לכל פרקי הספר לחצו כאן
"דוח מצב המדינה 2022" של מרכז טאוב מסדרת הרברט מ' סינגר מציג נתונים חדשים וניתוח מעמיק של הנעשה בתחומי הכלכלה, שוק העבודה, הרווחה, הבריאות, החינוך והדמוגרפיה במהלך השנה החולפת, לצד שלושה מחקרים חדשים: מגמות עכשוויות בנישואים וגירושים בישראל; שיעור מקרי המוות מקורונה מסך החולים המאומתים; ופרמיית הנישואים בשוק העבודה בישראל.
המחקר החדש על מגמות עכשוויות בנישואים וגירושים בישראל, מראה כי ישנה ירידה בשיעור הנישואים בקרב יהודים, ומבחינת גירושים ישנה עלייה בקרב המוסלמים. המחקר על מגפת הקורונה מפתיע בנתון חדש – נשים בשלטון תרמו להורדת שיעור מקרי המוות ברחבי העולם. מחקר חדש נוסף גילה כי אם אתם נשואים – הסיכוי שלכם למצוא עבודה ולהרוויח יותר עולה.
מבחינת מערכת החינוך הממצאים מעודדים ונראה כי מערכת החינוך במצב טוב משמקובל לחשוב. המחקר מראה למשל כי מספר המורים למתמטיקה בחטיבת הביניים עלה בין 2010 ל-2021 ב-47%, ובשאר מקצועות המדעים – ב-34%. נוסף על כך, המשאבים המוקצים היום למערכת החינוך בישראל גדולים משמעותית מאלו שעמדו לרשותה לפני עשור.
במערכת הרווחה נראה שינוי משמעותי במדיניות ובאופן הסיוע לאזרחים ותיקים המוגבלים בתפקודם. במחקר על מגמות מאקרו-כלכליות בישראל הממצאים מראים תמונה של ירידה באבטלה וגידול במספר המשרות הפנויות. המחקר מתמקד גם בענף ההיי-טק, שבו מספר שעות העבודה עלה מאז 2004 בכ-20% והתפוקה עלתה בהתאם בכ-170%. המחקר על שוק העבודה בישראל מתייחס גם הוא בין השאר לענף ההיי-טק, ומצביע על גידול בולט במיוחד במספר המשרות ובשכר בענף – ממצא שמאשש את הטענה כי שוק העבודה השתקם בצורה יוצאת דופן ממשבר הקורונה.
במערכת הבריאות התמונה מזהירה פחות. המחקר מראה כי שכיחות הסוכרת נמצאת במגמת עלייה. עם זאת, תוחלת החיים הגבוהה בישראל מציבה אותה בצמרת הדירוג של ה-OECD.
לכל אלה מצטרפים ממצאי המחקר על המגמות הדמוגרפיות בישראל, המעידים שאוכלוסיית ישראל גדלה בקצב מהיר ועשויה להגיע עד סוף השנה ל-9.65 מיליון נפש.
עורך הדוח הוא פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת בר אילן.
פרופ' בנימין בנטל, ד"ר לביב שאמי
פרופ' בנימין בנטל וד"ר לביב שאמי ממרכז טאוב מציגים תמונה אופטימית של המשק הישראלי, שהתייצב וחזר למצבו ההתחלתי לפני פרוץ מגפת הקורונה. לצד זאת המחקר מצביע על בעיות מבניות הפוגעות בפריון העבודה ובוחן את יוקר המחיה בישראל בהשוואה למדינות אחרות.
פחות אבטלה ויותר משרות פנויות
בחודשים הראשונים של 2020 ועם התקדמות משבר הקורונה עלה שיעור האבטלה בישראל ולא היה שינוי בשיעור המשרות הפנויות. כשהחל שיעור האבטלה להתייצב על רמה גבוהה יותר החלה גם עלייה משמעותית במספר המשרות הפנויות. ואולם אף שבמחצית 2021 החלה האבטלה לחזור לרמה שהייתה בה לפני המשבר, לא חל שינוי בשיעור המשרות הפנויות במשק, ושיעור המשרות הפנויות יחסית לשיעור האבטלה נשאר גבוה לעומת התקופה שלפני המשבר.
שעות העבודה בישראל ארוכות והפריון במשק נמוך, אך לא בענף ההיי-טק
בהשוואה למדינות באירופה שאוכלוסיותיהן דומות בגודלן לאוכלוסיית ישראל (אוסטריה, אירלנד, בלגיה, דנמרק, הולנד, פינלנד, שוודיה ושווייץ), העובדים והעובדות הישראלים משקיעים בעבודתם זמן רב. בשנת 2019 עבד הישראלי כ-1,900 שעות בממוצע, ואילו ברוב המדינות האחרות הממוצע היה קטן בכרבע.
במונחים של תפוקת עובדים המצב בישראל פחות טוב מאשר במדינות הללו: בשנת 2021 עמדה הפריון בישראל על כ-48 דולר לשעת עבודה (במחירי 2017), בעוד במדינות ההשוואה הפריון היה גבוה בכרבע.
יש לציין שבאירלנד, הדומה לישראל במספר שעות העבודה, חל זינוק מרשים בפריון העבודה, שהיה גבוה מזה של ישראל ב-40% בשנת 1995 וכיום הוא גבוה ביותר מ-160%. אחד ההסברים לפערים האלה קשור לרמות ההון הציבורי לנפש וההון הפרטי למועסק בישראל, שלא גדלו בישראל מאז 1980 ונותרו נמוכות מאוד ביחס למדינות ההשוואה.
ענף ההיי-טק
בשנת 2021 העסיק ענף ההיי-טק בישראל כ-10% מהשכירים במשק, והם תרמו כ-15% מהתמ"ג. קצת יותר משני שלישים מהמשרות בענף טכנולוגיית העילית הן בתחום השירותים והשאר בתחום הייצור. בתוך ענפי השירותים בולטים הגידול המהיר במספר משרות המתכנתים והירידה במספר המשרות בתחום שירותי המידע. מספר שעות העבודה בענפי התעשייה בהיי-טק עלה מאז שנת 2004 בכ-20%, בעוד התפוקה עלתה בכ-170%.
פערי מחירים גדולים בין ישראל לבין אירופה וארה"ב בתחומי המזון והאנרגיה
המחקר של מרכז טאוב מצביע על כך שעליית המחירים בישראל נמוכה בהרבה מזו שבארצות הברית ובגוש האירו: בעוד באירופה ובארצות הברית הייתה עליית מחירי המזון מהירה יותר מעליית המדד, בישראל מחירי המזון והמדד עלו בקצב כמעט זהה. במחירי האנרגיה הפערים בין ישראל למדינות ההשוואה גדולים עוד יותר – בארצות הברית ובאירופה מחירי האנרגיה עלו בכ-40%, ואילו בישראל העלייה עמדה על כמחצית משיעור זה.
יוקר המחיה פוגע בעיקר בעניים
חוקרי מרכז טאוב מצביעים על הבדלים משמעותיים בדפוסי הצריכה בין קבוצות ההכנסה השונות. למשל, ההוצאות של משקי בית מהחמישון העליון (שבו ההכנסה לנפש היא הגבוהה ביותר) על תחזוקת הדירה, בריאות, תחבורה ותקשורת גבוהות יותר יחסית לאלו של משקי בית בחמישוני ההכנסה הנמוכים יותר. ההבדלים בצריכה יוצרים פערים בהשפעה של עליית המחירים על חמישוני ההכנסה השונים. בסעיף הדיור עלה המדד בשיעור גבוה יותר עבור החמישון העליון בהשוואה לתחתון. לעומת זאת בסעיף ריהוט וציוד לבית המצב הפוך: משקי הבית בחמישון התחתון מוציאים פי 3.6 יותר ממשקי בית בחמישון העליון על תיקון מוצרי חשמל למטבח וב-30% יותר על צלחות, כוסות וסכו"ם חד-פעמיים, שהתייקרו מאוד עקב מיסוי הפריטים האלה.
