עם פרוץ משבר הקורונה והסגר הראשון נסגרו מוסדות החינוך והפעילות הכלכלית בישראל נעצרה כמעט לחלוטין. כתוצאה מכך משפחות רבות נאלצו לשהות בבתיהן תקופה ממושכת. ההסתגרות בבית ואווירת הלחץ גרמו להורים רבים להושיב את ילדיהם מול מסך הטלוויזיה ומסכים אחרים –פתרון נוח אך בעל השלכות שליליות על בריאותם ורווחתם של הילדים כמו השמנה, בעיות שינה ועיכובים בהתפתחות. מחקר חדש של מרכז טאוב בדק את היקף השימוש במסכים בקרב ילדים בגיל הרך בזמן הסגר הראשון ומצא כי ככל שההורים חוו יותר סטרס – אם כתוצאה מאיבוד מקום עבודתם או בשל הצורך לשלב בין עבודה לטיפול בלעדי בילדים – כך ילדיהם היו חשופים למסכים פרקי זמן ממושכים יותר. עוד נמצא כי תחושת הסטרס הייתה נפוצה יותר בקרב משפחות מרקע חברתי-כלכלי נמוך, בקרב האוכלוסייה הערבית, ובקרב ילדים להורים שאינם אקדמאים. עם זאת, בפיקוח על השכלת ההורים נמצא שילדים ערבים דווקא השתמשו פחות במסכים.
חוקרים ואנשי מקצוע מסכימים שלצפייה לא מבוקרת במסכים יש השפעה שלילית על ההתפתחות הקוגניטיבית והרגשית של ילדים, ולכן מומלץ למנוע מסכים מילדים עד גיל שנתיים, ולהגביל את הצפייה בקרב ילדים עד גיל חמש לשעה ביום. כמו כן נמצא במחקרים כי ילדים מרקע חברתי-כלכלי נמוך נוטים לשבת יותר מול מסכים בהשוואה לילדים מרקע גבוה יותר. מחקר חדש של מרכז טאוב שערכו ד"ר יעל נבון, ליאורה בוורס, ד"ר כרמל בלנק, דנה וקנין ופרופ' יוסי שביט בדק את הקשר בין מידת השימוש במסכים של ילדים בני שנה עד שש בזמן סגר הקורונה הראשון בישראל ובין המאפיינים החברתיים והדמוגרפיים של הוריהם ומצבם הנפשי.
ככל שמצבכם הכלכלי נמוך יותר, סביר שילדיכם צופים יותר במסכים וככל הנראה יסבלו מתופעות נלוות. הקורונה, כצפוי, העמיקה את הדפוסים האלה
מחקרים רבים מראים שלשימוש לא מבוקר של ילדים במסכים יש השפעות שליליות הקשורות בהשמנת יתר, בעיות שינה ובעיות התנהגותיות ורגשיות, והם גם עלולים לפגוע בהתפתחות הקוגניטיבית. בקרב ילדים בגילי הגן, צפייה במסכים פוגעת, בין היתר, בהתפתחות השפה ובאוריינות.
ילדים צעירים מרקע חברתי-כלכלי נמוך צופים יותר במסכים לעומת ילדים מרקע גבוה, וההבדלים נמשכים לאורך כל הילדות. הדברים קשורים גם לסגנון ההורות, שמתואם בין השאר עם הרקע החברתי-כלכלי של ההורים: הורים שמצבם הכלכלי טוב יותר מעורבים בארגון פעילויות לילדיהם ובפיקוח עליהן, ומבלים זמן רב יותר בטיפול בילדיהם באופן המעודד התפתחות קוגניטיבית, לרבות קריאת ספרים ושאילת שאלות. לעומתם, הורים ממעמד נמוך יותר נוטים לאפשר לילדיהם התפתחות טבעית עם פחות התערבות מכוונת ופעילויות מאורגנות. בנוסף, יש קשר חיובי בין מתח על רקע מצב כלכלי לבין סטרס, דיכאון וחרדה, ואלו מביאים להורות פחות מעורבת ולהשפעה שלילית על היחסים בין ההורים לילדים.
