תוחלת החיים בישראל מתארכת לצד עלייה ברמת הבריאות, ואיתן עולה גם מספר שנות העבודה והדיון הציבורי בדבר גיל הפרישה. אך האם החלטתם של מבוגרים להמשיך לעבוד לאחר גיל הפרישה נובעת מהכרח או מבחירה? האם הם מעוניינים בשינוי גיל הפרישה? וכיצד משפיעה ההחלטה להמשיך לעבוד על רמת האושר? מחקר חדש של מרכז טאוב בדק את רמת האושר של בני 80-60 ואת הגורמים הכלכליים והחברתיים המשפיעים עליה. בין השאר בחן המחקר את חלוקת הזמן בין עבודה ופנאי, התנדבות, דעתם של מבוגרים על גיל הפרישה הרצוי, והקשר בין רמת האושר ומשתנים סוציו-דמוגרפיים שונים. ממצאי המחקר מראים כי תעסוקה בעבודה מפתחת ולא מלחיצה מעלה את רמת האושר, כמו גם קשר זוגי וילדים. עוד נמצא כי העובדים הישראלים אינם מתנגדים להעלאת גיל הפרישה הרשמי, ואף מעידים על כוונה להמשיך לעבוד מעבר לגיל זה, אולם בפועל הם פורשים מוקדם יותר מסיבות שונות.
בעשורים האחרונים, בעקבות העלייה בתוחלת החיים ועקב כך בסכום הכסף הדרוש לקיום בכבוד לאחר הפרישה לגמלאות, ולאור העובדה שהציבור המבוגר נעשה בריא יותר ויכול להמשיך לעבוד, עלתה סוגיית גיל הפרישה על סדר היום הציבורי. מחקר חדש של מרכז טאוב שערכו החוקרים ד"ר הלה אקסלרד מאוניברסיטת תל אביב והמרכז הבינתחומי הרצליה, פרופ' ישראל לוסקי[1] ממכללת הגליל המערבי ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב וד"ר אריה שרמן מהמרכז האקדמי רופין בדק את השפעת התעסוקה בקרב גילאי 80-60 על רמת האושר, ומבקש להבין איזה תפקיד ממלאת התעסוקה בחיי הגיל השלישי: האם היא משמשת רק להשגת רווחה חומרית או שיש לה היבטים נוספים?
חיים יותר, בריאים יותר – למה לא עובדים יותר?
שיעור ההשתתפות של מבוגרים בשוק העבודה בישראל נמצא במגמת עלייה, בעקבות העלייה ההדרגתית בגיל הפרישה הרשמי. מחקרים שונים מראים כי יותר ויותר עובדים מבוגרים מביעים רצון לעבוד יותר שנים, כי הם נוטים לעזוב את עבודתם פחות מעובדים צעירים וכי הם נאמנים יותר – וכל אלה מהווים יתרון מבחינת המעסיק. כמו כן, מספר המבוגרים המשתמשים בטכנולוגיות דיגיטליות עולה בהתמדה והם אף מעוניינים בהכשרה ומשתתפים בה כשהיא מוצעת להם. יתרון נוסף של עובדים מבוגרים הוא ששילובם בכוח העבודה מאפשר חניכה לעובדים צעירים ומביא לירידה בהיעדרויות ובתחלופה של עובדים צעירים. אולם מבוגרים רבים שמעוניינים ויכולים להמשיך לעבוד שנתקלים לא פעם בתופעת הגילנות, אף שאינה חוקית. קשייהם של מבוגרים למצוא עבודה מלמדים כי הניסיון המקצועי שצברו ככל הנראה אינו מוערך דיו, וכי בעיני מעסיקים רבים אין בו כדי לפצות על מה שהם עשויים לתפוס כירידה בכושר המנטלי והפיזי. תופעה זו דוחקת אנשים פרודוקטיביים ובעלי ניסיון אל שולי החברה ופוגעת ביכולת ההשתכרות שלהם, תורמת להרחבת מעגל העוני ולהכבדה על מוסדות הרווחה, ואף פוגעת בפריון המשק ובתוצר הלאומי הגולמי.
עובדים יותר מאושרים יותר
המחקר של מרכז טאוב התבסס על שני מסדי נתונים – נתוני סקר הבריאות, ההזדקנות והפרישה באירופה ובישראל (SHARE) הכולל נתונים על מצב חברתי, בריאות ותעסוקה בין השנים 2016-2004 בקרב יהודים לא חרדים בני 80-60, ועל בסיס נתונים שבנו החוקרים במיוחד לצורך המחקר באמצעות שאלונים ייעודיים לבדיקת ההשפעה של התעסוקה והיקפה על רמת האושר נכון לשנת 2019. במסגרת ניתוח מחקר השאלונים נבדקו בין השאר הסיבות להחלטה אם לפרוש או לא, שינויים בהיקפי המשרה, ודעתם של המשתתפים על מדיניות הפרישה הרצויה. חרדים וערבים לא נכללו במדגם בשל המאפיינים הייחודים של אוכלוסיות אלו. הגיל הממוצע של משתתפי המחקר היה 67, כמעט 50% גברים, כ-72% נשואים, כ-70% ילידי הארץ, כ-73% חילונים, וכ-56% מועסקים.
