הודעה לעיתונות: מחוז הדרום בישראל – פרופיל חברתי ודמוגרפי

מחוז הדרום הוא המחוז הגדול ביותר בישראל, ובמסגרת תוכנית אסטרטגית שגיבשה ממשלת ישראל הושקעו בעשורים האחרונים משאבים רבים בפיתוחו. מחקר חדש של מרכז טאוב שערך פרופ' אלכס וינרב מיפה את אוכלוסיית הנגב לפי קבוצות אוכלוסייה, סוגי התיישבות, משקי בית ועוד. במחקר נמצא שאוכלוסיית הדרום גדלה בקצב מהיר יותר משאר חלקי הארץ, בעיקר האוכלוסייה הערבית, ושההגירה אל הדרום מתקרבת להגירה ממנו. בנוסף, שיעור בעלי תואר אקדמי בדרום עולה ואי השוויון בהשכלה בין יהודים וערבים מצטמצם בקצב מהיר. עוד נמצא במחקר שככלל, תושבי הדרום מביעים שביעות רצון כלכלית גבוהה מזו של התושבים בשאר אזורי הארץ, ופחות סביר שיעזבו אותו. עם זאת התושבים אינם שבעי רצון ממצב התשתיות המקומיות, ועדיין ניכרים פערים בהשכלה ובתעסוקה בין מחוז הדרום לבין שאר חלקי המדינה.

חלק מההחלטות הנוגעות להשקעה ולפיתוח מחוז הדרום יושמו

מחוז הדרום הוא המחוז הגדול בישראל, והוא כולל מעל מחצית מהקרקעות במדינה. אוכלוסיית הדרום מורכבת מקבוצות שונות, בהן יהודים, מוסלמים ו"אחרים" (מהגרים שאינם מוגדרים יהודים). בעשורים האחרונים השקיעה ממשלת ישראל בדרום משאבים רבים, ובכלל זה העברת בסיסים צבאיים ושיפור תשתיות תחבורה והשכלה גבוהה. בשנת 2005 קבעה התוכנית לפיתוח הנגב מספר יעדים למימוש עד שנת 2015, בהם הגדלת האוכלוסייה, הגדלת מספר המועסקים, צמצום הפער בהכנסה הממוצעת לנפש לעומת שאר חלקי המדינה, והגדלת שיעור הסטודנטים. מרבית היעדים הושגו.

העברת בסיסי צבא למחוז הדרום הייתה אמצעי מפתח לפיתוח האזור, שכן צעד זה עודד מעבר של עובדים ומשפחות בעלי הון חברתי גבוה, וחייב פיתוח ושדרוג תשתיות. גם תשתיות התחבורה פותחו משמעותית ושיפרו את החיבור בין יישובים בדרום לשאר חלקי הארץ, ואף נפתח במחוז נמל תעופה בין-לאומי. ההשקעה בהשכלה הגבוהה בדרום הניבה תשואה גבוהה במיוחד עם פתיחת מוסדות ומסלולים נוספים, והביאה לגידול של כ-58% במספר התלמידים לתואר ראשון בדרום – כ-7% יותר מהממוצע הארצי. גם התקציב שהוקצה לכך גדל, ובשנת 2019–2020 הגדילה הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) את התקציב למוסדות להשכלה גבוהה בדרום ב-75%.

אוכלוסיית הדרום גדלה בקצב מהיר מהממוצע הארצי, בעיקר האוכלוסייה הערבית

אוכלוסיית הדרום גדלה מ-890,000 נפש בשנת 2000 ליותר מ-1.3 מיליון ב-2019, שיעור של כמעט 2% לשנה – דומה לממוצע הארצי עד שנת 2015, ואף גבוה ממנה לאחר מכן. מקור הגידול באוכלוסייה היה גידול לא פרופורציונלי באוכלוסייה הערבית, שגדלה בשיעור גבוה במיוחד של כמעט 6% בשנה בין שנת 2005 ל-2010, וקרוב ל-4% בשנה אחרי 2010, בעוד האוכלוסייה היהודית גדלה בפחות מ-2% לשנה. גודלה של האוכלוסייה המוגדרת "אחרת" (ללא סיווג דתי) הוא כ-6.5% מכלל אוכלוסיית הדרום, ושיעור הגידול שלה גבוה מבכל מחוז אחר בארץ. האוכלוסייה החרדית מהווה כ-10% מכלל האוכלוסייה בדרום, קרוב לממוצע הארצי.

