השקעה בעתיד: הגישה של ישראל לרווחה חברתית

בעשור האחרון החלו חוקרי מדינת הרווחה להבחין בין תוכניות רווחה המספקות "הגנה חברתית" (לדוגמה קצבאות השלמת הכנסה ופנסיות) לבין תוכניות המתמקדות ב"השקעה חברתית" (פיתוח יכולות ומיומנויות בקרב האזרחים על מנת שיוכלו להשתלב בשוק העבודה). ההשקעה החברתית זוכה בישראל בשנים האחרונות לדגש רב יותר, ונראה כי הממשלה ממקדת את מאמציה בשיפור ההון האנושי לעומת תוכניות שנועדו להתמודד עם מצוקה וקיפוח חברתיים.

העדפת התוכניות להשקעה חברתית באה לידי ביטוי בדפוסי ההוצאה של הממשלה. אמנם רמת ההוצאה החברתית הכוללת של ישראל נמוכה בהשוואה למדינות רווחה אחרות, אך שיעור ההוצאה שלה על השקעה חברתית מתוך הוצאה זו גבוה יחסית ודומה לשיעורה במדינות רווחה סוציאל-דמוקרטיות כמו שוודיה ודנמרק.

אחד מהיעדים העיקריים בכל מדינת רווחה הוא צמצום תחולת העוני בקרב האזרחים. שיעור העוני בישראל במונחי הכנסה כלכלית עומד על 23% – נמוך מהממוצע בקרב מדינות הרווחה האחרות ב-OECD, העומד על 28%. אולם כשבוחנים את תחולת העוני במונחי הכנסה פנויה – כלומר מה שנותר לאזרחים לאחר מיסים ותשלומי העברה – ישראל ניצבת בראש הטבלה עם שיעור עוני של 18%, לעומת 12% בממוצע במדינות הרווחה האחרות.

גם אם בוחנים רק את האוכלוסייה בגיל העבודה, בלי האזרחים הוותיקים, העוני במונחי הכנסה פנויה בישראל גבוה במידה ניכרת בהשוואה למדינות רווחה אחרות. אחת הסיבות לכך היא שמשקי הבית העניים בישראל שבראשם עומד אדם בגיל העבודה גדולים במידה ניכרת ממשקי בית דומים במדינות מפותחות אחרות, ולכן היקף ההכנסה ו/או הסיוע הנדרשים להוצאתה של משפחה כזאת מעוני גדולים הרבה יותר.

הסבר נוסף לכך הוא מגבלות נדיבותן של תוכניות הגנה חברתית כמו השלמת הכנסה וקצבאות ילדים עבור האוכלוסייה בגיל העבודה. למרות העלייה בשכר החודשי הממוצע ובקו העוני בעשור האחרון, ההוצאה הכוללת על שתי הקצבאות הללו נותרה יציבה (במונחים ריאליים), והפער בינה לבין קו העוני גדל, כך שיכולתן לסייע לאנשים החיים בעוני מוגבלת יותר. נתונים אלו עשויים להעיד על חשש בקרב קובעי המדיניות בישראל שקצבאות נדיבות מדי למשפחות שבהן ראש משק הבית בגיל העבודה עשויות לשמש תמריץ שלילי להשתתפות בכוח העבודה.

במקום להתמקד בתוכניות ההגנה החברתית המתוארות לעיל, בשנים האחרונות הורחבו בישראל התוכניות המשקיעות במיומנויות וביכולות עתידיות, בהן תוכנית "חיסכון לכל ילד" והרחבת שירותי מעונות היום.

התוכנית "חיסכון לכל ילד", שהחלה לפעול בראשית שנת 2017, מבטיחה שכל ילד בישראל יקבל תשלום חד-פעמי בתחילת חייו הבוגרים. החל מהלידה מופקד לחשבון של הילד מדי חודש סכום של 51 ש"ח, והסכום שנצבר נעשה זמין לו עם הגיעו לגיל 18 או 21. התוכנית אינה מספקת אפוא סיוע מיידי למשפחות החיות בעוני, אלא מבטיחה שגם ילדים ממשפחות עניות יתחילו את חייהם עם חיסכון מסוים.

עם זאת, יש מומחים המטילים ספק ביעילותה של התוכנית בצמצום תחולת העוני ובהבטחה למוביליות חברתית – שהיא, כאמור, יעד מרכזי של מדינת הרווחה – בשל מאפייניה הספציפיים. התוכנית מיועדת לכל ילדי ישראל, עניים ועשירים כאחד. להורים ניתנת האפשרות לבחור את ערוץ ההשקעה של הכסף, בין בבנק (סיכון נמוך הצפוי להניב תשואה נמוכה) ובין בקופת גמל (סיכון גבוה יותר, אך התשואה הצפויה גבוהה יותר). כמו כן, ההורים יכולים להפקיד בנוסף בכל חודש סכום זהה שינוכה מקצבת הילדים.

בפועל, פחות משליש מההורים בחמישון התחתון מוסיפים כסף להפקדה מטעם המדינה, לעומת 65% מההורים בחמישון העליון, ואלה גם בוחרים להשקיע את הכסף בקופות גמל, המניבות תשואה גבוהה יותר. לפיכך נראה כי ילדים ממשפחות אמידות מרוויחים מהתוכנית יותר מאשר ילדים ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה, ודבר זה עלול לפגוע במוביליות החברתית.

מרכיב נוסף במדיניות ההשקעה החברתית ברווחה בישראל הוא מעונות היום, אשר הורחבו בעקבות המחאה החברתית בשנת 2011. עם זאת, תנאי הזכאות לסבסוד מעונות היום, המוגבלים לאימהות עובדות, וההיצע המצומצם, גורמים לנגישות מוגבלת ודיפרנציאלית של פעוטות למעונות. אחד הביטויים לכך הוא ההבדלים הגדולים בין צרכני המסגרות לגיל הרך בקבוצות האוכלוסייה השונות בישראל: רק 8% ממשקי הבית הערביים בישראל שיש בהם ילדים בגילים הרלוונטיים שולחים אותם למסגרות אלו, לעומת 16% בקרב האוכלוסייה היהודית הלא-חרדית ו-41% בקרב החרדים.

האם התוכנית "חיסכון לכל ילד" מגדילה את המוביליות החברתית? האם שירותי מעונות היום מגיעים לכל קבוצות האוכלוסייה בישראל? גורמי הרווחה בישראל יצטרכו להתמודד עם אתגרים אלו במסגרת המשך עיצוב מערכת הרווחה בישראל והמחויבות שלה למדיניות של השקעה חברתית.