הכלכלה השחורה של ישראל

הבעיות הכלכליות הקשות אותן חוות מספר מדינות באירופה, הנובעות מהמיתון העולמי האחרון, מדגישות בעיות אשר ישראל שותפה להן – אם כי ישראל צלחה עד כה את המיתון בצורה טובה יותר מרוב המדינות. כלכלות שחורות גדולות ביוון ובאיטליה מגבילות מאד את היכולת של מדינות אלו לגייס משאבים מקומיים הנחוצים להן כדי להתמודד עם המצוקה שלהן, ומצננות את התמריץ של אזרחי מדינות אחרות באיחוד האירופי להעניק תמיכה כספית מתשלומי המסים שהם משלמים במדינותיהם. ישראל, שאינה חסינה בפני תנודות, חייבת ללמוד מהדוגמאות האירופאיות על המידה בה הכלכלה השחורה מגבילה את יכולתה של מדינה להגיב ביעילות למצבי חירום. הדברים המופיעים כאן נלקחו מהמאמר “ההוצאה הציבורית בישראל” מאת פרופ’ דן בן-דוד, מנהל המרכז וכלכלן באוניברסיטת תל-אביב, שהתפרסם לאחרונה בדו”ח מצב המדינה 2010 של מרכז טאוב.

שיעור גבוה מאוד של אי-התעסוקה בישראל משקף לא רק הרגלי עבודה בעייתיים של חלק הולך וגדל של האוכלוסייה, אלא גם, ככל הנראה, תופעה רחבת היקף של העלמות מס. קשה לאמוד את ממדי אי-הציות לחוק, אך קשה גם להתעלם ממידת התפשטותו בקרב חלקים של האוכלוסייה ובקרב מגזרים עסקיים שונים של המשק.

ההערכה על גודלה של הכלכלה השחורה בישראל מקבלת לאחרונה גיבוי במחקר. כך למשל, מחקר שנערך לאחרונה בחסות הבנק העולמי על-ידי שניידר, בוהן ומונטנגרו (2010) מספק מבט על ממדי הכלכלה השחורה בישראל, ומשווה את המצב בארץ למצב במדינות אחרות. החוקרים דירגו 151 מדינות לפי שיערוך גס של ממדי הכלכלות השחורות שלהן, בהתבסס על אינדיקטורים שונים, ובכללם הביקוש למזומנים ושיעור ההשתתפות הרשמי בשוק העבודה. התרשים משווה את ישראל ל-25 מדינות ב-OECD.

למרות שהבעיות ביוון ובאיטליה מגמדות את אלו של ישראל בכל הנוגע לממדי הכלכלה השחורה, הרי גם בישראל מתקיימת פעילות כלכלית ענפה שנסתרת מעיני רשויות המס. לדברי שניידר, בוהן ומונטנגרו, חלקה של הכלכלה השחורה בישראל הגיע בשנת 2007 ל-23 אחוז מן התמ”ג. שיעור זה עולה בהרבה על השיעור בגרמניה (16.7 אחוז), בבריטניה (13.2 אחוז), ביפן (12.1 אחוז), ובארה”ב (9.0 אחוז).

אחוזים כה גבוהים מהתוצר משמעותם היקף עצום של פעילות כלכלית המתרחש מעבר לעיני הרשויות – כ-187 מיליארד שקל בשנת 2010 בלבד. כלכלה שחורה בממדים כל-כך גדולים מעוותת באופן משמעותי את הנשיאה בנטל הציבורי. כתוצאה מכך, נטל המס על חלקים מסוימים של האוכלוסייה גבוה, כאשר בו-זמנית חלקים אחרים שעובדים – אך רשמית מופיעים כלא-עובדים – אינם נושאים בנטל, ואף מנפחים אותו עוד יותר, בהיותם זכאים לתשלומי רווחה ולהעברות חד-צדדיות שונות בזכות שהם מציגים את עצמם עניים ממה שהם באמת.