פרופ' וינרב ממרכז טאוב מצא שמבנה הגילים של האוכלוסייה היהודית בדרום דומה לזה של כלל האוכלוסייה ברוב הגילים, אך מספר תושבי הדרום בני 55 ומעלה גבוה באופן לא פרופורציונלי. האוכלוסייה הערבית, לעומת זאת, צעירה מאוד – 44% ממנה מתחת לגיל 15 לעומת 27% בקרב יהודים בדרום ו-28% בכלל האוכלוסייה.

בשנים האחרונות עומד קצב הגידול של ערבים בני 20–29 בדרום על כ-6%, לעומת כ-1% בקרב יהודים. יש לכך משמעות רבה עבור קבוצה הולכת וגדלה של צעירים ערבים שעומדים להשתלב במערכת ההשכלה הגבוהה ובשוק העבודה. גם שיעור הגידול של בני 45–64 גבוה באופן ניכר בקרב ערבים – מעל 7%, לעומת כ-1% בקרב יהודים ואחרים.

גם להגירה יש משמעות רבה: מחוז הדרום בולט בדפוסי ההגירה הפנימית בישראל. בשנים 2000–2019 עברו לדרום בממוצע כ-30,000 ישראלים בשנה – מספר גבוה יותר מכל מחוז אחר בארץ מלבד תל אביב והמרכז. לצד זאת, בשנים אלו עזבו את הדרום בממוצע מעל 32,000 איש בשנה, כך שההגירה נטו מהדרום שלילית. עם השנים הייתה ירידה ניכרת במספר העוזבים את הדרום, לצד עלייה משמעותית במהגרים אליו, והיום היחס בין ההגירה הנכנסת להגירה היוצאת מתקרב ל-1. עיקר ההשפעה מקורה באוכלוסייה היהודית. גם הגירה בין-לאומית השפיעה, כך שב-2019  המהגרים מחו"ל שהגיעו ב-15 השנים האחרונות היו כ-5% מכלל האוכלוסייה בדרום. מרבית המהגרים האלה (82%) הם מברית המועצות לשעבר, כמעט 6% מצרפת, וקרוב ל-12% מאתיופיה.

מחוז הדרום ייחודי בישראל גם מבחינת שיעורי הפריון – זהו המחוז היחיד שבו שיעורי הפריון בקרב ערבים עולים על השיעורים בקרב יהודים: מעל 5 ילדים לאישה לעומת כ-3, בהתאמה. אולם רמות הפריון בקרב ערבים בדרום נמוכות מבעבר: בשנת 2000 עמד השיעור בקרב ערבים על יותר מ-9 ילדים לאישה בדרום, לעומת כ-4 בשאר האוכלוסייה הערבית בארץ ופחות מ-3 בקרב יהודים. אם המגמות האחרונות יימשכו, שיעור הפריון של נשים ערביות צפוי לרדת לרמה של פחות מ-3 ילדים לאישה בדרום בתוך כעשור. יש לשים לב שרמות הפריון הגבוהות בעבר ימשיכו להשפיע בשני העשורים הקרובים בעלייה חדה במספר האנשים שיגיעו לשוק העבודה ולשוק הדיור בדרום.

