הפרטה חלקית של שירותי רווחה אישיים

כתוצאה מכך חלק נכבד מן השירותים, שהממשלה מחויבת מתוקף החוק או מעוניינת לספקם לאוכלוסיות שונות, ניתנים באמצעות ארגונים לא-ממשלתיים, ובתוכם ארגונים וולונטריים (מלכ"רים) וארגונים עסקיים. עם זאת, בשנים האחרונות התהליך הואץ במידה ניכרת, בהיותו נישא על כפיהם של מעצבי המדיניות החברתית (שרים ועובדים בכירים במשרדים החברתיים), ועל-ידי גורמים כלכליים, פוליטיים ומקצועיים שונים. לפי גישתם, ההפרטה היא מתכון לתיקון ליקויים שונים בתפקודן של מערכות השירותים הללו, שהמדינה והרשויות המקומיות ממלאות בהן תפקיד מרכזי.

הפרק מתרכז בתיאור ובניתוח היישום של מדיניות ההפרטה בשירותי הרווחה האישיים. התהליך המקיף והמואץ של ההפרטה המתרחש בתחום זה משתקף היטב בשתי תופעות מרכזיות: הראשונה, מרבית שירותי הרווחה הממלכתיים והעירוניים ממומנים על-ידי הממשלה והרשויות המקומיות, אך מסופקים על-ידי ארגונים לא-ממשלתיים, הכוללים ארגונים וולונטריים וארגונים פרטיים-עסקיים. והשנייה, הנתח העיקרי של ההוצאה הממשלתית והמקומית, המיועד לשירותים אלה, מועבר כיום לאותם ארגונים (תמונה מלאה של ההפרטה בשירותים אלו וחלוקת ההוצאה הממשלתית תוצג בהמשך העבודה).

המאמר מופיע כפרק בספר עיצוב מדיניות חברתית בישראל: מגמות וסוגיות, אורי אבירם, ג'וני גל ויוסף קטן (עורכים)