חלוקת עבודה: פערי שכר בין נשים לגברים בישראל

פערי השכר בין נשים לגברים בישראל נמצאים במגמת ירידה עם השנים, אולם הם עדיין גבוהים. מחקר חדש של מרכז טאוב מגלה כי הגורם המשמעותי ביותר לפער השכר הוא שנשים עובדות בהיקף משרה נמוך יותר, אולם יש חשיבות רבה גם לעובדה שנשים עובדות במשלחי יד ובענפים שהשכר בהם נמוך יותר.

פער השכר בין נשים לגברים בשוק העבודה בישראל נע בין 32 ל-42 אחוז (תלוי בשיטת החישוב). הבדל זה נחקר רבות ויש חילוקי דעות באשר למקורו: יש התולים אותו באפליית נשים, ולעומתם יש הטוענים כי מקור הפער הוא בהבדלים בתכונות של כל מין ובהעדפות תעסוקתיות שונות. המחקר של הדס פוקס ממרכז טאוב, שהתפרסם לאחרונה ב"דוח מצב המדינה 2016", ביקש לבחון את מצבן של הנשים בשוק העבודה ולהתמקד בגורמים להבדלי השכר בין המינים. לשם כך בחנה פוקס את הפער בהתבסס על מאפיינים אישיים ודמוגרפיים של העובדים, ובהם מספר שעות העבודה, רמת ההשכלה ומשלחי היד והענפים שהנבדקים עוסקים בהם. המדידה כללה נתונים מ-2011–2010.

לפי החישוב של פוקס, הגורם המשמעותי ביותר בפער השכר המגדרי הוא מספר שעות העבודה: 57 אחוז מהפער נובע מהיקף המשרה הנמוך יותר של נשים (ראו תרשים ראשון). ב-2015 הועסקו 34 אחוז מהנשים העובדות בגילי 54–25 במשרה חלקית, לעומת 17 אחוז מהגברים, וגם בקרב העובדים המועסקים במשרה מלאה נשים עובדות שעות מעטות יותר.

הגורם השני בחשיבותו לפער השכר, שאחראי ל-14 אחוז ממנו, הוא ההבדל בין משלחי היד והענפים שבהם מועסקים גברים ונשים – כלומר, גברים פונים לתפקידים שהשכר הממוצע בהם גבוה יותר (כפי שיודגם בהמשך). לעומת זאת, משתנה שנות הלימוד מצמצם את הפער בחמישה אחוזים, מפני שנשים משכילות יותר מגברים בממוצע – ורמת השכלה גבוהה יותר מעלה את השכר הממוצע.

בסך הכל, יותר משני שלישים מפערי השכר נבעו מההבדלים בנתונים האישיים שבחנה פוקס, ובהם שנות הניסיון בתחום, היקף המשרה, המצב המשפחתי ורמת ההשכלה. הפער שאינו נובע מגורמים אלו עשוי לשקף אפליה, אך ייתכן גם שהוא נובע ממאפיינים שאינם ניתנים למדידה בכלים ששימשו במחקר, כמו יכולות אישיות, התפקיד המדויק של העובד או פירוט מדויק יותר של משלח היד. כדי להביא בחשבון גם את מרכיב היכולות האישיות (שסביר להניח שיש לו תפקיד חשוב בקביעת השכר) נעזרה פוקס בבסיס נתונים ייחודי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנוסף לנתונים שכבר הוצגו בחישובים קודמים כלל גם את ציוני הבגרות והפסיכומטרי. מבחנים אלו משקפים במידה מסוימת את הנדרש בשוק העבודה ולכן הציונים בהם יכולים להיות מדד טוב לייצוג "איכות" העובד מבחינת תגמול בשוק העבודה. מאגר זה כולל נתונים עבור גילאי 31–29 בשנת 2008.

