרכז טאוב שערכו פרופ' ג'וני גל, אורי אוברמן וניר קידר, בחנו החוקרים את מידת היעילות של מערך תווי המזון שהופעל כדי להתמודד עם אי-ביטחון תזונתי, באמצעות התמקדות ברמה המקומית ובחינת הממשק שבין חלוקת תווי המזון ובין תחולת העוני.

בערים החרדיות בני ברק, מודיעין עילית ובית שמש שיעור המשפחות שקיבלו תווים גדול משיעור המשפחות מתחת לקו העוני; ביישובים הערביים ובעיקר ביישובים הבדואיים – להפך

התוכנית תוקצבה ב-700 מיליון ש"ח והופעלה על ידי משרד הפנים בשנת 2021 בזמן משבר הקורונה. תווי המזון חולקו בשלוש פעימות – הראשונה הייתה כשבוע לפני חג הפסח והבחירות לכנסת ה-24. הסכום נקבע לפי מספר הנפשות במשק הבית – בכל פעימה ניתנו 300 ש"ח עבור הזכאי ובן/בת הזוג ו-225 ש"ח עבור כל אדם נוסף, עד לסכום של 2,400 ש"ח. משרד הפנים קבע שלרשויות המקומיות יהיה תפקיד חשוב בתוכנית – יצירת תשתית מידע על הזכאים, הבטחת מיצוי זכויות והסברה. המשרד הטיל על הרשויות לזהות את הזכאים לפי קריטריונים שקבע: התושב זכאי להנחה של לפחות 70% בארנונה בגין הכנסה נמוכה; התושב הוא אזרח ותיק המקבל הבטחת הכנסה וזכאי ל-100% הנחה בארנונה; או שההכנסה החודשית של משק הבית אינה עולה על הסכומים שקבע המשרד. על פי מבחן ההכנסות של משרד הפנים ההכנסה השולית לנפש עבור משפחות עם עד 4 נפשות נמוכה בהרבה מקו העוני (כלומר הגדרה מחמירה יותר של עוני), ועבור משפחות עם 6 נפשות ומעלה היא גבוהה ממנו (הגדרה מקילה של עוני) – כלומר ניתנה עדיפות ברורה למשפחות גדולות יותר.

במחקר של מרכז טאוב נמצא פער שלילי של כ-10% בממוצע הארצי בין שיעור המשפחות שקיבלו את הסיוע לבין שיעור המשפחות שחיות מתחת לקו העוני. ביישובים עם אוכלוסייה יהודית לא-חרדית הפער השלילי היה קרוב ל-9%, וביישובים הערביים קרוב ל-14% – כלומר פחות משפחות שחיות מתחת לקו העוני קיבלו את תווי המזון. הפער הגדול ביותר נמצא ביישובים בדואיים ועמד על כמעט 28%. לעומת זאת, ביישובים החרדיים הפער היה חיובי ועמד על כמעט 2% בממוצע – כלומר יותר משפחות חרדיות קיבלו תווי מזון מאשר מספר המשפחות שחיות מתחת לקו העוני ביישוב. על פי החוקרים, בראש רשימת היישובים ה"מקופחים" עומדת העיר ירושלים, שקיבלה כ-19,000 פחות תווי מזון לעומת המספר שהייתה אמורה לקבל לפי שיעור המשפחות מתחת לקו העוני בעיר, ואילו בני ברק, מודיעין עילית ובית שמש מובילות ברשימת הרשויות שקיבלו יותר תווים מאשר מספר המשפחות שחיות מתחת לקו העוני ביישוב.