בדיקת דפוסי הדיור בדרום מעלה שכ-84% מתושבי המחוז מתגוררים ביישובים עירוניים (הממוצע הארצי עומד על 92%), וניכרת מגמה של מעבר ליישובים כפריים. לכן שיעורי גידול האוכלוסייה ביישובים כפריים (יישוב כפרי מוגדר כיישוב המונה פחות מ-2,000 תושבים) גבוהים יותר מאשר באזורים עירוניים. בנוסף, בקרב האוכלוסייה הכפרית שיעור המתגוררים מחוץ לגבולות מוניציפליים מוכרים בדרום (31%) גבוה מהממוצע הארצי (9%). אחוז האוכלוסייה המתגוררת ביישובים קהילתיים בדרום נמוך (כ-4.5% לעומת 13% בשאר המדינה), אך הוא נמצא במגמת עלייה.

תושבי הדרום מרוצים יותר, ופחות סביר שיעזבו את המחוז

לא רק שהרמות הכוללות של הגירה נכנסת ויוצאת בדרום נמוכות משאר המדינה, גם הפרופיל של המהגרים שונה. ההסתברות של אדם בן 20–39 ששני הוריו בעלי השכלה גבוהה לעבור אל הדרום וממנו נמוכה בהשוואה לשאר האזורים במדינה: הסתברות של 10% בלבד לעבור לדרום ו-13% לעבור מהדרום למחוז אחר, לעומת הסתברות של 25% לעבור בין מחוזות אחרים. לעומת זאת, ההסתברות להגירה לדרום גבוהה יותר בקרב מי שהוריהם פחות משכילים, מה שמוביל לכך שהדרום הוא יעד למהגרים שהם בוגרי מוסדות להשכלה גבוהה דור ראשון. מהסקר החברתי של הלמ"ס מ-2018 עולה כי מי שמעידים שאינם מתכוונים לעבור בשנים הקרובות הם בעיקר בני 35 ומעלה, נשואים, הורים, ובעלי השכלה מועטה יותר.

מבדיקת שביעות הרצון מהחיים עולה כי בקרב תושבי הדרום ניכרת שביעות רצון כלכלית גבוהה יותר בהשוואה למחוזות אחרים (למעט מחוז יהודה ושומרון). רמה נמוכה מהממוצע של שביעות רצון בדרום נמצאה רק בנוגע לתשתיות מקומיות – כבישים מקומיים, תחבורה, ניקיון וזמינות של פארקים ואיכות הדיור.

מבחינת שוק הדיור בדרום, ניכר דמיון למגמות כלל-ארציות של עלייה במחירי הנדל"ן ועלייה בגודל הדירות. הקרבה היחסית של כמה מריכוזי המגורים בדרום למרכז, השיפור בתחבורה והעלייה בהיקף העבודה מהבית הרחיבו את רדיוס המגורים שנחשב אפשרי ליוממות. שוק הנדל"ן נשאר יציב יותר בדרום בהשוואה למחוזות אחרים במהלך מגפת הקורונה, ובשנת 2020 מספר עסקאות הנדל"ן קטן בכל המחוזות מלבד מחוז הדרום. עלייה ברכישת דירות נראתה בעיקר בדירות למשפחות (3.5–6 חדרים), שעלו בכ-50% מסוף 2017. מחירי הדירות בדרום נמוכים מהממוצע הארצי (כ-55% ממחירי הדירות במרכז, למשל), אך דומים למחירים בצפון הארץ.

"הממצאים מצביעים על עלייה ניכרת באיכות החיים במחוז הדרום", אמר החוקר פרופ' אלכס וינרב. "אנחנו רואים שביעות רצון כללית וכלכלית גבוהה מהממוצע, וכן נכונות של קונים פוטנציאליים לקנות דירות במחוז זה אפילו בזמן משבר הקורונה שהשפיע על כל הארץ, ולמרות התפיסה הרווחת באשר לרמות הפשיעה הגבוהות יחסית באזור הדרום".