השוואה בין ההוצאה בחודש יולי 2022 להוצאה הממוצעת ב-2020 מראה גידול בהוצאה של משקי בית המשתייכים לחמישון העליון, האמצעי והתחתון ב-8%, 7% ו-6.4%, בהתאמה.
תחזית אופטימית ליחס החוב–תוצר של ישראל
בשנת 2020 נקטו כל הממשלות צעדים כדי להקל את השפעותיו הכלכליות של משבר הקורונה, ובהתאם הגדילו משמעותית את הגירעון והחוב. עקב כך עלה יחס החוב לתוצר בישראל בשיעור דומה לזה של ממוצע מדינות ה-OECD, כ-12 נקודות אחוז. בגוש האירו העלייה הייתה חדה אף יותר בממוצע – כ-14 נקודות אחוז.
בישראל חזה משרד האוצר בעת העברת תקציב המדינה לשנים 2021–2022 גירעון של 6.7% תוצר לשנת 2021 ו-3.9% לשנת 2022. בפועל הסתכם הגירעון בשנת 2021 ב-4.6% תוצר ואילו בשלושת הרבעונים הראשונים של שנת 2022 נוצר עודף תקציבי של 2.6% תוצר. נתונים אלה משפיעים בצורה דרמטית על יחס החוב לתוצר.
על פי התחזית העדכנית, קרן המטבע הבין-לאומית צופה שכבר בסוף שנת 2022 יעמוד יחס החוב לתוצר בישראל על 61.5% – שיעור קרוב מאוד לרמתו ערב המשבר, ואף ימשיך לרדת לכ-55% לקראת סוף העשור. בכך ידמה הנתון של ישראל לנתון החציוני של מדינות ה-OECD.
פרופ' בנימין בנטל, מעורכי המחקר, אומר: "המשק הישראלי, כמו שאר מדינות העולם, עבר טלטלה עזה בעקבות משבר הקורונה. עם זאת, גם אצלנו וגם במדינות מפותחות אחרות הכלכלה התאוששה במהירות מפתיעה וכמעט השלימה את אובדן התוצר שנבע מהמשבר. עדיין, חשוב להדגיש שאסור לנו להזניח את הכשלים הבסיסיים המאפיינים את הכלכלה שלנו. למרות ההצלחה של ענף ההיי-טק, הפער בין פריון העבודה בישראל לזה של המדינות המפותחות נותר גבוה מאוד. כדי לתקן את המצב דרוש תיקון של העיוותים במערך התמריצים במגזר הפרטי והעלאה ניכרת של ההשקעות הציבוריות".
מיכאל דבאוי, פרופ' גיל אפשטיין, פרופ' אבי וייס
חוקרי מרכז טאוב מיכאל דבאוי, פרופ' גיל אפשטיין ופרופ' אבי וייס בחנו את מצבו של שוק העבודה בישראל בעקבות הזעזועים שחווה בתקופת משבר הקורונה. המחקר סוקר את השינויים בתעסוקה ובשכר בענפים כלכליים שונים ובקרב אוכלוסיות שונות, את ההשקעה בהון האנושי של העובדים באמצעות בחינת מצב ההשכלה הגבוהה וההכשרות המקצועיות, ואת התחזיות השונות לעתידו של שוק העבודה הישראלי.
התעסוקה הישראלית חזרה במהלך 2022 למצב מצוין
בשנת 2022 צנחו שיעורי האבטלה במידה משמעותית והגיעו באביב לפחות מ-3.5% – מהנמוכים שהיו אי פעם במשק הישראלי – ואז עלו מעט בסוף הקיץ (4.3% באוקטובר). גם אם כוללים במובטלים עובדים שנעדרו מעבודתם בעקבות הקורונה, שיעור האבטלה במחצית הראשונה של השנה ירד אל מתחת לשיעור של 2019, ובמחצית השנייה של השנה הוא לא עלה על זה של סוף 2019 ביותר מחצי נקודת האחוז.
בשנים 2020–2021 הייתה ירידה ניכרת במספר המשרות בהשוואה ל-2019 כמעט בכל הענפים במשק, אך ב-2022 חזר המספר לקדמותו במרביתם. בכמה ענפים מספר המשרות גדל משמעותית בהשוואה לתקופה שלפני המגפה. הבולטים שבהם הם ענף הבריאות, הרווחה והסעד (112,000 משרות יותר מב-2019) וענף ההיי-טק (60,000). גם ענף הבינוי, שספג מכה קשה במהלך המשבר, השתקם ונוספו בו כ-17,800 משרות – עובדה שסייעה בין השאר לשיקום התעסוקה בקרב גברים ערבים. עם זאת, כמה ענפים נשארו קטנים משהיו ב-2019 מבחינת היקף התעסוקה. הצמצום הבולט ביותר במספר המשרות היה בענף שירותי ניהול ותמיכה (33,000 משרות פחות מ-2019) ושירותי אירוח ואוכל (12,100).
האוכלוסיות השונות נבדלו זו מזו במידת השיקום מהמשבר. מהשוואה מגדרית עולה כי בעוד שיעור התעסוקה של הגברים בקיץ 2022 היה שווה לשיעורו בקיץ 2019 (82%), בקרב הנשים נרשמה עלייה של כ-2 נקודות אחוז (77% לעומת 75%). כמו כן, שיעור התעסוקה של נשים בכל המגזרים חזר לקדמותו ואף עלה בהשוואה לשיעור בשנים שלפני המשבר, וגם בקרב גברים ערבים נרשם שיקום מרשים. לעומת זאת, בקרב גברים חרדים נשאר שיעור התעסוקה נמוך משהיה לפני המשבר.
עליות שכר בענפים שונים, ירידה דווקא בבריאות ורווחה
בענפי התעשייה המסורתית והבינוי עלה השכר בין 2019 ל-2020 ב-9%–11%; בענף המידע והתקשורת ובענף ההיי-טק הוא עלה ב-18%–19%; בענף החקלאות ובענף הפיננסים והביטוח נרשמו עליות של 9%; ובענף הכרייה והחציבה עלה השכר בשנת 2022 ב-13%.
דווקא בענף הבריאות והרווחה, שבו נרשם זינוק במספר המשרות בעקבות המשבר, ירד השכר הממוצע בכ-9%. הירידה נבעה ככל הנראה מכך שרוב המשרות שנוספו היו בתפקידים שרמות השכר בהם נמוכות מהממוצע בענף.
גידול בולט במיוחד במספר המשרות ובשכר בענף ההיי-טק
ענף ההיי-טק, המעסיק כ-10% מהשכירים במשק, לא רק הגדיל את מספר המועסקים במהלך המשבר ובתקופת השיקום, אלא גם הפליא בעליות שכר (שהיה גבוה במיוחד מלכתחילה). המחקר מראה כי לאחר המשבר, בעוד השכר מחוץ לענפי ההיי-טק עלה ב-4%, השכר הממוצע בכלל המשק עלה בכ-7% – דבר המלמד שעליות השכר בהיי-טק אחראיות לחלק נכבד מעליית השכר הממוצע. המחקר מצא גם כי לאורך מרבית העשור האחרון, עליות השכר בהיי-טק חזו באופן עקבי עליות שכר בשאר המשק. ממצא זה תומך בסברה שענפים אחרים נאלצים להעלות את שכר העובדים כדי להתחרות בהיי-טק ולמנוע מהם "לברוח" לשם. אמנם לאחרונה דובר רבות על גל פיטורים מסוים בענף, אך עד עתה אין סימנים של ירידה במספר המועסקים בענף. ככל הנראה, במקביל לחברות שמצטמצמות ישנן גם חברות שקולטות עובדים חדשים.