ימי הסגר וסגירת מסגרות החינוך הביאו את ההורים להיות המטפלים היחידים של הילדים, כשחלקם איבדו את מקום עבודתם וחוו דאגות כלכליות, בעוד אחרים ניסו לחלק את זמנם בין טיפול בילדים לבין עבודה. כך או כך, המסכים סיפקו פתרון זמין ונוח. בעקבות הגבלת הצורות האחרות של פעילות עם הילדים בזמן הסגר נפתח השימוש במסכים לדיון מחודש בקרב ארגוני הבריאות ואנשי מקצוע, והאקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים המליצה להתמקד פחות בהגבלת שעות מסך ויותר ב"בקרת נזקים" באמצעות פיקוח על איכות התכנים ובצפייה משותפת עם ההורים.
חוויתם מצוקה? אם כן, כנראה שילדיכם נחשפו יותר למסכים. דווקא ילדים ערבים נחשפו פחות
חוקרי מרכז טאוב ערכו במהלך הסגר הראשון סקר מיוחד בקרב 1,300 הורים, יהודים וערבים, לילדים בני שנה עד שש. השאלון עסק בנושאים הקשורים לשגרת יומם של ילדים צעירים והוריהם במהלך הסגר, כולל שימוש במסכים ופעילויות אחרות של הורים וילדים, ובנוסף נבחנו מאפייניהם החברתיים והדמוגרפיים של ההורים, מצבם התעסוקתי ותחושותיהם.
בניתוח תוצאות הסקר מצאו חוקרי מרכז טאוב כי השימוש במסכים עלה עם גיל הילדים. עוד נמצא קשר חיובי מובהק בין הסטרס שחשו ההורים ובין השימוש במסכים, כלומר ככל שההורים דיווחו על רמות מצוקה גבוהות יותר, כך הילדים השתמשו במסכים זמן רב יותר. אפשר לשער כי למצוקת ההורים יש השפעה על יכולתם להציב גבולות לילדיהם, גם בנוגע לשימוש במסכים.
בפיקוח על משתני הרקע נמצא כי הסיכוי של ילדים ערבים בני שנה עד שנתיים לצפות בטלוויזיה גבוה מזה של בני גילם היהודים. לעומת זאת, הסיכוי של ילדים בני 3–6 מהאוכלוסייה הערבית לצפייה מרובה בטלוויזיה במהלך הסגר דווקא קטן מזה של ילדים יהודים בטווח גילים זה.
"המשבר הכלכלי שחוללה מגפת הקורונה והשהיית מסגרות החינוך לילדים הזיקו להתפתחות של ילדים צעירים וכפי שעולה ממחקר זה גם העמיקו פערים חברתיים-כלכליים שהיו גדולים מלכתחילה", אמרה החוקרת ד"ר כרמל בלנק.
"המצב הרגשי של ההורים ככל הנראה משפיע על השימוש של הילדים במסכים", הוסיפה החוקרת ד"ר יעל נבון. "מאחר שסביר שהורים חווים מצוקות רגשיות גם בימי שגרה ולא רק בזמן הקורונה, אפשר להניח שהממצאים תקפים גם באופן כללי – מצוקותיהם של הורים פוגעות בזמינותם הרגשית, והדבר מגביר את השימוש של ילדיהם במסכים ומעכב את התפתחותם".
פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב, אמר: "ברור לכול כי הפערים החברתיים בישראל העמיקו כתוצאה ממשבר הקורונה. הדבר ניכר אפילו בקרב ילדי הגיל הרך, שעבור חלקם סגירת מסגרות החינוך משמעותית במיוחד בשל הקושי של ההורים לייצר סביבה תומכת להתפתחות ראויה בגילים אלו".
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.