השכלה ותעסוקה בדרום: יותר שעות עבודה, וצמצום אי השוויון בהשכלה בין יהודים וערבים

בעבר, מחוז הדרום היה מאופיין בהיצע נמוך יחסית של עובדים בעלי מיומנויות גבוהות, כך שהתמריץ למעסיקים בענפים יוקרתיים להשקיע במשרות איכותיות היה נמוך. בנוסף, המחסור היחסי במשרות איכותיות גם הקטין את התמריץ לתושבים לרכוש מיומנויות, וגם צמצם את הנוכחות של מודלים לחיקוי באוכלוסייה המקומית. בסך הכול הנתונים מעודדים ומצביעים על עלייה בהשכלה ובמיומנויות: לכ-40% מכלל תושבי הדרום היהודים בני 30–44 בשיא גילי העבודה היה תואר אקדמי ב-2017 (לעומת 23% ב-2000), בדומה לשיעור בקרב "אחרים". בקרב מוסלמים באותה קבוצה גיל, עד שנת 2011 היה שיעור בעלי תואר אקדמי בקרבם נמוך מאוד (5%), אך מאז ועד 2017 הוא עלה עלייה חדה ל-20%. מנתונים אלו ניתן להסיק על עלייה ברמת ההון האנושי בדרום ועל צמצום אי השוויון בהשכלה בין יהודים וערבים. קצב צמצום אי השוויון מהיר יותר בדרום מבשאר המחוזות במדינה.

פרופ' וינרב בדק גם את מאפייני התעסוקה בדרום ומצא פערים במספר שעות העבודה. בעבודה בשכר, גברים ונשים בדרום עובדים בממוצע פחות שעות שבועיות מעמיתיהם במחוזות הצפון, חיפה, תל אביב והמרכז, אם כי ההבדלים הצטמצמו בעשור האחרון. בבדיקה לפי מגזרים נמצא כי דווקא אלה שמוגדרים "אחרים" עובדים בהיקף משרה גדול יותר מיהודים וממוסלמים כאחד.

כ-16.5% מהמועסקים בדרום עובדים במקצועות עם שכר גבוה – שיעור גבוה מהממוצע הארצי, העומד על כמעט 15%. גם בתחומים האחרים הדרום נבדל מן הממוצע הארצי: ההסתברות של תושבי הדרום להיות מועסקים בתעשייה מתקדמת גבוהה ב-76% מהממוצע הארצי, ואילו ההסתברות לעבוד בתכנות או במחקר ופיתוח עומדת על 60% בלבד מהממוצע הארצי. בבדיקה לפי מגזר ודת, לנשים מקבוצת ה"אחרים" יש הסתברות גבוהה פי שניים להיות מועסקות במשרה בשכר גבוה בתעשייה מתקדמת לעומת נשים יהודיות, ולגברים ונשים מוסלמים יש הסתברות נמוכה להיות מועסקים בכל הענפים הרווחיים. שיעורי התעסוקה של גברים ונשים מהאוכלוסייה החרדית בענפים רווחיים נמוכים מאוד.

"בסך הכול, אוכלוסיית הדרום מרוצה יותר, ויש לה הצלחות בתחומים שונים כמו עלייה בשיעור בעלי ההשכלה הגבוהה וצמצום הפער בין יהודים וערבים, עלייה במספר עסקאות הנדל"ן למרות משבר הקורונה, והבאת ריכוז של תעשיות יוקרתיות לדרום. ניכר שההשקעה בדרום משתלמת וכדאי להמשיך להשקיע בו", אמר פרופ' וינרב.

נשיא מרכז טאוב, פרופ' אבי וייס, אמר: "ההשקעות בדרום מניבות תשואה הן לתושבי הדרום והן למדינה כולה, ויש פוטנציאל רב להמשך פיתוח החברה והכלכלה באזור זה. למשל, ניתן להמשיך לפתח את ענפי ההיי-טק והתעשייה בדרום ולהגדיל את כוח העבודה שהוא זקוק לו כל כך".

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.