הודעה לעיתונות – תמונת מצב המדינה 2022

בפתחו של שינוי פוליטי מפרסם היום מרכז טאוב את תמונת מצב המדינה 2022. באילו תחומים היטיבו ממשלות ישראל לטפל ובאילו תחומים נכונו אתגרים לממשלה החדשה? תמונת מצב המדינה 2022 מציגה מגמות משמעותיות בתחומי הכלכלה, שוק העבודה, בריאות, דמוגרפיה, רווחה וחינוך ומפנה חמישה זרקורים לממצאים חשובים בתחומים אלו. בפרט, הפרקים העוסקים במאקרו-כלכלה ובשוק העבודה מתארים את מה שאירע בשנת 2021: התאוששות מפתיעה של הכלכלה הישראלית, אם כי לא בכל התחומים; עלייה ניכרת ביחס החוב–תוצר לאחר שנים של מאמצים להביאו לרמה הרצויה; וירידה חריגה בצריכה הפרטית וביבוא. תעשיית ההיי-טק הצליחה לצמצם את הפגיעה ולצלוח את המשבר, אך לא כך בחלק מן הענפים האחרים.

החוברת, שנכתבה בידי פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת בר אילן, מציירת לנו תמונת מצב עדכנית של מדינת ישראל בעיצומה של שנת 2022.

מגמות מאקרו-כלכליות           

בשנת 2021 התאושש המשק הישראלי במהירות מפתיעה, אך לא בכל תחומי הכלכלה. שיעורי הצריכה הפרטית רחוקים מן הרמה שהייתה צפויה אלמלא מגפת הקורונה, והצורך לסייע לאוכלוסיות ולעסקים שנפגעו הביא לעלייה ניכרת ביחס החוב–תוצר.

• בשנת 2020 חלה ירידה חריגה בשיעורי הצמיחה כתוצאה מהסגרים הקיצוניים – במקום שיעור צמיחה אופייני של כ-4% בתמ"ג, ירד התמ"ג בשנה זו ביותר מ-2%. באופן חריג יחסית לשאר העולם חלה ירידה דרסטית בצריכה הפרטית ובייבוא – 9.2% ו-9.5%, בהתאמה.
  חלק מהירידה החריגה בצריכה מוסברת בירידה של 34% בממוצע בנוכחות באתרי מסחר קמעוני ונופש, שיעור גבוה לעומת מדינות אחרות. לעומת זאת ביצוא חלה ירידה של 1.9% בלבד, שנבעה מיכולתה של תעשיית ההיי-טק לספק תוצרים גם בעיתות משבר.
• בניגוד לתחזיות חלה התאוששות מהירה של המשק הישראלי בשנת 2021 – התמ"ג גדל בכ-6% בין 2019 ו-2021, במקום צמיחה צפויה של כ-8% אלמלא המשבר. הצריכה הפרטית טרם חזרה לרמתה הרגילה.
• בשנת 2021 הצטמצם הגירעון יותר מן הצפוי – כתוצאה ממשבר הקורונה גדל הגירעון לשיעור שלא נראה כמותו מאז 1996. בסיכום שנת 2020 עמד הגירעון על 11.4% מהתמ"ג, בהשוואה ל-3.7% בשנת 2019. עם זאת, בשנת 2021 הגירעון הצטמצם ל-4.4% מהתמ"ג – שיעור הנמוך במידה ניכרת מהתחזיות של בנק ישראל ומשרד האוצר (5.3% ו-6.8%, בהתאמה). עקב התאוששות המשק בשנת 2022 הפך הגירעון לעודף. בשנת 2019 הציבה הממשלה יעד גירעון של 1.5% לשנת 2024, אך דחתה אותו בשנתיים לנוכח התמשכות משבר הקורונה.
• ההוצאה על הטיפול במשבר הקורונה היא הגדולה ביותר בתולדות המדינה – התקציב הכולל לחילוץ המשק הישראלי מן המשבר עמד על 191.6 מיליארד ש"ח. עד סוף אפריל 2022 נוצלו כ-93% מהתקציב של תוכנית הסיוע הרב-שנתית, שכללה מענה בריאותי ואזרחי, רשת ביטחון סוציאלי, המשכיות עסקית והאצה ופיתוח המשק.
• עלייה ביחס החוב–תוצר כתוצאה מתמיכות בזמן המגפה – ערב משבר הקורונה הושג יעד חוב–תוצר ברמה של 60%. ההוצאות הגדולות והירידה החדה בתוצר בשנת 2020 הקפיצו את היחס הזה. משרד האוצר ממליץ על הורדה מהירה של הגירעון באמצעות הרחבת בסיס המס והקטנת ההוצאות, ואילו בנק ישראל מציע הורדה איטית יותר של הגירעון. אפשרות נוספת היא הגדלת ההון הציבורי על ידי השקעה מסיבית בתשתיות, שתמומן על ידי הגדלת הגירעון ב-2 נקודות אחוז, תאיץ את הצמיחה אך תוביל לעלייה ביחס החוב–תוצר בטווח הקצר.
• היחס בין ההון הציבורי לתוצר בישראל נמוך במיוחד – מלאי ההון הציבורי מתוך התמ"ג בישראל נמוך בכ-30 נקודות אחוז ביחס למדינות אחרות הדומות לה בגודלן (אוסטריה, דנמרק, הולנד, פינלנד ושוודיה). הגדלת ההון הציבורי, הכולל תשתיות כבישים, תחבורה ציבורית, נמלי ים ואוויר ועוד, חיונית להמשך צמיחתו של המשק ולהעלאת רמת החיים במדינה.
• ישראל משלמת על חובותיה ריבית נמוכה במיוחד – הגדלת ההשקעה בהון הציבורי ניתנת למימון בתנאים הקיימים על ידי הגדלה זמנית של הגירעון, בלי לסכן את מעמדה של ישראל בשוק ההון העולמי.

