אי שוויון מתהווה בגיל הרך: עוני בגיל הרך והישגים לימודיים עתידיים

תקציר מנהלים

הספרות המחקרית מלמדת כי שנות החיים הראשונות הן תקופה קריטית מבחינת התפתחות המוח: עד גיל 3 מגיע המוח ל-85% מגודלו, ועד גיל 5 – ל-95% מגודלו הסופי. בשנים אלו המוח האנושי מתפתח בקצב מואץ: בתקופה זו הילד רוכש מגוון כישורים חיוניים ובהם כישורים קוגניטיביים, שפתיים, רגשיים, חברתיים ומנטליים. על כן, חוקרים רבים טוענים כי 1,000 הימים הראשונים בחייו של הילד – מההיריון ועד גיל שנתיים – הם התקופה הקריטית ביותר להתפתחות שלו, וכי סביבה תומכת המעודדת חשיפה לגירויים ולהתנסויות מגוונות היא בסיס הכרחי להתפתחות תקינה.

מחקר זה, שהופק בתמיכתה של קרן ברנרד ון ליר, בוחן את ההשפעה של גובה ההכנסה המשפחתית בגיל הרך על הישגים לימודיים במבחני מיצ"ב בכיתה ה', ומבחין לראשונה בין שתי תקופות בגיל הרך – מהלידה עד גיל שנתיים, וגילאי 3–5.

אי שוויון כלכלי והשכלתי בישראל

שיעורי אי השוויון הכלכלי בישראל הם בין הגבוהים במדינות ה-OECD, והדבר נכון במיוחד לגבי ילדים – כמעט 30% מהילדים בישראל חיו בעוני בשנת 2017. למעלה ממחצית המשפחות העניות הן משפחות עם ילדים. ישראל היא בין המדינות עם ההישגים הלימודיים הנמוכים ביותר מבין מדינות ה-OECD, ואחת המדינות המובילות בפערים לימודיים בין תלמידים.

מאפיינים משפחתיים והישגים לימודיים

נמצא כי מאפיינים משפחתיים מסוימים משפיעים על רמת ההישגים הלימודיים של תלמידים משתי קבוצות הגיל שנחקרו (לידה עד שנתיים וגיל 3–5). מהממצאים עולה כי קיים מתאם חיובי חזק בין רמת ההשכלה של ההורים ובין הישגים לימודיים – כלומר, ככל שהשכלת ההורים גבוהה יותר, כך הישגי הילדים גבוהים יותר בממוצע. עוד נמצא כי מספר אחים הוא משתנה בעל השפעה שלילית בגיל הרך – ככל שמספר האחים במשפחה גבוה יותר כך עולה ההסתברות שההישגים הלימודיים של הילד יהיו נמוכים יותר.

עוני בגיל הרך והשפעתו על הישגים במבחני מיצ"ב

לעוני בגילי לידה עד שנתיים יש השפעה שלילית, חזקה במיוחד ומובהקת על הישגים עתידיים, אך לא לעוני שנחווה בגילי 3–5. ממצאים אלו תקפים לגבי כל הנושאים הנבחנים במבחני מיצ"ב בכיתה ה': מתמטיקה, שפת אם, אנגלית ומדעים.

עוני בגיל הרך והשפעתו על זכאות לתעודת בגרות

בפיקוח על הישגים לימודיים קודמים נמצא כי תלמידים שחוו עוני עד גיל שנתיים הם בעלי סיכוי נמוך יותר לקבל תעודת בגרות. כמו כן נמצא כי ישנם פערים גדולים בציוני הבגרות בין תלמידים שחוו עוני עד גיל שנתיים ובין תלמידים שחוו עוני בגילי 3–5.

נוכח הממצאים הללו ניתן לומר כי חוויית העוני עד גיל שנתיים מטביעה באדם חותם שלילי עמוק המוסיף ללוות אותו גם בחייו הבוגרים.  החוקרים מציעים אפשרויות כמו הסטת חלק מתקציב קצבאות הילדים לטובת הגיל הרך, ובכך לסייע להורים צעירים. כמו כן, נוכח שיעורי התעסוקה הגבוהים בקרב אימהות לילדים קטנים, החוקרים מציעים להרחיב את היצע המסגרות החינוכיות האיכותיות לגיל הרך, בייחוד עד גיל שנתיים.