המחקר מציג פתרון ל"תעלומת" זהותם של הסטודנטים החדשים הרבים במוסדות להשכלה גבוהה בשנת הקורונה הראשונה. בשנת הלימודים 2020/2021 היה זינוק במספר הסטודנטים החדשים. הזינוק הזה נגרם למעשה בשל הגבלה ניכרת של האפשרויות שעמדו בפני צעירים בתחילת המגפה, שמנעה מהם לטייל בעולם וצמצמה את אפשרויות התעסוקה שלהם. מה שלא היה אפשר לדעת אז הוא אם הסטודנטים הללו הם צעירים שהקדימו את תחילת לימודיהם בגלל המגבלות, או שמדובר בתלמידים שלא תכננו לרכוש השכלה גבוהה, ועשו כן בהיעדר אלטרנטיבה טובה יותר. נתוני שנת הלימודים 2021/2022 מראים כי ככל הנראה העלייה בהרשמה ללימודים אקדמיים ב-2020/2021 מקורה באנשים שלולא המגפה לא היו בוחרים לרכוש השכלה גבוהה.
מיכאל דבאוי, מעורכי המחקר, מתייחס לנתונים ואומר: "שוק העבודה השתקם בצורה יוצאת דופן ממשבר הקורונה. השיקום התבטא בגידול בתעסוקה בכל האוכלוסיות, ובמיוחד בקרב הנשים בכל המגזרים, ששיעורי התעסוקה שלהן הגיעו בשנת 2022 לרמות גבוהות אף יותר מלפני המשבר. נרשמו גם עליות שכר ברוב ענפי המשק, ובמיוחד בענף ההיי-טק, שגם המשיך להתרחב מבחינת מספר המשרות". עם זאת, מוסיף דבאוי, "חשוב להדגיש כי למרות התמונה האופטימית שמציג המחקר לגבי עתיד המשק, כדי להבטיח צמיחה ארוכת טווח המדינה צריכה להמשיך ולהשקיע: בתשתיות, בהנגשת ההשכלה הגבוהה וההכשרות המקצועיות לכלל האוכלוסיות, ובאפשרויות תעסוקה איכותיות לעובדת ולעובד הישראלים".
באושר ובעושר? פרמיית הנישואים בשוק העבודה בישראל
מיכאל דבאוי, פרופ' גיל אפשטיין, פרופ' אבי וייס
מחקר של מרכז טאוב שערכו החוקרים מיכאל דבאוי, פרופ' גיל אפשטיין ופרופ' אבי וייס בדק את הקשר בין נישואים לשכר ומצא שכמו במדינות מפותחות אחרות, גם בישראל קיימת פרמיית נישואים חיובית ומובהקת. עובדים ועובדות נשואים מרוויחים שכר גבוה יותר מאשר עובדים לא נשואים. גם לאחר בקרה על תכונות שונות של העובדים (כגון גיל והשכלה), נמצאו הבדלים ניכרים בין אוכלוסיות הנשואים והרווקים בישראל. כך, נשים וגברים נשואים מקבלים שכר שעתי גבוה יותר, אך גודל הפרמיה תלוי במגוון מאפיינים כמו מגזר, מגדר ומשלח יד. למשל, עובדות ועובדי "צווארון לבן" נהנים מפרמיה דומה, אך קטנה יותר מהממוצע, ולעומתם, עובדות ועובדי "צווארון כחול" נהנים מפרמיה גדולה במקצת מהממוצע, ולגברים יש יתרון מובהק על נשים.
נשואים? הסיכוי שלכם למצוא עבודה ולהרוויח יותר עולה
המחקר מראה כי ההסתברות של גבר נשוי בהווה לעבוד גבוהה ב-10 נקודות אחוז מזו של עמיתו שלא נישא מעולם. לגברים שהיו נשואים בעבר אך אינם נשואים בהווה יש יתרון של 3 נקודות אחוז בהסתברות לעבוד על פני עמיתיהם שלא נישאו מעולם. בקרב נשים, לעומת זאת, נשואות בהווה צפויות לעבוד בהסתברות נמוכה בכ-2 נקודות אחוז מהרווקות, בעוד גרושות, פרודות ואלמנות צפויות לעבוד בהסתברות גבוהה בכ-2 נקודות אחוז מהרווקות.
בעניין השכר, שכרם השעתי הממוצע של גברים נשואים גבוה בכ-30% מזה של עמיתיהם הרווקים (לאחר בקרה על משתנים אחרים), ויתרון זה נמחק לחלוטין עבור מי שהיו נשואים בעבר אך אינם נשואים. אצל נשים הפרמיה לנשואות נמוכה יותר – הן משתכרות כ-20% יותר מנשים רווקות, אך רק מחצית היתרון הזה צפוי לשרוד עבור אלה שכבר אינן נשואות.
פערים בחלוקה על פי מגדר, מוצא ולאום
כאמור, בקרב גברים נשואים ההסתברות לעבוד גבוהה ב-10 נקודות אחוז מזו של רווקים. בחלוקה על פי לאום ההפרש הוא 8–9 נקודות אחוז בקרב יהודים וכמעט 16 נקודות אחוז בקרב לא-יהודים. יהודיות לא-אשכנזיות מועסקות פחות, במיוחד לאחר תום הנישואים. לעומתן, בקרב יהודיות אשכנזיות ובקרב לא-יהודיות, נישואים בהווה או בעבר אינם תואמים תעסוקה גבוהה יותר, ובקרב לא-יהודיות הם אפילו תואמים תעסוקה נמוכה יותר.
גברים נשואים יהודים מדור שלישי וממוצא מעורב (אשכנזי ומזרחי) נהנים מהפרמיה הגבוהה ביותר ומשתכרים 36.5% יותר מרווקים, ואחריהם הגברים האשכנזים והגברים המזרחים, עם פרמיות של כ-25%–27%. גברים נשואים לא-יהודים משתכרים כמו רווקים.
בקרב נשים נשואות הפרמיה נמוכה יותר. אשכנזיות נשואות נהנות מכ-62% מהפרמיה של הגברים האשכנזים, בעוד יהודיות לא-אשכנזיות נהנות מ-84%–87% מהפרמיה של גברים לא-אשכנזים. גרושות, פרודות ואלמנות יהודיות לא-אשכנזיות נהנות ממרבית הפרמיה של מקבילותיהן הנשואות, בעוד בקרב האשכנזיות הפרמיה בלעדית לנשואות בהווה. זאת, כאמור, בניגוד לגברים – שהגרושים, הפרודים והאלמנים בקרבם אינם משתכרים יותר מהרווקים בממוצע.
בקרב נשים לא-יהודיות, נישואים בהווה ובעבר תואמים פרמיה שלילית – שכר נמוך בכ-10% ו-16% מזה של נשים רווקות, בהתאמה – זאת נוסף על הקשר השלילי בין נישואים בהווה ובעבר לבין תעסוקה בקבוצה זו.
"פרמיית נישואים היא תופעה המוכרת בכל העולם, ויש לה הסברים שונים. במחקר זה בדקנו אם הפרמיות שרואים במדינות אחרות קיימות באותה מידה גם בישראל למרות שהמציאות הדמוגרפית כל כך שונה: בישראל שיעורי הנישואים גבוהים יותר, שיעורי הגירושים נמוכים יותר, ורק כ-8% מהילדים נולדים מחוץ למסגרת הנישואים. מצאנו שלמרות הבדלים אלו ואחרים, המצב בישראל אינו שונה מהותית מהקיים במדינות מפותחות אחרות", מסביר פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב ואחד מעורכי המחקר.
