הא לחמא עניא: מי יכול לקנות סל מזון בריא?

 סל מזון בריא בסיסי מוגדר כתזונה הולמת החיונית לתפקוד גופני, נפשי, קוגניטיבי וחברתי. הגישה לסל כזה היא זכות יסוד בחברה מודרנית, בדומה לזכות לשירותי חינוך ובריאות, למשל. בישראל טרם נעשה ניסיון משמעותי לאפיין סל מזון בריא בסיסי ולהתמודד עם משמעותו של מימון סל כזה מתקציב משק הבית, למרות ההערכה כי כ-130 אלף בתי אב בישראל סובלים מחוסר ביטחון תזונתי, ורבים עוד יותר סובלים מתזונה לקויה. מחקרם של החוקרים ד"ר ג'נטה אזרייבה, בן אוריון, רבקה גולדשמיט, אבידור גינסברג, רן מילמן ופרופ' דב צ'רניחובסקי הוא ניסיון ראשון לאפיין סל כזה ולנתח את משמעותו עבור משפחות במעמדות חברתיים-כלכליים שונים. 

סל המזון הבריא מחולק לכמה קבוצות מזון. משרד הבריאות קבע את הרכב הסל לפי פירמידת המזון הים-תיכונית הרווחת בישראל ולפי דפוסי האכילה של העדות השונות. דפוס זה דוגל בהעדפה של מזונות טבעיים ובלתי מעובדים שמקורם בצומח – ירקות, פירות, דגנים מלאים, קטניות ואגוזים – בשילוב כמויות קטנות יחסית של מזון מן החי: ביצים, מוצרי חלב, דגים, עוף ובשר. חלקן היחסי של קבוצות המזון בסל והכמויות המומלצות לצריכה יומית באים לידי ביטוי בהגדרת גודלן של מנות המזון, בהתבסס על הגדרותיהם של משרד החקלאות של ארצות הברית ושל משרד הבריאות הישראלי.

לתזונה המאוזנת שהסל מציע יש כמה יתרונות: ראשית, היא בריאה יותר, מונעת מחלות לב ומסייעת בהארכת תוחלת החיים. שנית, היא מבוססת בעיקר על מזונות מהצומח, ולכן מזיקה פחות לסביבה ולבעלי החיים. מזון גולמי מן הצומח הוא גם זול יותר, בדרך כלל, ממזון מעובד מן החי. עוד יתרון הטמון בתזונה זו – היא מעודדת אכילה חברתית-משפחתית ומזון ביתי.

כדי לחשב את עלות הסל הכוללת נבחנו מחירי המוצרים המרכיבים אותו. היות שניתן להרכיב את המנה היומית המומלצת בכל קבוצה מכמה פריטים – למשל, קבוצת הדגנים יכולה להכיל לחם, אטריות וכו' – נבחרה בכל קבוצה העלות החציונית של מרכיבי המזון בה. נוסף לכך, כדי להוזיל את עלות הסל מצד אחד, אך לא לפגוע בהרכב המינימלי הדרוש לשמירת ערכו התזונתי מצד שני, הוא הורכב לפי כמה עקרונות: נבחרו פריטי מזון זולים ונגישים המשקפים איזון בין הערך התזונתי לדפוסי הצריכה של עדות שונות; משקל פרטי המזון צומצם למינימום ההכרחי לשמירת הערך התזונתי הנדרש. כך נגרעו מן הסל סוגי בשר יקרים דוגמת בקר והמבורגר, ובמקומם הוספו ביצים וקטניות כמקורות לחלבון.

לאחר שחושבה עלות המנה היא הוכפלה במספר המנות המומלץ לכל קבוצת גיל. החישוב למבוגר נעשה לפי מספר המנות הממוצע לגבר ולאישה בגיל 50–25, ולילדים לפי מספר המנות הממוצע הנדרש בכל קבוצה עד גיל 18. חישוב זה הראה כי העלות החודשית של סל המזון הבסיסי למבוגר ממוצע הסתכמה ב-2015 ב-844 שקלים לחודש, והעלות לילד ממוצע הסתכמה ב-737 שקלים לחודש. שיעורם של חלבון מהחי וקטניות הוא כ-40 אחוז מעלות הסל למבוגר, של דגנים – 22 אחוז מעלותו, של ירקות – 11 אחוז, וכן גם של פירות ומוצרי חלב. שיעורם של מזונות עשירים בשומן הוא 4 אחוזים מערכו של הסל. ההתפלגות דומה גם בסל המומלץ לילדים.

לאחר חישוב עלות הסל והרכבו בחן המחקר את עלות סל המזון הבריא למשק בית. מטבע הדברים, ההוצאה הנדרשת ממשקי הבית לרכישת סל מזון עולה ככל שמספר הנפשות במשק הבית גדל. נוסף לכך, ההוצאה החודשית הממוצעת הנדרשת לרכישת סל המזון הבריא יורדת ככל שרמת ההכנסה של משק הבית עולה, מאחר שבישראל יש יחס הפוך בין גודל משק הבית לגובה ההכנסה.

חלוקה של שיעור ההוצאה הנדרשת לפי עשירוני הכנסה מעלה תמונה של פערים גדולים בין שני העשירונים העליונים לתחתונים, הן בשיעור ההוצאה הנדרשת מתוך ההכנסות והן בין השיעור ההוצאה בפועל על רכישת מזון. למעשה, שיעור ההוצאה הממוצעת הדרושה למימון סל מזון בריא למשק בית בשני העשירונים התחתונים גבוה פי תשעה משיעורה בשני העשירונים העליונים.

בעשירון העליון ההוצאה הממוצעת הנדרשת למימון סל מזון בריא בסיסי היא הנמוכה ביותר, מכיוון שמספר הנפשות הממוצע במשקי הבית בעשירון זה הוא הנמוך ביותר:2.46 . משפחה ממוצעת בשני העשירונים העליונים צריכה להוציא כ-7 אחוזים מהכנסתה (כ-2,143 שקלים) כדי לממן סל מזון בריא לכל בני הבית, ואילו ההוצאה שלה על מזון בפועל עומדת על כ-10 אחוזים. לעומת זאת, הנתונים של ששת העשירונים התחתונים מעידים על הוצאת חֶסֶר ביחס לנדרש למימון סל מזון בריא.

בעשירון הנמוך ביותר, למשל, ממוצע הנפשות למשק הבית הוא הגבוה ביותר: 4.37, ולכן ההוצאה החודשית הנדרשת לרכישת סל המזון הבריא היא הגבוהה ביותר ועומדת על 3,450 שקלים. משפחה משני עשירוני ההכנסה הנמוכים ביותר צריכה להוציא כ-65 אחוז מסך ההכנסה החודשית הפנויה שלה (4,965 שקלים) כדי לרכוש סל מזון בריא, אך בפועל היא מוציאה על מזון רק כ-42 אחוז מהכנסתה.

קשה לדעת אם ההוצאה הנמוכה מהסכום המומלץ בארבעת העשירונים האחרונים על מזון (ובמיוחד בשניים הנמוכים ביותר) נובעת מהעדפה של מזון זול יותר (ואולי בריא פחות) ומסדר עדיפויות שונה, או מאילוץ כלכלי. עם זאת, נראה כי לעומת ששת עשירוני ההכנסה הגבוהים, שעבורם רכישה של הסל הבריא היא קרוב לוודאי עניין של מודעות והעדפה, הרי בשניים העניים ביותר רכישת הסל הבריא אינה אפשרות זמינה במגבלות הכנסת משק הבית וההוצאות האחרות הדרושות לניהולו.