השכלה גבוהה יותר, פערי תעסוקה נמוכים יותר

הקשר החזק בין השכלה ובין שיעורי התעסוקה מאפיין את כל העולם המפותח. לאדם משכיל יש סיכוי גדול יותר להיות מועסק וצפויה לו הכנסה גבוהה יותר. קשר זה בין השכלה, תעסוקה והכנסה, הנובע בעיקר משינויים מבניים המתרחשים במשקים בצמיחה, גבר במהלך העשורים האחרונים. כאשר משקים מתפתחים, גדל הביקוש לעובדים משכילים ומיומנים, ואילו הביקוש לעובדים לא-משכילים ולא-מיומנים יורד באופן יחסי.

קשר זה חזק גם בישראל והוא חוצה גבולות של מגדר ולאום. בפרק על שוק העבודה בדו”ח מצב המדינה האחרון של מרכז טאוב, מנהל המרכז, דן בן דוד, מצביע על כך, שהשכלה גבוהה יותר קשורה לא רק לשיעורי תעסוקה גבוהים יותר אלא אף לפערים קטנים יותר בשיעורי התעסוקה בין ערבים ליהודים ובין נשים לגברים.

התרשים הראשון מתמקד בשיעורי התעסוקה של ישראלים בעלי השכלה נמוכה, עד 11 שנות לימוד לכל היותר. הוא מראה שלנשים ערביות בקבוצת השכלה זו שיעורי תעסוקה נמוכים במיוחד, שאינם עולים על 10 אחוזים בכל אחת מקבוצות הגיל. אצל הנשים היהודיות בעלות  השכלה נמוכה, שיעורי התעסוקה גבוהים בהרבה – אך גם הם אינם עולים על 60 אחוז. לגבי הגברים, בעוד שאצל צעירים ערבים ברמות ההשכלה הנמוכות, שיעורי התעסוקה דומים לאלו של בני גילם היהודים, הרי השיעורים יורדים בהתמדה עם הגיל. לקראת שנות הששים לחייהם, שיעורי התעסוקה הם רק כמחצית לעומת השיעורים של הגברים היהודים (ללא החרדים).

התמונה עבור נשים וגברים, יהודים וערבים, בעלי תואר אקדמי שונה לחלוטין. התרשים השני מבליט שני ממצאים חשובים: ראשית, שיעורי התעסוקה של האקדמאים גבוהים בהרבה בכל הקבוצות. שנית, בקרב האקדמאים הפערים בשיעורי התעסוקה בין הקבוצות קטנים בהרבה. בעוד הפער הכולל בין שיעורי התעסוקה של גברים יהודים לא-חרדים ונשים ערביות בגילאי הביניים עולה על 60 נקודות אחוז, בקרב האקדמאים באותה קבוצת גיל ההבדל פחוּת מ-15 אחוז בממוצע.

חשוב לציין שהתרשימים מתייחסים אך ורק לשיעורי תעסוקה. הם אינם מראים את רמת ההשתכרות או את היקף המשרה. עם זאת, גם “ברומטר” פשוט מסוג זה שונה במידה ניכרת בקרב בעלי השכלה נמוכה לעומת בעלי השכלה גבוהה.

השכלה אקדמאית קשורה לסיכויים גדולים יותר למציאת תעסוקה עבור ישראלים מכל קבוצות הגיל ומכל קבוצות האוכלוסייה. בנוסף להשפעה של חינוך גבוה יותר על הגברת השוויוניות בשיעורי התעסוקה, יש לכך השפעה חיובית מאוד על הצמיחה הכלכלית של המדינה כולה בכך שעולה היכולת הלאומית לקלוט, ליישם, ולפתח טכנולוגיות חדשות – ולאו דווקא במגזר טכנולוגיות העילית.