הישגי מערכת החינוך בישראל: מבט-על
נחום בלס
האם חלה הידרדרות במצבה של מערכת החינוך בישראל? נחום בלס, חוקר ראשי וראש תוכנית מדיניות החינוך במרכז טאוב, נדרש לשאלה זו ובחן היבטים שונים של מערכת החינוך בשנים 2010–2020. הוא מצא כי בניגוד לתפיסה הרווחת, שלפיה מצבה של המערכת בכי רע, חלו בה לא מעט שינויים לטובה: התקציב עולה בכל שנה, ההישגים הלימודיים של התלמידים הולכים ומשתפרים (אם כי הם עדיין אינם משתווים לאלה של עמיתיהם ב-OECD), מספר התלמידים למורה ירד, מספר שעות ההוראה גדל, השכלת המורים עלתה וכך גם שיעורי ההתאמה שלהם למקצועות שאותם הם מלמדים. המחקר התבסס על נתוני הלמ"ס, משרד החינוך והרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך.
מצמצמים את הפער? למרות עלייה בהישגים הלימודיים של התלמידים הערבים ובתקציב החינוך המוקצה למגזר זה, הישגיהם עדיין אינם משתווים לאלו של תלמידים בשאר המגזרים
מבדיקת השינויים בתקציב משרד החינוך בשנים 2012–2020 עולה בבירור כי העלייה הגדולה ביותר הייתה בתקציב החינוך הערבי והבדואי, בעוד העלייה בתקציב במגזר היהודי והדרוזי הייתה מתונה יותר.
"תופעה זו אמנם מציגה תמונת מצב אופטימית, אך היא אינה מבטאת את המציאות המטרידה של אי-שוויון בתקצוב בין בתי ספר המשרתים תלמידים מרקע חברתי-כלכלי דומה, בעיקר בחטיבה העליונה. ישנו שיפור קל הן בגובה ההוצאה לתלמיד והן בצמצום הפערים בין תלמידים יהודים לערבים, אך עדיין אי-אפשר לומר שהפערים בוטלו, והדרך לביטולם עוד ארוכה", אומר החוקר נחום בלס.
בדיקת ההישגים הלימודיים לאורך השנים העלתה כי בבחינת המיצ"ב במתמטיקה בכיתה ה' יש שיפור עקבי בציונים והפערים בין תלמידים יהודים וערבים הולכים ומצטמצמים. באנגלית נמצא שיפור מתמשך בכלל אוכלוסיית התלמידים, בעיקר בקרב דוברי הערבית, והפער הצטמצם כמעט לחלוטין.
בבחינות המיצ"ב בכיתה ח', הציון הכללי בקרב דוברי הערבית עלה במידה המשמעותית ביותר. במתמטיקה נרשם שיפור בכל המגזרים, אך הוא היה גדול במעט בקרב דוברי העברית. באנגלית הציון הכללי עלה, והשיפור העיקרי היה בקרב דוברי הערבית. השיפור הבולט ביותר נרשם במדעים.
בחטיבה העליונה, שיעור הזכאים לתעודת בגרות מכלל תלמידי כיתה י"ב עלה בין 2010 ל-2019 מכ-60% לכ-70%. גם כאן המגזר הערבי בולט במיוחד, עם עלייה מ-50.1% ל-69.4%.
התפיסה שמערכת החינוך מידרדרת איננה מבוססת
בין השנים 2000 ו-2019 גדל מספר התלמידים בכלל מערכת החינוך ב-49%. באותה תקופה, תקציב מערכת החינוך גדל ב-90% ומספר שעות ההוראה גדל ב-115%. מספרם של עובדי ההוראה במערכת החינוך גדל גם הוא בעשור האחרון בכ-3.2% בשנה בממוצע. בחטיבה העליונה, למשל, גדל מספר המורים למתמטיקה בין 2010 ל-2021 ב-47%, ובשאר מקצועות המדעים – ב-34%. משמעות הנתונים הללו היא שהמשאבים העומדים היום לרשות מערכת החינוך בישראל רבים מאלו שעמדו לרשותה לפני עשור.
שיפור בשיעורי ההתאמה של המורים למקצוע שהם מלמדים – בעיקר במתמטיקה ובאנגלית
המחקר בחן את שיעורי ההתאמה של המורים להוראת המקצוע בעברית, מתמטיקה ואנגלית, ומצא כי בחינוך היסודי רק ל-20% מהמורים בחינוך הממלכתי העברי יש הכשרה מתאימה – נתון שלא השתנה לאורך כל העשור האחרון. במגזר הערבי, לעומת זאת, מורים בעלי שפת אם ערבית מקבלים הכשרה נפרדת להוראת עברית ועל כן שיעור המורים המתאימים למקצוע בקרבם הוא 60%.
בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה המצב טוב יותר מאשר בחינוך היסודי, אך אפשר להבחין במגמה ברורה של החמרה; גם כאן המצב בחינוך הערבי טוב יותר מאשר בחינוך העברי. ייתכן שאפשר לייחס זאת לירידה התלולה במספר הסטודנטים למדעי הרוח והחברה ולגישתה של מערכת החינוך, המקדשת את מקצועות המתמטיקה והאנגלית. בהתאם לכך, במקצועות המתמטיקה והאנגלית ניכר שיפור בהתאמה למקצוע לאורך זמן, אף שיש מורים רבים שהכשרתם אינה תואמת את הדרישות של משרד החינוך.
תלמידים מעידים כי יש שיפור באקלים בית הספר
המחקר השווה את התשובות לשאלוני ראמ"ה אשר עוסקים באקלים הבית-ספרי (היחסים בין התלמידים בבית הספר, היחסים בין התלמידים והמורים, תחושת המוגנות של התלמיד ועוד) בשנים 2009/2010 ו-2019/2020. רוב תשובות התלמידים בכל שלבי החינוך מצביעות על שיפור בתחושה כלפי בית הספר, ורק תשובות מעטות של תלמידים בחטיבה העליונה מצביעות על היעדר שינוי.
עוד בעניין אקלים בית הספר, בחינוך היסודי ובחטיבת הביניים השיפור במגזר הערבי היה גדול יותר מהשיפור במגזר היהודי. בחטיבה העליונה היו תחומים שבהם השיפור היה גדול יותר במגזר הערבי, ולהפך. נקודה חשובה שיש לתת עליה את הדעת היא תלונות של תלמידים על אלימות מילולית ואף פיזית מצד מורים. אמנם בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים המצב השתפר, אך הוא הורע בחטיבה העליונה.
מערכת הרווחה בישראל לאחר משבר הקורונה: מבט-על
פרופ' ג'וני גל, שביט מדהלה, אורי אוברמן
בתקופת הקורונה הגיעה ההוצאה החברתית בישראל לשיא של יותר מ-20% מהתוצר. בשנת 2021 היא עדיין הייתה גדולה מכפי שהייתה לפני פרוץ המשבר, אך מאז היא קָטנה במידה ניכרת, במיוחד בסעיפי הביטחון הסוציאלי והדיור. ההתפתחויות במדיניות החברתית בשנה האחרונה מעידות על התקדמות בטיפול באנשים עם מוגבלות ובאזרחים ותיקים, אך בשל מגמת הצמצום בהוצאה החברתית גובר והולך החשש מגידול בתחולת העוני ובאי-השוויון בחברה הישראלית. חוקרי מרכז טאוב פרופ' ג'וני גל, שביט מדהלה ואורי אוברמן מזהירים כי אם תימשך מגמה זו, המצוקות החברתיות שאפיינו את החברה הישראלית לפני משבר הקורונה ישובו ויתעוררו ומדינת הרווחה תתקשה מאוד להתמודד איתן.
