הנגישות של משאבי טבע ושל שירותים מהווה את הפן החברתי של מחקרים גיאוגרפיים רבים, המתקשרים לשאלות מוסריות של השוויון החברתי. קיומם של שירותים ומשאבים נגישים לכאורה אינו אחיד לכל קבוצות אוכלוסייה. מערכת ביוב אינה מבטיחה את הביוב של אזורי שכונות עוני, קיום של כבישי גישה אינו מעניק באופן אוטומטי תחבורה לכל וקיום בתי-חולים אינו אומר שהכל זוכים לטיפול מספק. בקיצור, נגישות במרחב אינה חופפת את הזמינות של הזדמנויות לשימוש בשירותים הקיימים.
המאמר מופיע כפרק בספר פלורליזם בישראל: מכור היתוך ל"מעורב ירושלמי".