איחודי רשויות בשלטון המקומי

בישראל יש כיום עשרות רשויות מקומיות קטנות, המונות פחות מ-6,000 תושבים. רשויות כאלו מתקשות לספק קשת מלאה של שירותים מוניציפליים בעלות סבירה. כאשר רשות כזאת שוכנת סמוך לרשות אחרת שאוכלוסייתה דומה, איחוד בין הרשויות עשוי לשפר את השירות לתושבים ולהוזיל אותו כאחד.

יתרונותיהם באיחודי רשויות ידועים מזמן, אך עד היום הפעילות בתחום הייתה מזערית. מחקר חדש של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל שערך ד”ר יניב ריינגוורץ, כלכלן מאוניברסיטת ג’ורג’ וושינגטון בארצות הברית, פורץ דרך בקידום יעד מדיניות חשוב זה בכמה מישורים: הוא נותן הערכה מבוססת לחיסכון הצפוי ממהלך כזה; מזהה באופן מדויק את הרשויות שהתנאים בהן מתאימים לאיחוד; ומתווה תכנית בת ביצוע ליישום המהלך האיחוד.

על פי המחקר של מרכז טאוב, באספקת שירותים ציבוריים אפשר ליהנות מיתרונות לגודל – כלומר ממצב שבו העלויות הקבועות (למשל משכורות לבעלי תפקידים)  מתחלקות על פני תושבים רבים יותר, ועל כן דורשות פחות תקציב לתושב – ברשויות המונות בין 7,000 ל-10,000 תושבים. הנתונים שמביא ד”ר ריינגוורץ בתרשים הראשון מראים כי בשנים 2003-2010 ההוצאה לתושב של רשויות שאוחדו ב-2003 הייתה נמוכה יותר מאשר ברשויות בעלות תכונות דומות שלא אוחדו.

החיסכון הצפוי מאיחוד רשויות

המחקר של ד”ר ריינגוורץ מצא כי איחוד של רשויות מקומיות קטנות עשוי לחסוך בממוצע כחמישה מיליון שקלים בשנה לכל איחוד. החיסכון נובע מהאפשרות לייעל את אספקת השירותים המוניציפליים, וצפוי להקטין את הצורך במענקי איזון מהשלטון המרכזי. ד”ר ריינגוורץ מחשב שעל פי התכנית שהוא מציע אפשר להביא לחיסכון תקציבי של כ-131 מיליון שקלים בשנה לכל הפחות.

יש לקחת בחשבון שכ-35 אחוז מהוצאות הרשויות ממומנות מהעברות תקציביות מהשלטון המרכזי. משמעות הדבר היא שחיסכון בניהול השלטון המקומי מביא גם לחיסכון משמעותי בתקציב הלאומי. בימים של קיצוץ משמעותי בתקציב המדינה, איחוד רשויות יכול להחליף חלק מהקיצוצים המתוכננים בתקציבי הרווחה, החינוך והבריאות.

אילו רשויות יש לאחד

לצד היתרונות של איחוד רשויות, יש למהלך גם חסרונות. ריינגוורץ מסביר כי איחוד רשויות עשוי לפגוע במתאם בין העדפות התושב לפעולות הרשות, ובכך להפחית את שביעות הרצון של התושבים. בעיה זו עלולה להתעורר בעיקר ברשויות השונות זו מזו מאוד באופיין או ביכולתן הכלכלית, שכן צורכי התושבים בכל אחת מהן עשויים להיות שונים במידה ניכרת. כמו כן, מימוש היתרונות הללו מחייב שינויים אדמיניסטרטיביים, דוגמת איחוד אגפים ופיטורי עובדים. שינויים אלו אינם קלים לביצוע ועלולים להתעכב בטווח הקצר, ואולי אף לא להתבצע בטווח הארוך.

כדי למזער את החסרונות האפשריים, המחקר של מרכז טאוב מציג רשימה של 25 רשויות העומדות בקריטריונים שנקבעו כאופטימליים להצלחת איחוד רשויות: יש בהן פחות מ-6,000 תושבים, והן גובלות ברשויות שאפשר להתאחד עמן הדומות להן במאפייניהן התרבותיים, הדתיים, הכלכליים והחברתיים.

איך לאחד רשויות בהצלחה

ב-2003 בוצעה בישראל תכנית דומה לאיחוד רשויות, אולם שלושה מתוך 12 האיחודים שיושמו אז פורקו בשנים 2009-2010 עקב התנגדות התושבים והדרג הפוליטי המקומי. ד”ר ריינגוורץ מציין כי כדי להבטיח את הצלחת איחודי הרשויות שמציע המחקר, יש לבצעם בשיתוף פעולה עם הרשויות המתאחדות. לדברי ד”ר ריינגוורץ: “יש לשתף את הדרג הפוליטי והניהולי ולוודא שיש שיתוף פעולה בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי. כמו כן, רצוי לתת מענקי הסתגלות לרשויות המתאחדות כדי לתת מענה לעלויות חד-פעמיות הנובעות מהאיחוד, ולשנות את מבנה מענקי האיזון כך שהמענקים הניתנים לרשויות קטנות יקטנו. צעד זה יתמרץ אותן לפנות לתהליך של איחוד רשויות”.