הצמצום בהוצאה החברתית מגדיל את שיעורי העוני ומעמיק את אי-השוויון
ההוצאות החברתיות בישראל הסתכמו בשנת 2021 ב-297 מיליארד ש"ח, שהם 59% מסך תקציב המדינה (לא כולל החזר חובות). ההוצאה על הביטחון הסוציאלי, ששימשה כלי מרכזי בהתמודדות עם הפן הכלכלי של משבר הקורונה, פחתה בשנת 2021 בכ-10 מיליארד ש"ח ביחס לשנה הקודמת, ואילו ההוצאה על בריאות גדלה בשנת 2020 בכ-21 מיליארד ש"ח, וב-2021 היא גדלה בכ-2 מיליארד ש"ח. ההוצאה על רווחה חברתית, הכוללת שירותי רווחה ולא קצבאות, קטנה בכ-2 מיליארד ש"ח ביחס לשנה הקודמת. ההוצאה על שיכון פחתה בשנת 2021 בכמיליארד ש"ח בהשוואה לשנת 2020 והסתכמה בכ-4 מיליארד ש"ח.
נתוני העוני ואי-השוויון בישראל גבוהים מאוד בהשוואה למדינות רווחה אחרות. משפחות ערביות וחרדיות פגיעות במיוחד לסכנת העוני – משפחות משתי הקבוצות הללו מהוות כ-45% מסך המשפחות החיות בעוני, כמעט כפול מחלקן באוכלוסייה הכללית: משפחות חרדיות הן כ-7.4% מכלל המשפחות באוכלוסייה הכללית, אך שיעורן מכלל המשפחות העניות הוא 12.7%, ואילו משפחות ערביות הן 32% מכלל המשפחות העניות, אף שבכלל האוכלוסייה בישראל שיעורן הוא 17.4% בלבד.
הקלה בתנאים למתן סיוע לאזרחים ותיקים וגידול בהיקפו
מספר האזרחים והאזרחיות הוותיקים הזכאים לסיוע במסגרת גמלת סיעוד גדל בשנים האחרונות במידה ניכרת: 176 אלף בשנת 2018, 197 אלף בשנת 2019, 240 אלף בשנת 2020 וכ-273 אלף בשנת 2021; באמצע שנת 2022 כבר הגיע מספרם לכ-301 אלף – עלייה של 71% מאז 2018.
חוקרי מרכז טאוב מייחסים את ריבוי מקבלי גמלת הסיעוד לשינויים שחוללה הרפורמה בתחום ביטוח הסיעוד, ובהם בדיקת רוב התביעות לגמלה בהסתמך על מסמכים רפואיים וריאיון טלפוני, ותשלום הגמלה ישירות לתובעים ולא באמצעות שירות בעין. הגידול במספרם של מקבלי גמלת הסיעוד אינו משקף אפוא רק גידול של האוכלוסייה הזקנה, מסבירים החוקרים, אלא גם את השינוי במדיניות ובאופן הסיוע לאזרחים ותיקים המוגבלים בתפקודם.
שינוי משמעותי נוסף במערכת הביטחון הסוציאלי בשנים האחרונות הוא הגדלת סכום קצבת השלמת ההכנסה המשולמת למקבלי ומקבלות קצבת אזרח ותיק וקצבת שאירים שהכנסתם נמוכה. מממצאי המחקר עולה כי סכום הקצבאות ששולם במחצית הראשונה של 2022 גדול כמעט ב-70% מהסכום ששולם בתקופה המקבילה אשתקד. גידול זה אינו נובע משינוי משמעותי במספרם של מקבלי הקצבה, אלא מהגדלת סכום הקצבה עצמה.
חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות – שינוי דרמטי
חקיקת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות מעידה על שינוי דרמטי כלפי קבוצת אוכלוסייה זו, אומרים חוקרי מרכז טאוב, ומגדירים אותה "החקיקה החשובה ביותר בתחום הרווחה בשנת 2022". אם אכן ייושם במלואו, עתיד החוק לצמצם במידה ניכרת את מספר האנשים עם מוגבלות החיים במוסדות מחוץ לקהילה ולהרחיב מאוד את האוטונומיה שלהם, שכן הוא מקנה להם תקציב אישי ואת החופש לבחור בעצמם את השירותים שמתאימים להם, שיאפשרו את התפתחותם האישית ואת שילובם החברתי.
העובדות והעובדים הסוציאליים נוטשים את המקצוע למרות המאמצים לשיפור מעמדם
ההסכם הקיבוצי החדש שנחתם בסוף מאי 2022 אמור לחולל שינוי בתנאי השכר של נשות ואנשי המקצוע בתחום העבודה הסוציאלית. ההסכם כולל העלאה של השכר ההתחלתי בענף ל-8,500 ש"ח בחודש והעלאת שכרם של כלל העובדות והעובדים הסוציאליים ב-5%–20%. סעיף חשוב נוסף בהסכם נוגע להעלאת שכרם של עובדות ועובדים סוציאליים שאינם בתפקידי ניהול; כדי שגם שכרם של אלה יעלה במהלך הקריירה, נקבע בהסכם כי בחישוב השכר יינתן משקל רב יותר לרכיבים של מומחיות, השכלה וניסיון במגוון תפקידים. צו הרחבה של ההסכם הקיבוצי, אשר יבטיח כי עובדות ועובדים סוציאליים שאינם עובדי מדינה או רשויות מקומיות ייכללו גם הם בהסכם, צפוי להיכנס לתוקף בינואר 2023. ואולם למרות ההסכם נראה כי עובדות ועובדים סוציאליים רבים עדיין עוזבים את התחום, אם בשל עומס העבודה הכבד המוטל עליהם, אם בשל היעדר ביטחון אישי בעקבות אלימות שמשתמשי השירות מפעילים כלפיהם לפעמים ואם בשל שחיקת המעמד הציבורי של המקצוע.
"הנתונים מאששים את הטענה שחלקים מסוימים במערכת הרווחה השתפרו בחלוף משבר הקורונה", מסכם פרופ' ג'וני גל, "אבל חלקים אחרים במערכת שבים ונקלעים למצוקות ישנות, ולא ברור אם ישנה נכונוּת לנקוט את הצעדים הנדרשים כדי להתמודד איתן בצורה טובה יותר מאשר בעבר".
פרופ' נדב דוידוביץ', ד"ר ברוך לוי
היכולת להכיל את מגפת הקורונה אפשרה למשרד הבריאות להתפנות לסוגיות בוערות בשגרה שהיו על שולחנה של מערכת הבריאות עוד לפני פרוץ המגפה, לתכנון מדיניות ולארגון מחדש.
מחקר של מרכז טאוב שערכו החוקרים ד"ר ברוך לוי ופרופ' נדב דוידוביץ' בדק את מצב הסוגיות הבריאותיות שזקוקות לטיפול, בהן אי-השוויון בבריאות, המחסור בכוח אדם, מקצועות הסיעוד ויחסי הגומלין בין הרפואה הציבורית והפרטית.
מעט מדי צוותים בתחומי הרפואה והסיעוד, במיוחד בפריפריה
שיעור הרופאים והרופאות הפעילים בישראל אמנם נשאר יציב בשנת 2020 בהשוואה לשנה הקודמת והמשיך לעמוד על 3.3 רופאים ורופאות לאלף נפש – אך הוא עדיין נמוך יותר מהממוצע בOECD-, העומד על 3.6 לאלף נפש. שיעור האחים והאחיות הפעילים בישראל נשאר יציב גם הוא, ובשנת 2020 עמד על 5.1 אחים ואחיות לאלף נפש – מספר נמוך למדי בהשוואה למדינות ה-OECD, שבהן הממוצע הוא 8.9 לאלף נפש.
בשני המגזרים, רפואה וסיעוד, שיעור בעלי המקצוע המבוגרים גדול יחסית: 49% מהרופאות והרופאים הפעילים בישראל הם בני 55 ומעלה, השיעור השני בגובהו ב-OECD אחרי איטליה. שיעורם של עובדות ועובדי הסיעוד בישראל מעל גיל 55 גדל מ-23% בשנת 2000 ל-39% בשנת 2020, כך שבשנים הקרובות האתגר במילוי השורות יהיה גדול אף יותר.
