האבטלה במגזר הערבי גבוהה בהרבה ממה שנהוג היה לחשוב

בינואר 2012 החלה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לערוך את סקר כוח האדם שלה במתכונת חדשה. השינויים כללו הרחבה של מסגרת הדגימה לכלל כוח העבודה, במקום לכוח העבודה האזרחי בלבד, שיפור בניהול הראיונות, כיסוי גיאוגרפי רחב יותר ומעבר לדגימה חודשית, במקום פעם בשלושה חודשים. התוצאה היא מדגם מייצג יותר של כלל כוח העבודה בישראל. פרופ’ ערן ישיב, ראש התכנית לחקר המדיניות הכלכלית במרכז טאוב ופרופסור בחוגים לכלכלה ולמדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, השווה את נתוני הסקר החדש לנתונים המקבילים מהשנה שעברה, שנאספו במתכונת הסקר הישן. שינויים במתכונת של סקר מעת לעת הם עניין מקובל, ולעתים מתגלים הפרשים מסוימים מתוצאות קודמות. עם זאת, הניתוח של ישיב מראה שבמקרה זה שיטת המדידה החדשה הביאה לתוצאות מפתיעות ושונות באופן בולט.

בקרב יהודים – גברים ונשים כאחד – לא הביא הסקר החדש לשינוי משמעותי בשיעור האבטלה המתועד. בקרב הערבים, לעומת זאת, הייתה קפיצה דרמטית בשיעור האבטלה: בערך פי שניים השיעור הקודם אצל הגברים ובערך פי שלושה אצל הנשים. עקב כך עלה גם שיעור האבטלה הכללי במשק.

הסקר החדש של הלמ”ס נחשב למדויק ולאמין יותר מן הסקר הישן, לכן נראה ששיעור האבטלה בקרב האוכלוסייה הערבית אכן גבוה בהרבה ממה שחשבו בעבר. עקב כך, שיעור הערבים בסך המובטלים בישראל גבוה יותר אף הוא ועומד על כ-30 אחוז – בערך פי שניים מההערכות הקודמות.

לצד זאת, השינויים בסקר הביאו עמם גם חדשות טובות בנושא שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה. בהתבסס על הסקר החדש, נראה כי שיעור ההשתתפות בשוק העבודה בקרב כל קבוצות האוכלוסייה שנבדקו – גברים ונשים יהודים וערבים – היה גבוה במידת-מה ממה שדווח בסקר הישן. כתוצאה מכך, שיעור ההשתתפות בישראל גבוה בסדר גודל של כארבע נקודות אחוז ממה שנראה בסקר הישן. עם זאת, פרופ’ ישיב מציין שאפילו השיעור המעודכן עדיין נמוך מאוד ביחס לרוב מדינות ה-OECD. המחקר מראה גם שלא נרשם שינוי מהותי בפער בין שיעורי ההשתתפות בקרב יהודים לשיעור המקביל בקרב ערבים על פי שני הסקרים.

לדעת ישיב, לנתונים הנוכחיים יש כמה השלכות על המדיניות הממשלתית. ראשית, הם מראים כי בעיית האבטלה במגזר הערבי חמורה בהרבה ממה שנהוג היה לחשוב. פירושו של דבר שיש לתת יותר חשיבות לצעדים המטפלים בבעיה זו. שנית, תמונת ההשתתפות בכוח העבודה בישראל, הניצבת במוקד חילוקי דעות בשיח הציבורי, טובה במעט ממה שנהוג היה לחשוב – אולם השיפור אינו גדול דיו כדי לייתר את צעדי המדיניות המשמעותיים הנדרשים לטיפול בנושא.