אני מבקר את עמדתו של סבירסקי מכמה היבטים. ראשית, כל עוד מערכת החינוך היא מנגנון השמה מקובל – מהבחינה הנורמטיבית – של צעירים בשוק העבודה, עליה למיין תלמידים ולרבדם על פי כישוריהם והישגיהם, לכן מערכות חינוך הן בהכרח מנגנון מיון וריבוד חברתי. שנית, אין סיבה להניח שמערכות ממוסללות הן בהכרח שוויוניות פחות ממערכות מקיפות. שלישית, אין סיבה להניח שהבחנה בין מגמות לימוד, גם אם היא וולונטרית, מרובדת פחות מהסללה. ולבסוף, מסלולים מקצועיים בתיכון עשויים, בתנאים מסוימים, לשמש רשת ביטחון עבור מי שאיננו יכול, או אינו רוצה, להמשיך להשכלה הגבוהה. לאור העובדה ששיעורי הלמידה בהשכלה הגבוהה אינם צפויים לגדול בעתיד הקרוב, יש מקום לחדש את תנופת המחקר על השכלה מקצועית במטרה לזהות את היבטיה המועילים.