מרכז טאוב מפרסם מסמך מיוחד המצביע על הצעדים שעל ממשלת ישראל לנקוט על מנת לתת את המענים הנדרשים למפונים ולעקורים מעוטף עזה ומיישובי הצפון. המרכז הגיש את הסקירה וחלופות המדיניות למינהלת תקומה וציין שככל ויהיה צורך בהרחבות והבהרות, מרכז טאוב עומד לרשותם.
המסמך, שנכתב בידי רומי וולוך, בהדרכתו של פרופ' ג'וני גל, ראש תוכנית מדיניות הרווחה במרכז טאוב, סוקר את דרכי ההתמודדות של מדינות שונות עם מפונים ועקורים שנאלצו לעזוב את בתיהם בעקבות סכנה מוחשית הנשקפת להם במקום מושבם, ומאפשר להיעזר בניסיון שצברו כדי להתמודד עם המצב בישראל.
על סמך הנתונים בסקירה ועל בסיס המידע שנצבר בישראל מאז תחילת המלחמה, פרופ' ג'וני גל, ראש תוכנית מדיניות הרווחה במרכז טאוב, עומד כאן על הנקודות הקריטיות בסוגיות הפינוי והדיור הזמני, התעסוקה, הסיוע הכלכלי והתמיכה בקהילות המפונות ובקהילות הקולטות.
חשש למצבי סיכון כמו דיכאון ואלימות בתוך המשפחה
בעקבות השהייה הממושכת מחוץ לבית בתנאי מגורים זמניים, שמתאפיינים בצפיפות ובהיעדר פרטיות ולעיתים ללא מסגרות חינוך ותעסוקה, עשויים העקורים לפתח מצבי סיכון כמו דיכאון, חרדה, בדידות, אלימות בתוך המשפחה ועוד. פרופ' גל מדגיש כי עם הזמן ילך ויגבר הסיכוי להתפתחות מצבי סיכון גם בקרב אנשים שלא חוו מצבים כאלה בעבר. לדבריו, יש להקדים ולטפל בסיטואציות הקשות והמורכבות שנוצרו ולמנוע את התפתחותן למצבי סיכון כאלה. לשם כך נדרשת הקצאת משאבים מצד המדינה להספקת מענים חומריים וכספיים לצד מענים לצרכים פסיכו-סוציאליים שיסופקו על ידי עובדות ועובדים סוציאליים ואנשי מקצוע אחרים. בתוך כך, מוסיף פרופ' גל, ניתן גם ליישם את הלקחים שהופקו ממקרים שקרו בזמן השהייה ב"מלונות הקורונה" (אף שהשהות בהם הייתה קצרה משמעותית בהשוואה למצב הנוכחי).
ניצול הזדמנויות לפיתוח במקום קבלת החלטות חפוזות לטווח הקצר
המסמך של מרכז טאוב מדגיש את חשיבותה של מדיניות מוכוונת-התפתחות שאינה מסתפקת במציאת פתרונות מידיים למחסה עבור תושבי הערים והיישובים שהתפנו, אלא רואה במצב שנוצר הזדמנות לפיתוח חוסן אישי וקהילתי, לרבות שיפור התשתיות והמיגון ביישובים כדי להבטיח את ביטחון תושביהם ולאפשר להם לשוב לבתיהם בשלווה בבוא העת.
שיתוף העקורים והקהילות הקולטות בקבלת ההחלטות
פרופ' גל מדגיש כי שיתוף המפונים והקהילות הקולטות בקבלת ההחלטות הנוגעות להם והתנהלות נכונה ומיטיבה של הרשויות בסיטואציה מורכבת זו עשויים לתת מענה גם לתחושת הכעס והפגיעה שחשים המפונים כלפי המדינה. שיתופם בקבלת ההחלטות יסייע להשיב להם מידה כלשהי של שליטה על חייהם, ובכוחו להפחית את ההשפעות הפסיכולוגיות והחברתיות השליליות של העקירה ולמנוע הגירה.
מענים גמישים ומותאמים לפי הצורך
לאסונות כאלה, מעצם טבעם, השפעות רבות ומגוונות, ובהתאם לכך גם צורכיהם של העקורים ודרכי ההתמודדות שלהם אינם אחידים. המסמך של מרכז טאוב מדגיש כי סיוע כוללני מצד המדינה עלול להיות לא יעיל, להגביר את תחושת הכפייה ולהוות מכשול לשיקום.
קבוצות ספציפיות שנזקקות למענה ייחודי ולתמיכה שונה מאחרים הן קשישים, אנשים עם מוגבלות, משפחות חד-הוריות, משפחות מרובות ילדים, מהגרים ומבקשי מקלט ואנשים שחיים בעוני. קבוצה נוספת היא כמובן אנשים שבני משפחותיהם נרצחו, נחטפו או נפגעו באירועים ואנשים שהיו עדים ישירים לטבח ולמעשי הזוועה. אלה יזדקקו במיוחד למערכות תמיכה ולסיוע אינטנסיבי ארוך טווח באמצעות שירותי הרווחה ומרכזי החוסן, ובמסגרת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה.
פרופ' גל מסכם את הדברים ואומר: "המענה הממשלתי לעקורים אינו יכול להסתכם רק במתן סעד זמני או מענק כספי, וגם לא בתמיכה הומניטרית ראשונית כמו קורת גג ומזון. יש להשקיע את המשאבים ביעילות ובתבונה בפתרונות דיור איכותיים המותאמים לצורכי האנשים והמשפחות, ואל נשכח את הקהילות הקולטות את המפונים והעקורים – גם להן יש לספק סיוע כספי ושירותים ייעודיים".