שוק העבודה

השפעת מגפת הקורונה על שוק העבודה הייתה גדולה אך קצרת מועד. תעסוקתם של גברים הושפעה יותר מזו של נשים; ענפי תעסוקה מסוימים עדיין לא התאוששו בעוד אחרים כלל לא חוו ירידה בפעילות העסקית; ועובדים במחוזות שונים במדינה נבדלו זה מזה ברמת הפגיעה בתעסוקה.

• יותר מ-70 אלף איש נותרו ללא עבודה עקב הקורונה – ממאי 2021 עומד שיעור העובדים שנואשו ממציאת עבודה על כ-1.2% מאוכלוסיית בני ה-15 ומעלה. ענפי תעסוקה מסוימים ספגו פגיעה חמורה, בעוד ענפים אחרים כמעט לא ניזוקו. העבודה מהבית הפכה למאפיין מרכזי של התעסוקה גם ללא קשר למגפה.
• המחוזות החלשים ביותר ספגו את הפגיעה הקשה ביותר בתעסוקה בזמן המגפה – שיעורי התעסוקה במחוז הצפון ירדו ב-13%, במחוז הדרום ב-9% ובירושלים ב-7%. במחוזות המרכז, תל אביב וחיפה נרשמו ירידות בטווח של 4%–5%. בקרב גברים ערבים הירידה החדה בשיעורי התעסוקה החלה עוד לפני הקורונה.
• שיעורי התעסוקה עולים ככל שרמת ההשכלה גבוהה יותר – בקרב מי שלא סיימו תיכון שיעורי התעסוקה נמוכים מ-40%. השיעור עולה ל-70% בקרב בוגרי תיכון, ול-80% בקרב בעלי תואר אקדמי. שיעורי התעסוקה של בעלי תואר שלישי עומדים על כ-90%.
• השכר השעתי הממוצע של יהודים ממוצא מזרחי גבוה יותר – יהודים אשכנזים משכילים יותר בממוצע אך יהודים מזרחים צפויים להשתכר יותר ברוב רמות ההשכלה. השכר השעתי הממוצע של לא-יהודים נמוך יותר, ללא קשר לרמת ההשכלה שלהם.
  