"ישראל איננה יוצאת דופן בהתמודדותה עם אתגרים של מחסור בכוח אדם, פערים בנגישות לבעלי מקצוע ואורך תורים. לנוכח הבעיות המשותפות למדינות כה רבות בתחום זה המליץ ארגון הבריאות העולמי למדינות לנקוט עשרה צעדים לשיפור מצב כוח האדם במערכות הבריאות שלהן, בהם איזון בין עבודה ופנאי, קידום יכולות של מנהיגות בבריאות והגנה על בריאותם ורווחתם הנפשית של עובדי מערכת הבריאות", מסביר פרופ' דוידוביץ'.
שיעורי הרופאים והרופאות במחוז תל אביב הוא הגבוה ביותר – פי 2.3 משיעורם במחוז הצפון (הנמוך ביותר), ושיעור האחים והאחיות במחוז חיפה (הגבוה ביותר) גדול פי 2.05 משיעורם במחוז הדרום (הנמוך ביותר). בשל המחסור בכוח אדם, הבולט במיוחד בפריפריה, נפתחו השנה תקני סטודנטים וסטודנטיות לרפואה בדרום ובצפון במסגרת תוכנית "אילנות" של משרד הבריאות, שמטרתה להכשיר רופאים ורופאות המתגוררים בפריפריה ולהשאירם שם.
"פערים בכוח אדם מקצועי על בסיס גיאוגרפי ניכרים לא רק בתחומי הרפואה והסיעוד אלא גם במקצועות בריאות בתחומים רבים אחרים כגון רפואת שיניים, רוקחות, קלינאות תקשורת, אופטיקה, ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה. על פי רוב, שיעורם במחוזות הצפון והדרום נמוך מאוד בהשוואה לשאר המחוזות", מוסיף ד"ר ברוך לוי.
על אף הצניחה במספר האשפוזים בשל הקורונה – ישראל בצמרת שיעורי התפוסה בבתי החולים
גם בתשתיות בריאות כגון מכשירי MRI, מכשירי CT ומיטות אשפוז ישראל ממוקמת נמוך בדירוג מדינות ה-OECD. שיעור תפוסת מיטות האשפוז הכללי בישראל הוא מהגבוהים במדינות הארגון – רק בקנדה השיעורים גבוהים יותר. בשנת 2020 עמד משך השהייה הממוצע של מטופל באשפוז כללי על 4.6 ימים, ורק בטורקיה הוא נמוך יותר מבישראל (4.5 ימים בממוצע). זאת לעומת 6.6 ימים בממוצע במדינות ה-OECD. בתקופות עמוסות כמו החורף, שמביא איתו את השפעת, למשל, בתי החולים והמחלקות השונות מתמלאים באופן שעלול להביא לפגיעה בבריאות המאושפזים.
לצד התפוסה המלאה, גם ההמתנה לשירותי הרפואה השונים בישראל ארוכה מאוד יחסית לשאר המדינות המפותחות. זמני ההמתנה ליועצים ברפואת עור גבוהים במיוחד, מעל 30 יום. בשאר המקצועות זמני ההמתנה נעים בין 15 ל-20 יום בממוצע, ובחלק מן המקצועות אף חלה בהם עלייה קלה בשנת 2021 בהשוואה לשנת 2019. בשנת 2020 נרשמה ירידה בזמני ההמתנה בכל המקצועות – ככל הנראה בשל הירידה בביקוש לשירותי בריאות שאינם דחופים בזמן מגפת הקורונה. זמני ההמתנה משתנים גם על פי אזור גיאוגרפי, אך ככלל הם ארוכים במיוחד באזור הנגב.
ישראל בצמרת דירוג תוחלת החיים של ה-OECD
גם הנשים הישראליות וגם הגברים הישראלים נמצאים בצמרת דירוג תוחלת החיים של ה-OECD. תוחלת החיים של נשים בישראל גבוהה מזו של גברים – 84.8 שנים לעומת 80.6 שנים. מדד נוסף שישראל מצטיינת בו הוא "תוחלת חיים בריאים", שבו ישראל מדורגת במקום השישי בעולם. עם זאת, בישראל קיימים פערים ניכרים בין קבוצות אוכלוסייה, יישובים ומחוזות גיאוגרפיים במדדים של תוחלת חיים, תמותת תינוקות ותחלואה כרונית, כמו גם במדדים של גורמי סיכון כגון עישון והשמנת יתר.
מתחילת הקורונה: מעשנים ותיקים הוסיפו בממוצע 13 סיגריות ביום ובני נוער מנסים לעשן פחות
שיעור המעשנים והמעשנות בישראל בקרב האוכלוסייה הבוגרת (21 ומעלה) עומד נכון לשנת 2020 על 20.1%, והוא גבוה מהממוצע במדינות ה-OECD. גברים מעשנים יותר מנשים – 25.6% לעומת 14.8%, ושיעור הערבים המעשנים גבוה משיעור היהודים המעשנים – 24.4% לעומת 19.1%. מאז פרוץ מגפת הקורונה עלתה צריכת הסיגריות בקרב 26.8% מהמעשנים – תוספת של 13 סיגריות ליום בממוצע. בקרב בני נוער ניכרת מגמת ירידה בשיעור המדווחים שהתנסו אי פעם בעישון סיגריות ונרגילה.
בניגוד לצריכת הסיגריות, צריכה האלכוהול בישראל היא מהנמוכות במדינות ה-OECD ועמדה בשנת 2019 בקרב בני 15 ומעלה על ממוצע של 3.1 ליטר לנפש בשנה.
שכיחות הסוכרת נמצאת במגמת עלייה
נכון לשנת 2019 שכיחות מחלת הסוכרת באוכלוסייה בישראל עומדת על כ-6.2%, לעומת 5.5% בממוצע במדינות האיחוד האירופי. מאז שנת 2000 עלתה שכיחות הסוכרת בישראל בכ-94% (אז עמד שיעור החולים על 3.2% מהאוכלוסייה). בקרב מבוגרים בני 20–79 שכיחות הסוכרת מגיעה לכ-8.5%.
פרופ' נדב דוידוביץ' מסביר כי "שורת מדדי הבריאות שמציג המחקר אמורה להדליק נורת אזהרה בקרב קובעי מדיניות. יש לזכור כי פרט למדדי הוצאה, תפקוד המערכת תלוי במידה מכרעת באופני הארגון שלה. בנקודה זו חלו בשנת 2022 התפתחויות שאין להקל בהן ראש – זרם של יוזמות שמוביל משרד הבריאות שמטרתן לפתור בעיות שונות, כגון שעות העבודה הארוכות של המתמחים וריסון ההוצאה הפרטית על בריאות, כדי שהנגישות לשירותים לא תהיה תלויה ביכולת כלכלית. רוב היוזמות האלה נבלמו או הואטו בגלל החלפת הממשלה, וכשיחודשו עם כינון הממשלה החדשה קרוב לוודאי שיתחדשו גם מאבקי הכוחות סביבן בין בעלי העניין במערכת הבריאות".
מגפת הקורונה: שיעור מקרי המוות מסך החולים המאומתים
קיריל שרברמן
מחקר חדש של מרכז טאוב שערך החוקר קיריל שרברמן מציג נתונים מפתיעים על ישראל ועל מדינות שונות בעולם בזמן המגפה. המחקר בדק את ההבדלים בשיעור מקרי המוות מסך המקרים המאומתים ממרץ 2020 עד מאי 2022 ומצא את המאפיינים המסבירים לשונות בשיעור מקרי המוות בין המדינות בעולם.
