המחקר מתמקד בענף הרוקחות, היות שבעשור האחרון נכנסו למקצוע ערבים רבים ושיעור גבוה מהם עובדים בעסקים בבעלות ובניהול של יהודים. באמצעות ראיונות עומק עם רוקחים ורוקחות יהודים וערבים ועם מנהלי בתי מרקחת משווה הנייר בין התנסויותיהם של רוקחים משתי הקבוצות בכל שלבי קריירת הרוקחות, וכן בין תפיסותיהם של המרואיינים לגבי ההבדלים בין האוכלוסיות. המחקר מצביע על מורכבות בתהליך השתלבותם של ערבים במקצוע הרוקחות. מחד גיסא, פתיחת אפיק הלימודים בירדן – המסייע לערבים להתגבר על חסמי קבלה גבוהים ללימודי רוקחות בישראל – מאפשרת לערבים לרכוש השכלה מקצועית, ויש עלייה בנכונות של מעסיקים יהודים לקבלם לעבודה. מאידך גיסא, הלימודים בירדן מוערכים פחות מהלימודים בישראל בקרב מעסיקים יהודים, והדבר מקשה על ערבים למצוא אצלם התמחות ותעסוקה. כמו כן, מעסיקים רבים נרתעים מחוסר הניסיון של הרוקחים הערבים בשוק המקומי. לאור זאת, חיפוש התמחות ועבודה בקרב רוקחים ערבים אורך זמן רב מאוד בהשוואה לרוקחים יהודים, ועקב כך רבים מתפשרים על מיקום העבודה ועל השכר. קשיים אלו מועצמים בשל היעדר קשרים מקצועיים, אולם גם רוקחים ערבים שלמדו בישראל חווים חסמים בקבלה להתמחות ולעבודה. נוסף על כך, המרואיינים מדווחים על מקרי אפליה מצד מעסיקים, למשל כלפי מועמדות לעבודה העוטות חיג'אב, על גילויי גזענות מצד לקוחות יהודים ועל קשיים הנגרמים כתוצאה מהיעדר מדיניות ארגונית המכירה במאפיינים הדתיים והתרבותיים שלהם. לצד זאת, הממצאים מראים כי העבודה המשותפת תורמת גם לשינוי עמדות של יהודים כלפי ערבים. לאור הממצאים, הנייר מציע צעדי מדיניות שיכולים לתרום לשילוב ערבים בשוק הרוקחות, כמו הכשרות ייעודיות והתחשבות במועדים מוסלמיים.