זרקור: עשירוני השכר העליונים של העובדים בישראל

להישגים אקדמיים וניסיון יש השפעה קריטית על ההסתברות להגיע לעשירון העליון, אך השפעתם על המיקום בתוך עשירון זה שולית למדי. מה נדרש כדי להיכנס לעשירון העליון?

• נשים הן רק רבע מהעובדים בעשירון השכר העליון – נשים מהוות כ-56% מכלל העובדים בעשירונים 1–8, אך הן רק כ-34% מכלל העובדים בעשירון התשיעי וכ-27% בלבד מהעובדים בעשירון העליון. לעומתן שיעור הגברים האשכנזים גדֵל כמעט פי שלושה ככל שעולים מן העשירונים התחתונים לעשירון העליון, ושיעור הגברים היהודים האחרים גדֵל כמעט פי שניים.
• השכלה וניסיון תעסוקתי הם גורמים בעלי השפעה קריטית על הסיכויים להגיע לעשירון העליון – כ-72% מן העובדים בעשירון העליון הם בעלי תואר אקדמי, גורם בעל תפקיד מרכזי בהגעה לעשירון זה.
• בעבור לא-יהודים הדרך לעשירון העליון היא להיות עצמאים – בקרב לא-יהודים שיעור העצמאים בעשירון העליון עומד על 26%, לעומת שיעור של 16% בעשירון 9 ו-9% בעשירונים 1–8. בקרב שאר האוכלוסיות שיעור העצמאים עומד על 12% בממוצע, והוא אינו באופן משמעותי בין העשירונים.
  

בריאות

כוח האדם הרפואי מתקשה להדביק את קצב גידול האוכלוסייה למרות גידול במספר הרופאים בישראל עקב פתיחת בתי ספר חדשים לרפואה ועלייה במספר הסטודנטים והסטודנטיות הלומדים בחו"ל. קיים פוטנציאל למנוע אלפי מקרי מוות בישראל בשנה אם נוכל לאמץ שיטות טיפול שהצליחו במדינות אחרות.