ישראל הפתיעה לטובה ונמצאת ברשימת המדינות עם שירותי הבריאות האיכותיים ביותר
המחקר בדק את ישראל ועוד 95 מדינות באמצעות משתנים המחולקים לארבע קטגוריות עיקריות: משאבים כלכליים, הון בריאותי, מאמץ ממשלתי ותרבות פוליטית. לפי הממצאים ניתן לחלק את משך המגפה לשתי תקופות: "תקופת הסתגלות", ממרץ 2020 עד ספטמבר 2020, ו"תקופת שגרה", מאוקטובר 2020 ועד מאי 2022. בתקופת ההסתגלות המשתנה העיקרי שתרם להורדת שיעור מקרי המוות מסך המקרים המאומתים באותן מדינות הוא התרבות הפוליטית, ואילו בתקופת השגרה המשאבים הכלכליים ואיכותה של מערכת הבריאות הם שתרמו לכך.
עוד עולה מהממצאים שככל שהמדינה הייתה עשירה יותר היא השקיעה יותר בבדיקות ובכך הצליחה להפחית את שיעור מקרי המוות, שכן הדבר אפשר לה לאתר חולים מאומתים בשלבים מוקדמים יותר ולמנוע הידרדרות של המחלה לכדי מוות. גם במקרה זה ישראל הצטיינה בהשוואה למדינות אחרות, בשל מאמץ ממשלתי גדול מהצפוי בהינתן רמת התוצר לנפש במדינה.
מדד מורחב למדידת איכות שירותי בריאות שפותח במחקר ממקם את ישראל בין 25 המדינות עם שירותי הבריאות באיכות הגבוהה ביותר. למעשה, לאורך כל תקופת המגפה (מרץ 2020–מאי 2022) רק בשלוש מדינות היה שיעור מקרי המוות מסך החולים המאומתים נמוך מבישראל: איסלנד, קטאר ואיחוד האמירויות, כך שבהשוואה בין-לאומית ישראל בלטה בביצועיה הטובים.
נתון מעניין במיוחד שהמחקר מצא הוא שגיוס חובה לשירות צבאי תרם להורדת שיעור מקרי המוות מסך המקרים המאומתים, אבל רק בתקופת ההסתגלות. "קיומו של גיוס חובה במדינה מאפשר להשתמש בכוח אדם המיומן בהתמודדות עם מצבי חירום, והוא גם עשוי לתרום לשיתוף פעולה טוב יותר של האוכלוסייה הכללית עם מדיניות מגבילה", מסביר החוקר שרברמן.
שיעור מקרי המוות היה נמוך יותר במדינות שבהן אישה כיהנה בתפקיד הפוליטי הרם ביותר
במדינות שעמדו בראשן נשים (ראשת ממשלה או נשיאה) במשך שנה לפחות מאז שנת 2000, שיעור מקרי המוות מסך המקרים המאומתים היה נמוך יותר לאורך כל תקופת המגפה. ככל הנראה נשים בעמדות בכירות בכלל ובשלטון בפרט, נוטות לקבל החלטות בעלות סיכון ציבורי נמוך יותר. סיבה אפשרית אחרת היא התרבות הפוליטית במדינה: במדינות עם הנהגה נשית יש נטייה מוגברת לשתף פעולה עם הממשל, בייחוד בעיתות חירום.
הממצא העיקרי שעולה מהמחקר הוא שביצועי מערכת הבריאות בזמן המגפה בכל מדינה ומדינה הושפעו מכמות המשאבים הכלכליים שהיו ברשותה לפני פרוץ המגפה ומאיכות מערכת הבריאות שלה. לפיכך, כדי להיטיב להתמודד בעתיד עם מצבי חירום רפואיים ומצבי חירום בכלל, על המדינות לקדם השקעה במערכת בריאות טובה ואיכותית, כחלק ממדיניות צמיחה בת קיימא.
מגמות דמוגרפיות בישראל: מבט-על
פרופ' אלכס וינרב, קיריל שרברמן
בשנת 2022 נצפו בישראל כמה דפוסים חדשים ובלתי רגילים בהשפעות היחסיות של פריון, תמותה והגירה על הגידול באוכלוסייה. חוקרי מרכז טאוב, פרופ' אלכס וינרב וקיריל שרברמן, בדקו את המגמות בתחומים האלה בשנים האחרונות וזיהו כמה שינויים בולטים: ירידות מתונות בפריון, עליות בשיעורי התמותה ושיעורי הגירה חיוביים ומתחזקים. אם המגמות האלה יימשכו, אוכלוסיית ישראל צפויה לגדול בכ-3 מיליון נפש בתוך פחות מ-20 שנה. נושא נוסף שנבדק במחקר הוא הקשר בין אוכלוסייה וסביבה. החוקרים מביעים חשש מרמות החשיפה בישראל לחומרים מסוכנים הגורמים לתחלואה ולמוות בטרם עת.
אוכלוסיית ישראל גדלה בקצב מהיר
ב-2020–2021 גידול האוכלוסייה ישראל ב-1.6% וב-1.7% בהתאמה. אלה היו שיעורי הגידול השנתיים הנמוכים ביותר שנצפו בישראל מאז קום המדינה, למעט בשנים 1985–1988.
ב-2022 חזר ועלה שיעור הגידול באוכלוסייה לכ-2.1%. עקב כך צפויה אוכלוסיית ישראל להגיע עד סוף השנה ל-9.65 מיליון נפש, לעומת 9.45 בתחילת השנה. כיום האוכלוסייה היהודית בישראל מונה יותר מ-7 מיליון נפש, האוכלוסייה הערבית מונה יותר מ-2 מיליון נפש, ומי שהם לא יהודים ולא ערבים – יותר מחצי מיליון.
שיעור הפריון בישראל עולה בעיקר בקרב נשים יהודיות ויורד בקרב ערביות נוצריות
בשנים שלפני הקורונה היו שיעורי הפריון בישראל במגמת ירידה בכל מחוז ובכל מגזר. ב-2020 ערים מסוימות הגיעו לרמות פריון נמוכות במיוחד במונחים מקומיים. למשל, בתל אביב וברמת גן ירד השיעור הרבה מתחת ל"רמת התחלופה" (רמת הפריון הדרושה לשימור גודל האוכלוסייה) – 1.84 ו-1.8 ילדים, בהתאמה. בממוצע, גם יישובים חרדיים ובדואיים חוו ירידות חדות בפריון.
הקורונה קטעה את מגמת הירידה. בשנת 2021 עלה שיעור הפריון הכולל בישראל ב-0.1 ילדים והגיע ל-3.0 ילדים לאישה. עלייה זו נבעה בעיקר מגידול של 0.13 ילדים בקרב נשים יהודיות. בקרב נשים מוסלמיות, לעומת זאת, עלה שיעור הפריון הכולל רק ב-0.02 ילדים, בקרב נשים דרוזיות ב-0.06 ילדים ובקרב נשים משאר המגזרים ב-0.04 ילדים. רק שיעור הפריון של הערביות הנוצריות המשיך לרדת (ב-0.08 ילדים לאישה).
בשמונת החודשים הראשונים של שנת 2022 חזר הפריון למגמת הירידה שאפיינה את השנים שקדמו לקורונה, בייחוד באוכלוסייה הערבית.
בתחילת 2022 היה שיעור התמותה גבוה במיוחד
בגלל שיעורי תמותה גבוהים במיוחד בסוף ינואר ובתחילת פברואר 2022, סך שיעורי התמותה בשלושים השבועות הראשונים של השנה היה הגבוה ביותר זה כמעט עשרים שנה: גבוה ב-5.7% לעומת 2021, ב-11.6% לעומת 2020 וב-9.8% לעומת 2017–2019.