מאפייני תוכנית תווי המזון מעלים חשש שפוליטיקאים ניצלו את כוחם לגיוס תמיכה פוליטית

קליינטליזם היא תופעה שבה פוליטיקאים מנצלים את יכולתם לחלק משאבים כדי להשיג תמיכה פוליטית. התופעה מוכרת בעולם ורווחת בעיקר במדינות מתפתחות. בישראל היא הייתה נפוצה בתקופת העלייה הגדולה לאחר קום המדינה, ובעשורים האחרונים היא מאפיינת את פעילותן של מפלגות סקטוריאליות. בהשוואה בין לאומית, רמת הקליינטליזם בישראל כיום דומה לרמה באיטליה ובארצות הברית, גבוהה מזו שבמדינות רווחה כמו גרמניה ושוודיה ונמוכה מהרמה בהונגריה וטורקיה.  אולם מממצאי המחקר עולה חשש שקיימת מגמה של חזרה לשימוש בשיטות קליינטליסטיות בישראל.

פרופ' ג'וני גל, ראש תוכנית מדיניות הרווחה במרכז טאוב, אמר: "הקליינטליזם הוא תופעה מוכרת בעולם, ובאירופה הוא נפוץ בעיקר בדמוקרטיות לא-ליברליות. ממצאי המחקר מעלים חשש שתופעה זו תשוב ותכה שורש בתחום הרווחה בישראל. אמנם לאורך השנים רמת הקליינטליזם בישראל ירדה, אבל בחינת תוכנית תווי המזון שהופעלה בשנת 2021 מעלה חשד שמדובר בקליינטליזם. כפי שהראינו במחקר, התוכנית העניקה העדפה ברורה ליחידים ומשפחות מאוכלוסייה המזוהה פוליטית עם המפלגה שבראשה עמד מי שיזם והוביל את התוכנית, ונעשה מאמץ גדול לקשור בין תווי המזון לבין הדמות הפוליטית שעמדה מאחורי התוכנית".

"תוכניות המיועדות לסייע לאוכלוסיות שחיות באי-ביטחון תזונתי ראוי שיובלו על ידי משרד הרווחה שנושא באחריות לנושא. כמו כן, על מנת להבטיח חלוקה יעילה של המשאבים יש להסתמך על הידע הקיים ולבנות תוכנית התערבות כוללת שתיתן פתרון לטווח הארוך ולא מענה חד-פעמי", אמר מנכ"ל מרכז טאוב ומי שהיה בעבר סמנכ"ל משרד הרווחה, ניר קידר. "לדעתנו, סיוע כספי מתמשך וליווי מקצועי הממוקדים במשפחות הסובלות מאי-ביטחון תזונתי יעילים הרבה יותר מאשר חלוקה חד-פעמית של תווי מזון, וגם יש להם סיכוי גדול יותר לחלץ משפחות מהמצב הזה. אם התוכנית תופעל מחדש כמתוכנן, משנת 2024 ואילך יש לשנות את הקריטריונים לחלוקת התווים, כך שאוכלוסיות שחיות מתחת לקו העוני וסובלות מאי-ביטחון תזונתי יקבלו את המענה הנדרש".

בימים אלו אמורה תוכנית תווי המזון המחודשת לצאת לדרך, בסכום כולל של מיליארד ש"ח לשנים 2023–2024. את הפעימה הראשונה מתכנן משרד הפנים לחלק עוד לפני ראש השנה. כדי להמשיך ולהתמודד עם אי-הביטחון התזונתי בעתיד, מרכז טאוב מציע שלוש חלופות אפשריות: חידוש תוכנית תווי המזון במתכונת משופרת שמעניקה תווי מזון מספיקים לאורך זמן ולאוכלוסייה שמזוהה בבירור כסובלת מאי-ביטחון תזונתי; הרחבת המיזם הלאומי לביטחון תזונתי; והרחבת תוכנית הביטחון הסוציאלי לאוכלוסיות מודרות. זאת תוך הקפדה על כמה עקרונות, בהם הגדרת המטרה ואוכלוסיית היעד (משפחות שחיות מתחת לקו העוני וסובלות ממצוקה כלכלית או משפחות שסובלות מאי-ביטחון תזונתי); קביעת הגורם המפעיל (הממשלה, השלטון המקומי או מפעיל חיצוני); והבטחת שיעורי מיצוי גבוהים.

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.