• למרות עלייה במספר הרופאים והרופאות בישראל, מספרם נמוך מהממוצע ב-OECD – בין השנים 2000 ו-2019 חלה עלייה של 26% במספר הרופאים והרופאות בישראל. בסוף שנת 2020 עמד מספר הרופאים מתחת לגיל 67 על כ-31,800, מתוכם יותר מ-8,300 מתמחים ומתמחות. שיעור הרופאים לאלף נפש בישראל נמוך בהשוואה לממוצע במדינות המפותחות – 3.3 לעומת 3.5 לאלף נפש.
• ישראל מובילה בקרב מדינות ה-OECD בשיעור בוגרי הרפואה שלמדו בחו"ל – בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת במספר הרופאים המהגרים לישראל ובוגרי רפואה ישראלים שלמדו בחו"ל. לצד זאת, מספר הסטודנטים לרפואה גדל בעשור האחרון פי שניים בעקבות פתיחת פקולטות חדשות לרפואה בצפת ובאריאל והתאמה של בתי החולים להכשרת רופאים.
• כמחצית הרופאים והרופאות בישראל הם בני 55 ומעלה – אוכלוסיית הרופאים והרופאות בישראל היא מהמבוגרות בקרב המדינות המפותחות, ורופאים רבים מתקרבים לגיל פרישה. כ-49% מהרופאים והרופאות בישראל הם בני 55 ומעלה, לעומת 34% בממוצע במדינות ה-OECD.
• ההשפעה החיובית של ההגירה מברה"מ לשעבר על מערכת הבריאות הולכת ומצטמצמת עקב הגעתם של רופאים שבאו לישראל בהגירה זו לגיל פרישה. מצוקת כוח האדם הרפואי מורגשת בעיקר בפריפריה ובמקצועות רפואיים כגון הרדמה, רפואה פנימית ופתולוגיה.
• שיעור האחיות והאחים הפעילים בישראל – מהנמוכים במדינות ה-OECD. בישראל 5 אחיות פעילות לכל אלף נפש, לעומת ממוצע של 9.5 ב-OECD. מבחינת גיאוגרפית המחסור בכוח אדם מורגש בעיקר בפריפריה, ומבחינה מקצועית – בתחומי בריאות הציבור וביתר שאת בשירות הבריאות לתלמיד. כמו כן ניכרת אקדמיזציה של מקצוע הסיעוד – מספר האחים והאחיות המוסמכים גדל בהתמדה, בעוד מספרם של המעשיים הולך ומצטמצם. בשנת 2020 עמד שיעורם של כלל האחים והאחיות מתחת לגיל 67 בעלי רישיון על 6.3 לאלף נפש.
• מחסור יחסי של רופאים ורופאות בפריפריה – מספר הרופאים והרופאות לנפש במחוזות הדרום והצפון נמוך משמעותית ממספרם בשאר המחוזות: בשנים 2018–2020 עמד מספר הרופאים והרופאות לאלף נפש במחוז תל אביב על 5.8, לעומת 3.0 ו-2.5 במחוזות הדרום והצפון, בהתאמה. בשנים 2015–2017 גדלו הפערים במספר הרופאים בין מחוזות הדרום והצפון לבין שאר המחוזות, כנראה בשל ההפסקה ההדרגתית של מענקי הפריפריה.
• באוכלוסיות ממעמד חברתי-כלכלי נמוך שיעורי ההתחסנות נגד קורונה נמוכים במיוחד, בעוד שבחיסוני שגרה הנכונות להתחסן גבוהה יותר בקרבן. לכך עשויות להיות השלכות ארוכות טווח לנוכח ההשפעות הפיזיולוגיות, המנטליות והחברתיות-כלכליות של המחלה.
• קיים פוטנציאל למנוע אלפי מקרי מוות אם נצליח לאמץ שיטות טיפול שהצליחו במדינות אחרות. בישראל שיעור גבוה מאוד של מקרי מוות מסוכרת והיא נמצאת בתחתית מדרג מדינות ה-OECD. הפחתת התמותה מסוכרת לרמה החציונית של 36 המדינות האחרות במדגם תמנע כמעט 3,400 מקרי מוות בישראל מדי שנה. מספר זה גבוה ממספר מקרי המוות מקורונה בשנת 2020. ניתן למנוע עוד אלפי מקרי מוות בשנה ממחלות אחרות אם יצליחו לאמץ שיטות טיפול שהצליחו במדינות אחרות בעולם.
  

דמוגרפיה

במהלך גלי הקורונה נמדדו שיעורי תמותה גבוהים, אך שיעור מקרי המוות מתוך סך חולי הקורונה היה נמוך. בשנת 2020 היו שיעורי תמותה גבוהים בקרב אוכלוסיות מבוגרות, ואילו בשנת 2021 גדל שיעור התמותה דווקא בקרב אוכלוסיות צעירות.