שיעורי ההגירה לישראל ממשיכים לעלות
בשנים שלפני הקורונה הייתה ההגירה הנכנסת לישראל במגמת עלייה וההגירה היוצאת במגמת ירידה. ב-2022, ההגירה הנכנסת זינקה עוד יותר בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה. בתשעת החודשים הראשונים של 2022 היגרו רשמית לישראל 52,578 איש. מספר זה כמעט כפול ממספר האנשים שהגיעו לישראל בכל שנת 2021. הגיל השכיח של המהגרים ב-2022 גבוה בעשר שנים מהגיל השכיח של המהגרים ב-2021.
חשיפת ישראלים לחומרים מסוכנים עשויה להעלות את רמות התחלואה והתמותה בעתיד
בחלק של המחקר העוסק בקשר בין אוכלוסייה וסביבה נבדקו שלושה גורמים לתמותה בטרם עת: חשיפה כללית לחומר חלקיקי נשים (2.5PM), חשיפה תעסוקתית לחומרים מסרטנים ולגזים מסוכנים וחשיפה לטמפרטורות גבוהות. ממצאי המחקר מראים כי בישראל שיעור מקרי המוות מחשיפה לחומר חלקיקי נשים נמוך מהממוצע במדינות ה-OECD. עם זאת, בעשרים השנים האחרונות שיעור החשיפה לאותם חלקיקים בישראל גבוה מהממוצע במדינות ה-OECD, והדבר עשוי לתרום לגידול בשיעורי התמותה בעתיד. בשני הגורמים האחרים שנבדקו התוצאות של ישראל טובות בהרבה מאלה של מדינות מפותחות אחרות: ישראלים נחשפים הרבה פחות לחומרים מסרטנים ולגזים מסוכנים, ועד כה ההשפעות הישירות של עומסי חום על התמותה בישראל קטנות מאוד.
התפשטות השטחים הבנויים והצלחה יחסית בהגדלת כיסוי העצים
יותר מ-51% משטחן של המדינות האירופיות החברות ב-OECD מכוסה במקורות טבעים כמו עצים, אדמת עשב וביצות, לעומת 3.2% בלבד משטח ישראל. לעומת זאת, חלקם של השטחים המלאכותיים בישראל (בניינים, כבישים, וכדומה) גדל בעשורים האחרונים הרבה יותר מהר מאשר במדינות ה-OECD. מ-1992 עד 2019 גדל חלק זה בישראל ב-3.4 נקודות אחוז – כ-765 קמ"ר – לעומת גידול של 1.2 נקודות אחוז באירופה. כמו כן, ברור שחלקם היחסי של השטחים הבנויים בישראל גדול יותר משיעורם במדינות באירופה: 5.2% לעומת 2.5%, בהתאמה. בצד החיובי, אחוז שטחי המדינה המכוסים עצים גדל בישראל מהר יותר מאשר באירופה: בישראל גדלו השטחים הללו בין 2014 ל-2019 ב-0.32 נקודות אחוז, לעומת גידול של 0.17 נקודות אחוז באירופה.
"חשוב להבין את הנתונים הדמוגרפיים בישראל, בייחוד את המקורות של גידול האוכלוסייה, שכן יש להם השלכות על כל המערכות ותחומי החיים. לשינויים בדפוסי הילודה וההגירה יש משמעות אבל צריך לראות אם הם יימשכו. הנתונים קשורים קשר הדוק גם לתחום הסביבה – השטחים הבנויים, השטחים הירוקים והחומרים המזהמים משפיעים על רמות התחלואה ותוחלת החיים ולמעשה על איכות החיים בכלל", אמר פרופ' וינרב.
מגמות עכשוויות בנישואים וגירושים בישראל
פרופ' אלכס וינרב
דפוסי הנישואים עברו שינוים רבים בארבעים השנים האחרונות ברוב המדינות המפותחות. המחקר של פרופ' אלכס וינרב, מומחה בתחום הדמוגרפיה ומנהל המחקר במרכז טאוב, מציג את התמורות והמגמות החדשות בשיעורי הנישואים ובשיעורי הגירושים בקבוצות אוכלוסייה שונות בישראל.
ירידה בשיעור הנישואים
בשנים שלפני הקורונה הייתה ירידה בשיעור הנישואים הכולל. בקרב נשים יהודיות הירידה בשיעור הנשים הצפויות להינשא לפחות פעם אחת עד גיל 55 הייתה חדה – משיעור של יותר מ-80% ב-2012–2014 ל-70% ב-2019. בקרב נשים מוסלמיות ודרוזיות הייתה ירידה לקצת פחות מ-75%. אצל נשים נוצריות הירידה החלה מוקדם יותר והשיעור התייצב סביב 70% מאז 2016. שיעור הנישואים הכולל של גברים יהודים, נוצרים ודרוזים צנח בין 2015 ל-2019 אל מתחת ל-70%. בקרב גברים מוסלמים הירידה התחילה מאוחר יותר: בשנים 2010–2016 הוא היה בממוצע 85%, ועד 2019 ירד ל-78%.
על פי רוב הירידות האלה נובעות מעלייה במספר הרווקים והרווקות. כלומר, למרות עלייה במספר הזוגות שחיים בזוּגָרוּת (מגורים משותפים ללא נישואים), שיעורם מכלל השותפויות הזוגיות בישראל נשאר יציב לאורך כל התקופה שבין 2013 ל-2020 ועמד על כ-5%. שיעור זה נמוך בהרבה מהשיעור שדווח במדינות מפותחות אחרות ב-2013 – 12% בארה"ב, 13% בגרמניה, 14% באירלנד, 21% בהולנד, 24% בדנמרק ו-27% בנורווגיה. המחקר מצביע על סימנים של מעבר מזוגרות לנישואים בקרב זוגות בשנות השלושים לחייהם.
הירידות בשיעורי הנישואים והעליות בשיעורי הרווקות מהותיות מאוד ומלמדות שבשנים האחרונות ישראל הולכת ונעשית פחות ממוקדת-נישואים.
גירושים – יציבות באוכלוסייה היהודית ועלייה בשאר המגזרים
המחקר מצא כי שיעור הגירושים באוכלוסייה היהודית בין 2008 ל-2019 ירד מכ-10 ל-9.1 מקרים ל-1,000 זוגות. בבחינה לפי גיל רואים ירידות חדות במיוחד מתחת לגיל 30, יציבות בגילי 30 ועליות קטנות מעל גיל 40.
באוכלוסייה המוסלמית השיעורים עלו מכ-6.5 ל-1,000 זוגות בשנים 2005–2007 ל-8.2 ב-2019 והתקרבו לרמות של האוכלוסייה היהודית. מתחת לגיל 25 שיעור הגירושים בקרב מוסלמים עולה משמעותית על זה של יהודים. בקרב בני 25–39 השיעורים נמוכים יותר ויציבים למדי, וחוזרים לעלות מעל גיל 40.
גם בקרב הדרוזים והנוצרים עלו שיעורי הגירושים, אם כי הם היו נמוכים יותר מלכתחילה. ב-2019 היו שיעורי הגירושים באוכלוסיות האלה כ-60% ו-40% מהשיעור בקרב האוכלוסייה היהודית, בהתאמה.
פרופ' וינרב מתייחס לממצאי המחקר ואומר: "זיהוי מגמות של נישואים וגירושים מסייע לנו להבין דפוסים מתפתחים של עוני, אי-שוויון, תעסוקה, רווחה ובריאות. אלמלא שיעורי הנישואים הגבוהים בישראל, רמת אי-השוויון הייתה כנראה גבוהה יותר, תוחלת החיים הייתה נמוכה יותר ואנשים היו פחות מאושרים. מסיבה זו, כל שינוי בדפוסי הנישואים בישראל ראוי לתשומת לב".
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.
לפרטים נוספים ולתיאום ריאיון נא לפנות לחן משיח, דוברת מרכז טאוב: 054-7602151
או לענת סלע-קורן, מנהלת שיווק, תקשורת וקשרי ממשל במרכז טאוב: 050-6909749.