ירידה באי-התעסוקה בקרב נשים בשלושת העשורים האחרונים

תמונת מצב בתעסוקה בקרב נשים בגילאי 35-54 שונה בתכילת מזן של הגברים, הן בישראל והן במדינות ה-OECD. בזמן שחלה עלייה בשיעורי אי-התעסוקה של גברים, הייתה ירידה גדולה בשיעורי אי-התעסוקה של נשים. שיעורי אי-התעסוקה של נשים ב-OECD  ירדו מ-47.5 אחוז ב-1979 ל32.0 אחוז ב-200, ירידה של 15.5 נקודות אחוז. ההסבר המרכזי לירידה הגדולה בשיעורי אי-התעסוקה בקשב נשים קשור להגדלת הנגישות של נשים לחינוך ולהשכלה ובמיוחד לעליית ההשכלה הגבוהה בקרבן. השכלה גבוהה יותר קשורה לעליית ההכנסה, וככל שההכנסה גדלה, עולה המחיר החלופי של בחירה באי-תעסוקה – התפתחות התורמת לעידוד נשים לצאת לשוק העבודה. גורמים נוספים לירידה באי-התעדוקה קשורים לפתיחת מעונות-יום וגני-ילדים ציבוריים או מסובסדים, לחוקים נגד אפליית נשים, למתן חופשית לידה תוך הבטחת תשלום השכר המלא, או כמעט מלא, לתקופת החופשה, ולהתרחבות מגזר השירותים במשק.

בתמונה בקרב הנשים הישראליות אף דרמטית יותר. ב-1979 שיעור אי-התעסוקה בקרבן ביב 56.0 אחוז, או 8.4 אחוזים מעל לשיעור המקביל ב-OECD. תוך שלושה עשורים ירד שיעור התעסוקה בקרב נשים ישראליות בנות 35-53 ל31.0 אחוז ב-2008, ירידה של 25 נקודות אחוז – ונקודת אחוז אחת מתחת לשיעור הממוצע של נשים ב-OECD.

שתי קבוצות אוכלוסייה תרמו לירידה בשיעורי התעסוקה בישראל: נשים יהודיות לא-חרדיות ונשים ערביות. ב-1979 שיעור אי-התעסוקה בקרב נשים יהודיות לא-חרדיות ביב 51.2 אחוז, או 3.7 אחוזים מעל השיעור מקביל ב-OECD . עד 2008, שיעור אי-התעסוקה של הנשים היהודיות הלא-חרדיות ירד ל-21.2 אחוז – ירידה של 30 נקודות אחוז. פערי אי-התעסוקה של נשים יהודיות לא-חרדיות היו נמוכים ב-10.8 נקודות אחוז לעומת הנשים ב-OECD.

שיעורי אי-התעסוקה בקרב נשים ערביות בישראל היו גהובים מאוד ב-2008 (75.7 אחוז), אך לפני שלושים שנה, כמעט כל הנשים הערביות בגילאי העבודה העיקריים לא היו מועסקות (95 אחוז), כך שמדובר בשינוי משמעותי בשיעורי התעסוקה שלהן. למעשה, בין השנים 1990 ו-2008, הפער בשיעורי התעסוקה בין נשים ערביות לבין נשים יהודיות לא-חרדיות היה גדול למדי, אך נשאר יציב – בסביבות 55 נקודות אחוז בכל תקופה. במילים אחרות, בשני העשורים האחרונים, קצב הירידה בשיעורי אי-התעסוקה בקרב נשים ערביות היה דומה לזה של נשים יהודיות לא-חרדיות – אם כי ישנה עוד כברת דרך ארוכה על להשוואה של מצב התעסוקה בין שתי קבוצות אלה.

המאפיין העיקרי של שיעורי אי-התעסוקה אצל נשים חרדיות הוא היציבות שלהם בשלושת העשורים האחרונים. מצד אחד, לא נראה לגביהן הגידול באי-התעסוקה שאפיין את הגברים החרדים. ומצד שני, גם לא נראית לגביהן הירידה המשמעותית בשיעורי אי-התעסוקה שחלה במדינות אחרות ובמגזרים אחרים בישראל בקרב נשים. שיעורי אי-התעסוקה של הנשים החרדיות בשנת 1979 היו גבוהים ב-7.3 נקודות אחוז מהשיעורים בקרב נשים יהודיות לא-חרדיות, וב-2008 הפער גדל מאוד, עד לכדי 32.3 נקודות אחוז.