• מספר מקרי המוות מקורונה בשנת 2021 היה גדול ב-73% ממספר המקרים בשנה שקדמה לה על אף מבצע החיסונים המהיר בישראל. בשנה זו חלה עלייה בתמותה בקרב אוכלוסיות צעירות, ואילו שיעורי התמותה בקרב בני 75+ ירדו קרוב לרמות שהיו בשנים שקדמו לקורונה.
• מספר מקרי המוות בשנת 2022 ירד לעומת שנת 2021 – בחודשיים הראשונים של שנת 2022 עמד מספר מקרי המוות מקורונה על כ-1,930, לעומת כ-2,400 נפטרים מן המחלה בתקופה המקבילה אשתקד.
• שיעור המתים מקורונה מתוך סך החולים המאומתים בישראל היה מן הנמוכים בעולם לאורך כל תקופת המגפה, עדות להתמודדות מוצלחת של מערכת הבריאות הישראלית עם המגפה.
• עלייה בפריון הילודה בקרב יהודיות ובלימת הירידה בפריון בקרב ערביות – סימנים מוקדמים של השפעת המגפה על שיעורי הפריון בישראל מראים עלייה בשיעורי הפריון בקרב יהודיות/אחרות ובלימה של הירידה בפריון בקרב ערביות. מספר הילדים הממוצע לאישה בישראל הוא כמעט כפול מן הממוצע לאישה במדינות ה-OECD. נתוני ההמשך יעידו אם הקורונה חיזקה את מגמות הפריון בישראל לאורך זמן או החלישה אותן.
• התאוששות ההגירה לישראל, בעיקר מאוקראינה ומצרפת – בשנת 2021 היגרו לישראל כ-26,000 איש, בהם המספר הגדול ביותר של אמריקאים שהיגרו לישראל מאז 1973. בשנה שקדמה לכך ובצל המגפה חלה ירידה ניכרת במספר המהגרים, ועיקר הצמצום נבע מירידה בהגירה מרוסיה ומאוקראינה. המלחמה ביניהן עשויה להוביל לחידוש ההגירה לישראל ממדינות אלו.
  

זרקור: אלימות ושוק הנישואים בחברה הערבית בישראל

האלימות הגוברת בחברה הערבית מקורה בגורמים דמוגרפיים וכלכליים כגון ריבוי צעירים ו"ניתוק חברתי". התרחבות פערי ההשכלה בין גברים לנשים וחוסר האיזון בשוק הנישואים הם סימנים מדאיגים שעשויים לתרום להמשך תופעת האלימות הגואה.

• עלייה במספר מקרי הרצח במגזר הערבי, ירידה במגזר היהודי – כ-80% מכלל מקרי הרצח בשנים 2020–2021 אירעו באוכלוסייה הערבית, המהווה 21% מכלל אוכלוסיית ישראל. בשנים 2016–2021 הוכפל מספר מקרי הרצח בחברה הערבית. חלק מן ההסבר לאלימות הגואה בחברה זו טמון בריבוי צעירים בני 18–22, הסובלים מתת-תעסוקה ואינם פונים ללימודים גבוהים.
• צפוי חוסר איזון בשוק הנישואים בחברה הערבית – על פי תחזיות דמוגרפיות, בשנת 2026 ובמשך עשור וחצי לאחר מכן צפוי להיפתח פער גדול בין מספר הגברים ומספר הנשים בגיל הנישואים בחברה זו. הקושי למצוא רעיה בקרב אוכלוסיית הנשים הערביות בישראל עלול להוות מקור נוסף לאי-יציבות חברתית-פוליטית.
• נשים ערביות משכילות יותר מאשר גברים ערבים – בשנת 2021 היו הנשים הערביות למעלה מ-67% מכלל הסטודנטים הערבים לתואר ראשון ושלישי וכ-74% מהסטודנטים הערבים לתואר שני. לצד התוצאות החברתיות הרצויות, הפיכת ההשכלה הגבוהה לנחלתן העיקרית של נשים עלולה להוסיף על הקושי למצוא בני זוג מתאימים לנישואים מתוך המגזר.
• עלייה מהירה בשיעור הגירושים בחברה הערבית – הנישואים בחברה הערבית הולכים ונעשים פחות יציבים וניכרת עלייה חדה בשיעור הגירושים. על פי המגמה, עד שנת 2023 צפוי שיעור הגירושים הגולמי בקרב מוסלמים לעלות על השיעור בקרב יהודים.
  