על פי נתוני SHARE, מועסקים מצהירים על רמת אושר גבוהה במידה ניכרת מזו של הבלתי מועסקים. עם העלייה בגיל ניכרת ירידה דרסטית בשיעור התעסוקה וירידה מסוימת ברמת האושר. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין נשים וגברים, אף ששיעורי התעסוקה של נשים נמוכים משמעותית מאלה של גברים.
המשפיעים העיקריים על רמת האושר: תעסוקה בעבודה מפתחת, התנדבות, זוגיות וילדים
בבדיקת ההשפעה של משתנים סוציו-דמוגרפיים שונים על רמת האושר נמצא כי רמת האושר הגבוהה ביותר היא בקרב מי שנמצאים בזוגיות (בין שהם מועסקים ובין שאינם מועסקים), וגדלה עם מספר הילדים. הרמה הנמוכה ביותר של אושר היא בקרב מועסקים רווקים ובקרב לא מועסקים גרושים. כמו כן, רמת האושר גבוהה יותר ככל שההכנסות גדלות וככל שמצב הבריאות טוב יותר: רמת בריאות ירודה פוגעת ברמת האושר בקרב מועסקים ולא מועסקים כאחד. לא נמצאה השפעה ברורה של מגדר, מצב משפחתי והשכלה גבוהה.
בבדיקה של משתני התעסוקה נמצא כי ההשפעה על רמת האושר תלויה בעיקר בסוג העבודה. לתעסוקה בעבודה מפתחת (עבודות הדורשות חשיבה כמו פיתוח, ניהול, מחקר) השפעה חיובית מובהקת על רמת האושר, כמו גם להתנדבות, בעוד שלתעסוקה בעבודה מלחיצה (עבודה תחת לחץ מתמיד של זמן כתוצאה מעומס, ריבוי משימות ודד-ליינים) השפעה שלילית ברורה. גם למספר שעות העבודה יש השפעה – שעות עבודה רבות בעבודה מלחיצה מורידות את רמת האושר, אך למועסקים בעבודה מפתחת שעות מרובות דווקא מעלות את רמת האושר.
השוואה בין-לאומית העלתה כי הבלתי מועסקים באירופה מעידים על רמת אושר גבוהה יותר מהמועסקים, בעוד שבישראל אין הבדל ברור. מבחינת סוג העבודה נמצאה השפעה דומה – עבודה מלחיצה פוגעת ברמת האושר ועבודה מפתחת מעלה אותה.
העובדים בישראל פורשים מוקדם אך לא מתנגדים להעלאת גיל הפרישה
החוקרים ניתחו את שאלת גיל הפרישה והגורמים המשפיעים על ההחלטה אם לפרוש או להמשיך לעבוד על פי הנתונים שאספו במחקר השאלונים. מהניתוח של מרכז טאוב עולות שלוש נקודות עיקריות:
- גיל הפרישה הממוצע בקרב גברים הוא כ-61 ובקרב נשים כ-59, אף שהמשיבים העידו על כוונה לפרוש בגיל מאוחר יותר (70 לגברים ו-67 לנשים). עוד עולה כי אין התנגדות להעלאת גיל הפרישה.
- הסיבה העיקרית להמשך העבודה אחרי גיל 60 היא הגדלת ההכנסה, וסיבות אחרות הן הנאה מהעבודה, שמירה על הון אנושי וכושר עבודה, והגורם החברתי. הנתונים מראים גם שיותר ממחצית הפורשים מהעבודה פרשו מרצון והם בעלי רמת שביעות רצון ממוצעת גבוהה יותר.
- ההחלטה לפרוש מונעת מכמה גורמים: 22% ציינו סיבה בריאותית, 11% ציינו צפי לשכר נמוך אם יחליטו להמשיך לעבוד, ו-16% ציינו את הקושי בהשגת עבודה בתחומם.
לסיבות בריאותיות יש השפעה ניכרת על ההחלטה לפרוש, ובריאות ירודה מורידה את גיל הפרישה ב-6.5 שנים
בממוצע. גיל הפרישה הממוצע בקרב נשים נמוך בכ-3 שנים לעומת גברים, קשיים במציאת עבודה מורידים את גיל הפרישה ביותר משנתיים בממוצע, וכך גם הסתפקות בהכנסה קיימת. מדיניות מותאמת שתשים דגש על שיפור מצב הבריאות והרחבת היצע המשרות הזמינות למבוגרים עשויה להגדיל את שיעורי התעסוקה שלהם במידה ניכרת.
"מצאנו כי הקדמת הפרישה משוק העבודה נובעת במקרים רבים מקשיי תעסוקה, בגלל נטייתם של רבים לחפש תעסוקה בתחומי התמחותם וברמות השכר המקובלות בהם. יש לאכוף את החוק האוסר אפליה על רקע גיל, ולפתח תוכניות להסבה מקצועית גם לעובדים מבוגרים", מסבירה החוקרת ד"ר הלה אקסלרד. "בנוסף יש לחקור את הנושא בקרב האוכלוסייה הערבית והחרדית בישראל, על מאפייניהן הייחודיים, כדי לקבל תמונה רחבה יותר של המצב בתחום זה בחברה בישראל".
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.
לפרטים נוספים ולתיאום ריאיון נא לפנות לענת סלע-קורן, מנהלת שיווק, תקשורת וקשרי ממשל במרכז טאוב: 050-6909749
[1] פרופ' ישראל לוסקי, ממקימי המחלקה לכלכלה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, חוקר ארגון ענפי, כלכלת עבודה ותעסוקת מבוגרים, נפטר זמן קצר לפני פרסום המאמר.