בעקבות מגפת הקורונה גדלו במידה ניכרת שיעורי העבודה מהבית, אך לא בקרב כל העובדים במשק. מחקר חדש של מרכז טאוב בחן את דפוסי העבודה מהבית בישראל בתקופת הקורונה ומצא כי בדומה לעולם, העבודה מהבית רווחת במיוחד בקרב עובדים המשתייכים לקבוצות החזקות יותר באוכלוסייה: עובדים משכילים פחות עבדו מהבית בשיעורים נמוכים יותר, ובקרב ערבים וחרדים הסבירות לעבוד מהבית נמוכה יותר מאשר בקרב יהודים לא-חרדים. כמו כן, שיעורי העבודה מהבית בקרב נשים גבוהים מאלה של הגברים, והורים לילדים בגילי לידה עד 9, ובפרט אימהות, עובדים מהבית יותר מאנשים שאין להם ילדים בגילים אלו. ענף המידע והתקשורת, שכולל רבים מעובדי ההיי-טק, בלט בשיעור גבוה במיוחד של עובדים מהבית, שהמשיכו לעבוד מרחוק גם בתקופות ללא סגרים.
המחקר נערך בידי נעם זונטג, שבזמן כתיבת המחקר היה חוקר במרכז טאוב (כיום חוקר בחטיבת המחקר בבנק ישראל), שביט מדהלה, חוקרת במרכז טאוב, ופרופ' בנימין בנטל, חוקר ראשי וראש תוכנית מדיניות הכלכלה במרכז טאוב. הוא מתבסס על סקר כוח אדם של הלמ"ס, שמחודש ספטמבר 2020 כולל גם נתונים על שעות העבודה מהבית, ובוחן את פרק הזמן מספטמבר 2020 ועד נובמבר 2021, שכולל את הסגר השני והשלישי, את ההתאוששות לאחר הסגר השלישי ואת מבצע "שומר החומות" במאי 2021. המחקר התמקד בעובדים שכירים בלבד בגילי העבודה העיקריים (25–64). הנתונים מראים כי שיעורי העבודה מהבית, שנמדדו כסך שעות העבודה מהבית מתוך כלל שעות העבודה, היו גבוהים באופן משמעותי בתקופת הסגרים (כ-25% בסגר השני וכ-23% בסגר השלישי) לעומת התקופות שבין הסגרים (13%–15%) ולאחר הסגר השלישי (6%–7%).
לאילו קבוצות יש סיכוי גדול יותר לעבוד מהבית?
שיעורי העבודה מהבית במהלך הסגר השני והשלישי היו גבוהים יותר בממוצע בקרב נשים בהשוואה לגברים (למשל 31% לעומת 20% בסגר השני), אך דומים למדי בתקופות ללא סגרים. נוסף על כך, הורים לילדים קטנים (בגילי לידה עד 9) עבדו מהבית בשיעורים גבוהים יותר מאשר גברים או נשים ללא ילדים בגילים אלו, ואימהות לילדים בגילים אלו עבדו מהבית בשיעור גבוה יותר מאשר האבות.
במגזר החרדי והערבי נצפו שיעורים נמוכים יותר של עבודה מהבית מאשר בקרב יהודים לא-חרדים. אשר להשכלה, בעלי השכלה אקדמית עבדו מהבית בשיעורים גבוהים יותר מבעלי השכלה נמוכה יותר: שיעור העבודה מהבית בקרב אקדמאים בשיאו של הסגר השני עמד על כ-39%, לעומת כ-17% בקרב עובדים בעלי תעודת בגרות אך ללא השכלה אקדמית ו-5% בקרב עובדים ללא תעודת בגרות. ניתוח ברמת ענפי התעסוקה מראה כי בענף המידע והתקשורת (הכולל את מרבית עובדי ההיי-טק) היו שיעורים גבוהים יותר של עבודה מהבית בהשוואה לענפים אחרים, תופעה שנצפתה הן במהלך סגרים והן בתקופות ללא סגרים.
מעבר לשיעורי העבודה מהבית שהוצגו לעיל, המחקר בחן את הגורמים המשפיעים על הסבירות שעובד יעבוד מהבית (שלא בזמן סגר) ועל היקף שעות העבודה מהבית בקרב העובדים מהבית, זאת כאשר כל התכונות קבועות. המסקנות העיקריות שעלו מניתוח זה הן:
השכלה: הסבירות שעובד בעל רמת השכלה גבוהה יותר, ובפרט אקדמית, יעבוד מהבית, גבוהה ב-8 נקודות אחוז מזו של עובד שהשכלתו נמוכה יותר. גם מבחינת היקף שעות העבודה מהבית נמצא כי בקרב בעלי השכלה אקדמית ובעלי תעודת בגרות שיעור שעות העבודה מהבית גבוה ב-9 וב-6 נקודות אחוז, בהתאמה, לעומת אנשים ללא תעודת בגרות שעבדו מהבית.
מגזר: בחלוקה לפי מגזרי אוכלוסייה נמצא כי הסבירות שחרדים וערבים יעבדו מהבית נמוכה בהשוואה לעובדים יהודים לא-חרדים ב-3 וב-7 נקודות אחוז, בהתאמה. אשר להיקף השעות, במחקר נמצא כי שיעור שעות העבודה מהבית של עובד ערבי נמוך ב-8 נקודות אחוז מזה של מקבילו היהודי הלא-חרדי, אך לא נמצא הבדל מובהק בין שיעור שעות העבודה מהבית של עובד חרדי לזה של עובד יהודי לא-חרדי.
מגדר: הסבירות שנשים יעבדו מהבית גבוהה מזו של גברים, אך השפעת המגדר קטֵנה כאשר מדובר בנשים וגברים בעלי תעודת בגרות או השכלה אקדמית. בקרב העובדים מהבית, שיעור שעות העבודה מהבית של נשים גבוה מזה של גברים בעלי תכונות זהות. עם זאת, בקרב בעלי ובעלות תעודת בגרות או השכלה אקדמית הפרש זה מתבטל.
הורות לילד עד גיל 9: תכונה זו מגדילה את ההסתברות לעבוד מהבית ב-2 נקודות אחוז, ועבור אימהות ההסתברות עולה בנקודת אחוז נוספת. עם זאת, בקרב העובדים מהבית שיעור שעות העבודה מהבית אינו קשור להורות, לא בקרב נשים ולא בקרב גברים.
כותבי המחקר מסכמים: "נראה שעבודה מהבית אינה מתאימה לכולם. יש להמשיך ולחקור את הנושא כדי למצות את היתרונות הגלומים בעבודה מהבית ולגלות מהם הענפים והמשרות ומיהם העובדים והמעסיקים שיפיקו ממנה את התועלת הרבה ביותר, כמו גם מהו האיזון הנכון בין עבודה מהבית ובין עבודה ממקום העבודה". כדי להגיע לתובנות בנושא החוקרים ממליצים לבצע איסוף מסודר של נתונים על פריון העבודה ושביעות הרצון של העובדים והמעסיקים, למשל באמצעות סקרי מעסיקים וסקרי עובדים רציפים לאורך זמן או על ידי מעקב אחר מודלים היברידיים קיימים, למשל כאלה המופעלים כבר היום כפיילוט במשרדי הממשלה השונים. מעקב תדיר אחר מידת היעילות של המעבר לפרקטיקת עבודה זו בענפים ובמשלחי יד שונים ופרסום המסקנות יספק מידע חשוב שיוכל לשמש הן מעסיקים במגזר הפרטי והציבורי והן קובעי מדיניות בתחום.
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.