אחד הנתונים המעניינים ביותר שהתקבלו באמידה זו היא שלמרכיב משלחי היד והענפים יש השפעה גדולה יותר על פערי השכר בקבוצת האקדמאים הצעירים מאשר בקרב כלל הגילאים – נתון שמדגיש את חשיבות בחירת המקצוע לקביעת שכרן העתידי של נשים. בקרב אקדמאים רכיב זה היה המשפיע ביותר על פער השכר, והוא הסביר יותר ממחצית מהפער (כפי שניכר בתרשים השני). ההבדלים בציוני הבגרות והפסיכומטרי מגדילים גם הם את פער השכר, ותרומתם המשותפת לפער המוסבר הייתה 13 אחוז. פוקס מסבירה זאת בכך שלנשים אמנם ממוצע בגרות גבוה מלגברים, אך ללימודי מתמטיקה ברמה של חמש יחידות ולחלק הכמותי בבחינה הפסיכומטרית יש השפעה רבה יחסית על השכר, ונשים נוטות להגיע להישגים פחותים בתחומים אלו. בחישוב זה פער השכר הבלתי מוסבר עמד על 6 אחוזים בלבד.

לאור תפקידם החשוב של ההישגים המתמטיים בקביעת השכר בחן המחקר את הפערים המגדריים בתחום זה בשלבים שונים לאורך החיים. הנתונים מראים כי ההישגים הנמוכים יותר בקרב נשים ניכרים כבר מגיל צעיר: בבחינות המיצב במתמטיקה בכיתה ה' במגזר היהודי הישגי הבנות נמוכים יותר משל בנים (אך הן חזקות יותר באנגלית) ובמבחניPISA הישגיהן נמוכים יותר במתמטיקה וגבוהים יותר בקריאה. בתיכון בנות מעטות יותר לומדות מתמטיקה ברמת חמש יחידות והציון הממוצע שלהן נמוך יותר. בקרב סטודנטים בכל התארים שיעור הנשים הוא לפחות מחצית (ולרוב למעלה מכך) אולם הן נוטות לרכוש מקצועות טיפוליים וחינוכיים ואילו גברים הם רוב במקצועות המתמטיים והמדעיים, שהשכר בהם גבוה יותר בממוצע. ב-2014, למשל, רק 27 אחוז מהסטודנטים למתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב היו נשים.

הקיטוב המגדרי ממשיך גם בשוק העבודה, ונשים עודן מועסקות בשיעורים גבוהים בתחום החינוך ובשיעורים נמוכים מאוד במקצועות טכנולוגיים. אפילו בקרב בוגרי מדעי המחשב שיעור גבוה יחסית של נשים אינן ממשיכות לעבוד בתחום. ייתכן שהסיבה לכך היא שנשים פונות לתחומים המאפשרים גמישות בשעות העבודה ותעסוקה במשרה חלקית, כמו חינוך, ונמנעות ממקצועות הנחשבים לתובעניים מבחינת שעות העבודה, כמו תחומי הטכנולוגיה, המדע והפיננסים (כפי שמראה התרשים השלישי).

לאור הממצאים, נראה כי כדי להמשיך לצמצם את פערי השכר יש להגביר את המודעות להשפעת בחירת מקצוע הלימודים באקדמיה על השכר. כמו כן, התרומה של היכולות המתמטיות לשכר, לצד ההישגים הנמוכים יותר של נשים בתחומים אלו כבר מגיל צעיר, מראים כי יש להמשיך בתכניות שיעודדו נשים להעמיק במקצועות מדעיים. נוסף לכך, יש צורך בבחינה מעמיקה יותר של השאלה מדוע נשים אינן פונות למקצועות טכנולוגיים, הנחשבים למקצועות יוקרתיים ומניבים שכר גבוה. פוקס מציינת כי ייתכן שהסיבה לכך היא שנשים עדיין נחשבות למטפלות העיקריות בילדים ובעבודות הבית. אם זו אכן הסיבה, אפשר לבחון את האפשרות לגלות גמישות בשעות העבודה ולהציע ימי עבודה קצרים יותר לגברים ונשים כאחד, כדי לאפשר לנשים מתאימות שמעוניינות בכך להיכנס לתחומים אלו, למצות את יכולותיהן ולצמצם את אי השוויון המגדרי בשכר הכולל.