זרקור: מחוז הדרום בישראל

אוכלוסיית מחוז הדרום גדֵלה מהר יותר מהאוכלוסייה בשאר חלקי המדינה. הדרום משמר את תושביו ואינו חווה עוד מאזן הגירה שלילי. רבים מן המהגרים לדרום נמנים עם יוצאי ברית המועצות לשעבר, ורבים הם "דור ראשון להשכלה גבוהה". תושבי המחוז נוטים להיות שבעי רצון יחסית מחייהם.

• האוכלוסייה במחוז הדרום גדֵלה מהר בהשוואה לשאר המחוזות – מאז שנת 2015 גדלה אוכלוסיית הדרום ב-29,000-25,000 איש לשנה, מהר יותר מן הממוצע הארצי. בקרב האוכלוסייה הערבית עמד הגידול על כ-3.8% בשנה לעומת 1.8% בקרב האוכלוסייה היהודית/אחרת.
• מחוז הדרום משמר את מספר התושבים וההגירה ממנו אינה שלילית עוד כפי שהייתה בעשרים השנים האחרונות – 82% מ-4,335 המהגרים למחוז ב-2019 הם ממדינות ברית המועצות לשעבר. הסיכוי שמהגרים לדרום יהיו "דור ראשון להשכלה גבוהה" גדול יותר מזה של מהגרים לאזורים אחרים. 10% מהתושבים בני 45–54 אינם מוגדרים יהודים, מוסלמים או נוצרים – השיעור הגבוה ביותר בארץ.
• רמת ההשכלה של כוח העבודה בדרום היא הנמוכה ביותר בארץ. רק כ-40% מהתושבים היהודים בגילי 30–44 הם בעלי תואר ראשון, לעומת כ-57% במחוזות תל אביב והמרכז.
• שיעור המשרות המשתלמות בתעשייה בדרום הוא הגבוה ביותר בארץ – הסיכוי של עובד בדרום להיות מועסק בתעשייה מתקדמת גבוה ב-76% מן הממוצע הארצי.
  

רווחה

ההוצאה הממשלתית בתחום הרווחה להתמודדות עם מגפת הקורונה הייתה חסרת תקדים. רמת ההוצאה הגבוהה על רווחה – ובייחוד על דמי אבטלה – נמשכה מתחילת המגפה ועד אמצע 2021. אוכלוסיות היעד של תוכניות חברתיות לא תמיד מצליחות למצות את זכויותיהן.

• גידול חסר תקדים ברמת ההוצאה בתחומי הרווחה – כחלק מההתמודדות עם מגפת הקורונה גדלה ההוצאה החברתית של ישראל בשנת 2020 ב-55 מיליארד ש"ח לעומת שנת 2019. כ-70% מסך הגידול יועד לתחומי הרווחה וכ-25% לתחומי הבריאות.
• גידול ניכר בהכנסות של אזרחים ותיקים החיים בעוני – בשנת 2022 החלה הממשלה ליישם את אחת ההמלצות המרכזיות של ועדת אלאלוף למלחמה בעוני. בעקבות מהלך זה גדלה השנה קצבת אזרח ותיק בסיסית עם השלמת הכנסה ב-972 ש"ח לזוג ו-615 ש"ח ליחיד לחודש בהשוואה לשנת 2020.
• מספר מקבלי דמי האבטלה נמוך ממספרם ערב הקורונה – תוכנית ביטוח האבטלה סייעה לרבים לצלוח את שיא המשבר. ערב המגפה עמד מספר מקבלי דמי האבטלה על כ-75 אלף איש. בחודש אפריל 2020 זינק מספר הזכאים לשיא של 880 אלף איש, וכשנה וחצי לאחר מכן צנח מספרם ל-53 אלף בעקבות ההתאמות שנעשו במבנה תוכנית ביטוח האבטלה.
• בשנת 2021 גדל מספר ההכשרות המקצועיות, אשר היה נמוך במיוחד בשנה הראשונה למשבר – במהלך 2020 צנח מספר המשתתפים בתוכניות להכשרה מקצועית ועמד על מעט יותר מ-6,900, בשל הקושי במימוש המשאבים שהוקצו להכשרות במהלך המשבר. בשנת 2021 גדל מספר המשתתפים יותר מפי שניים, ל-14,738. היות שעיקר הנפגעים מהמשבר הם בעלי השכלה ושכר נמוכים, ניצול יעיל של תוכנית ההכשרות המקצועיות יכול לסייע בצמצום פערים חברתיים-כלכליים.
• אוכלוסיות היעד של תוכניות חברתיות מסוימות אינן מצליחות למצות את זכויותיהן – שיעורי מיצוי הזכויות בקרב אוכלוסיות מוחלשות ומודרות בחברה הישראלית נמוכים במיוחד והן אינן מקבלות את הסיוע שהן זכאיות לו. הסיבה היא ככל הנראה הליך בירוקרטי מורכב.
  

