האם כסף יאריך את חייך? בריאות בקרב חרדים

מרבית המחקרים מראים מתאם חיובי גבוה בין מעמד חברתי-כלכלי לתוחלת החיים: בממוצע, ככל שהכנסתו של אדם גבוהה יותר, כך עולה מספר השנים שהוא צפוי לחיות. עם זאת, מחקר שפורסם ב"דוח מצב המדינה 2015" גילה כי תוחלת החיים ביישובים שיש בהם אוכלוסייה חרדית גדולה גבוהה יותר מהצפוי בהתחשב בדירוגם הנמוך מבחינה חברתית-כלכלית. המחקר, שכותרתו היא "הקשר בין הון חברתי לבריאות בקרב חרדים", בוחן לעומק את מדד תוחלת החיים, כמו גם מדדים אחרים לבריאות טובה, בקרב חרדים, וחוקר את הגורמים שעשויים להשפיע על התופעה המפתיעה.

חלקה של האוכלוסייה החרדית בכלל האוכלוסייה בישראל עמד על 9.5 אחוזים ב-2012. בשנים האחרונות שיעורי ההשתתפות בשוק העבודה באוכלוסייה זו נמוכים יחסית: מעט יותר מ-60 אחוז , לעומת קצת יותר מ-70 אחוז בכלל האוכלוסייה היהודית. כמו כן, ההכנסה בקרב חרדים נמוכה משמעותית: 7,500 שקלים למשק בית, לעומת 11,700 בקרב יהודים שאינם חרדים (נכון ל-2012). לרוב ההכנסה העיקרית בקרב משקי בית חרדיים היא משכורתה של האישה, היות שרבים מהגברים לומדים. בשנים האחרונות עלו שיעורי התעסוקה בקרב גברים חרדים, אולם הם נותרו נמוכים משמעותית משיעורי התעסוקה בקרב נשים חרדיות. לאור זאת, חלק גדול מהאוכלוסייה החרדית משתייך למעמד חברתי-כלכלי נמוך, ובהתחשב בממצאים בספרות אפשר היה לצפות שמצבם הבריאותי יהיה ירוד.

המחקר מזכיר שני מדדים המראים כי בריאות החרדים טובה יותר מכפי שאפשר היה לצפות: תוחלת החיים והמצב הבריאותי על פי דיווח עצמי. צ'רניחובסקי ושרוני מראים כי בסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מ-2012, שיעור המדווחים על בריאות טובה בקרב החרדים היה גבוה יותר מאשר באוכלוסיות אחרות – ושיעור המדווחים על בעיה בריאותית היה נמוך יותר. כפי שניכר בלוח 1, 73.6 אחוז מהחרדים שהשתתפו בסקר הגדירו את בריאותם כ"טובה מאוד", לעומת כ-50 אחוז בקבוצות אוכלוסייה אחרות. רק 18.7 אחוז מהחרדים דיווחו כי הם סובלים מבעיה בריאותית כלשהי, לעומת שיעור כפול ויותר בקבוצות אחרות. האוכלוסייה החרדית צעירה יחסית, וצעירים נוטים להיות בריאים יותר. אולם גם בתקנון לפי גיל האוכלוסייה הפערים בין הקבוצות נותרו משמעותיים: 64.6 אחוז מהחרדים הגדירו את בריאותם כ"טובה מאוד", לעומת 55–51 אחוז בקרב דתיים, מסורתיים וחילונים יהודים.

מעניין לציין כי בקרב ישראלים שאינם יהודים (מוסלמים, נוצרים ואחרים) לא ניכרו הבדלים משמעותיים בין מצב הבריאות המדווח בין דתיים ללא-דתיים. למעשה, שיעור גבוה יותר של אנשים דתיים שאינם יהודים דיווחו על בעיות בריאות ביחס ללא-דתיים בני אותה דת.

מובן שסקר המבוסס על דיווח עצמי מניב תוצאות סובייקטיביות במידת-מה לגבי מצב הבריאות של האוכלוסייה. לפיכך, ייתכן שהתוצאות סובלות מהטיה, וכי לפחות חלק מהדיווחים החיוביים על מצב הבריאות נובעים מנורמות במגזר החרדי שלפיהן "עדיף לכבס את הכביסה המלוכלכת בבית" בהקשר של סקר חילוני.

לפיכך, צ'רניחובסקי ושרוני בחנו גם מדד אובייקטיבי יותר – תוחלת חיים – בערים הכוללות מעל 50,000 תושבים. המתאם בין מצב חברתי-כלכלי לתוחלת החיים ניכר בבירור בתרשים הבא, ומרבית הערים נמצאות על קו המגמה או בסמוך לו. בשלוש הערים החורגות בהרבה מהמגמה – שתוחלת החיים בהן גבוהה בהרבה מהצפוי לפי דירוגן החברתי-כלכלי – יש ריכוז גדול במיוחד של תושבים חרדים: בני ברק (95%), בית שמש (46%) וירושלים (31%).

המחקר מצא כי בממוצע, תוחלת החיים של גברים חרדים בשלוש הערים הללו הייתה גבוהה בשלוש שנים מהצפוי על בסיס מצבם החברתי-כלכלי, ובקרב נשים – בכשנה וחצי.

צ'רניחובסקי ושרוני סבורים כי בריאותם הטובה יחסית של חרדים קשורה לכך שההון החברתי באוכלוסייה זו גבוה. הון חברתי מורכב מאמון בקהילה, נורמות ורשתות תמיכה חברתיות, וכולל  אספקטים האופייניים לחיי החרדים: קשרים חברתיים רבים, שביעות רצון מהקשר עם המשפחה, מערכת תמיכה חברתית חזקה, ושיעור התנדבות גבוה. כמו כן, שיעור נמוך יחסית של חרדים מדווחים על תחושת בדידות (פחות ממחצית מהשיעור בקרב הקבוצות האחרות).

הממצאים בדבר בריאותם הטובה של החרדים, החורגת מהצפוי ביחס למצבם החברתי-כלכלי, תומכת בהשערה כי לכידות חברתית מעודדת בריאות טובה בכל רמות ההכנסה, ותוחלת חיים ארוכה יותר מהצפוי ברמות ההכנסה הנמוכות.