חינוך

ההרכב הדמוגרפי של מערכת החינוך בישראל והתפלגות התלמידים בין ארבע מסגרות החינוך הם יציבים יחסית. עם זאת, בבחינת תלמידי כיתות א' ניכר שהחינוך החרדי ממשיך לגדול בקצב מהיר, ולעומתו החינוך הערבי מצטמצם. החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי שומרים על גודלם היחסי. גילם הממוצע של המורים בישראל עלה ורמת ההשכלה שלהם גבוהה יותר מבעבר. הכיתות קטנות יותר, ולכל תלמיד מוקצות יותר שעות לימוד שבועיות.

• שיעור תלמידי בית הספר היסודי שלא נולדו בישראל ירד מ-14% בשנת 2001 ל-5.2% כיום. כ-69% מתלמידי כיתות אלו הם ילדים ששני הוריהם נולדו בישראל.
• הקצאת המשאבים במגזר הערבי גדלה והפער בין המגזר הערבי למגזר היהודי הולך ומצטמצם – בין השנים 2000 ו-2020 הצטמצם מספר התלמידים בכיתה במגזר הערבי יותר מאשר במגזר היהודי. צמצום הפער הוא תוצאה של כמה תהליכים מקבילים: צמצום הילודה בחברה הערבית, עלייה בגודלו של מעמד הביניים הערבי, הגדלת התקציבים המופנים לחינוך במגזר הערבי ותשומת לב של משרד החינוך לצמצום הפערים בין המגזרים.
• ירידה במספר המורים והמורות הצעירים ועלייה בגילם הממוצע של המורים בישראל, בעיקר במגזר הערבי. בשנת הלימודים 2000/01 עמד שיעור המורים בני פחות מ-30 במגזר הערבי על כ-30.6% ובשנת הלימודים 2020/21 הוא עמד על כ-11.4%. שיעור המורים מעל גיל 50 במגזר זה עלה מ-9.4% ב-2000/01 ל-20% ב-2020/21. בשנים אלו חלה עלייה ניכרת בשיעור המורים בעלי תואר ראשון ושני.
• אפשר להקטין את גודל הכיתות בלי להגדיל את תקציב – מערכת החינוך מקצה כ-60 שעות שבועיות (שעות הוראה ושעות פרטניות) לכיתה בבית ספר יסודי, ואף למעלה מכך במוסדות חינוך המשרתים תלמידים מרקע חברתי-כלכלי נמוך. חלוקה שונה של שעות ההוראה תאפשר לצמצם את מספר התלמידים בכיתה ללא הגדלת עלות השכר.
• מסלול הלימודים בתיכון תורם 30% להסבר השונות בשכר – בוגרי המסלול המדעי-טכנולוגי שלהוריהם השכלה אקדמית הם בעלי הסיכוי הגדול ביותר להשיג תואר ראשון לפחות ובעלי השכר הממוצע הגבוה ביותר בגיל 33. מסלול הלימודים בתיכון תורם כמעט 30% להסבר פערי השכר, והוא הגורם השני בחשיבותו בהסבר אחרי רכיב המגדר, שחלקו כ-40%. תואר אקדמי מסביר עוד 22%.
• זינוק במספר הנרשמים ללימודים אקדמיים בשנת 2020 בעקבות משבר הקורונה – מספר הסטודנטים החדשים לתואר ראשון ב-2020 גדל ב-15.8% ולתואר שני ב-16.9%, גידול ניכר לעומת הממוצע בשמונה השנים הקודמות.
• עלייה ניכרת במספר הסטודנטים הערבים בישראל – בין השנה האקדמית 2009/10 ל-2020/21 גדל מספר הסטודנטים הערבים הרשומים ללימודי השכלה גבוהה בישראל ב-122%, מ-25,951 ל-57,552. העלייה הייתה חדה במיוחד בלימודים לתואר שני, שבהם עלה מספר הסטודנטים הערבים ב-228%, מ-3,270 ל-10,735. מספר הולך וגדל של סטודנטים ערבים רשומים למוסדות לימוד מחוץ לישראל.
  

זרקור: מסגרות חינוך לגיל הרך בחברה הערבית בישראל

בחברה הערבית שיעורי ההשתתפות של ילדים בגילי לידה עד שלוש במסגרות חינוך לגיל הרך נמוכים במיוחד, ושיעור הניצול של התקציב לבניית מעונות יום ברשויות הערביות נמוך גם הוא.

• פחות ממחצית הילדים הערבים בגילי לידה עד שלוש משתתפים במסגרות חינוך לגיל הרך – כ-46% בלבד, לעומת שיעור השתתפות של כ-90% בקרב יהודים.
• שיעור ההשתתפות של ילדים ערבים במסגרות מפוקחות נמוך במיוחד עקב קשיים בירוקרטיים וחסמים בתנאי הזכאות. כ-41% מהילדים ששולבו במסגרות המפוקחות הושמו בהן מתוקף חוק פעוטות בסיכון.
• שיעור הניצול של התקציב לבניית מעונות יום לגיל הרך ברשויות הערביות נמוך מאוד – אף שברשויות הערביות ההקצאה הממוצעת לילד בתחום זה היא הגבוהה ביותר, שיעור הביצוע בפועל הוא הנמוך ביותר ועומד על מחצית ההקצאה בלבד, בשל החסמים הרבים העומדים בפני רשויות ערביות המבקשות להקים מעון יום בתחומן.
  

זרקור: תקצוב החינוך המיוחד בישראל

מערכת החינוך בישראל אינה מיטיבה להתמודד בזירת החינוך המיוחד. העלייה האדירה בתקציב החינוך המיוחד מוסברת בעיקר על ידי גידול מהיר במספר תלמידי החינוך המיוחד ובמספר התלמידים עם לקויות המחייבות תקצוב גבוה מכלל תלמידי החינוך המיוחד. בניגוד להמלצות, שיעור תלמידי החינוך המיוחד המשולבים בכיתות רגילות אינו עולה.

• עלייה ניכרת בתקציב החינוך המיוחד מכלל תקציב החינוך – בין השנים 2005 ו-2019 גדל תקציב משרד החינוך מ-24.5 מיליארד שקל ל-47.6 מיליארד. באותה תקופה עלה חלקם של תלמידי החינוך המיוחד מ-6.5% ל-10.7% מכלל התלמידים במערכת החינוך, ואילו חלקו של תקציב החינוך המיוחד מכלל התקציב של משרד החינוך עלה מ-7% ל-13.2%.
• עלייה משמעותית במספר תלמידי החינוך המיוחד – העלייה בתקציב מושפעת משינויים בהרכב אוכלוסיית התלמידים ומגידול במספר התלמידים עם סוגי לקויות המחייבות תקציבים גדולים במיוחד. שיעור תלמידי החינוך המיוחד הלומדים בכיתות נפרדות בבתי ספר רגילים ובבתי ספר לחינוך מיוחד יציב, ועומד על כ-40%.
  מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.