כמה מינימאלי השכר, כמה שלילי המס?

שיעורי אי-תעסוקה בישראל הם מהגבוהים בעולם המערבי. שיעורי העוני ואי-השוויון הגבוהים במדינה הובילו לדרישה להעלות באופן משמעותי את שכר המינימום מרמתו הנוכחית, 3,850 ש”ח, לרמה של 4,600 ש”ח לחודש. מהן ההשלכות הצפויות מהעלאת שכר המינימום, והאם ישנן חלופות אחרות שעשויות להיות יותר אפקטיביות?

במדינה עם אכיפה בעייתית של שכר המינימום, ניתן היה לשאול מדוע לדרוש שכר מינימום גבוה יותר במקום לדרוש אכיפה קפדנית יותר של הרף הנוכחי? בנוסף לכך, העלאת השכר לרמה גבוהה יותר עלולה לגרום לפירמות להעסיק פחות עובדים כתוצאה מעלויות העסקה גבוהות יותר.  במקרה כזה, יתכן שכר גבוה יותר למי שיישארו מועסקים, אך יתכנו גם שיעורי אבטלה גבוהים יותר בקרב מי שירצו לעבוד אך לא ימצאו עבודה. בזמן שלקשר בין העלאת שכר המינימום לעליית שיעורי האבטלה ישנו הגיון אינטואיטיבי, מתברר שקשה מאוד להוכיח או להפריח קשר זה במחקרים אמפיריים.

עם זאת, קיימת אפשרות לבחון את גודלו היחסי של שכר המינימום בישראל למספר מדדים נוספים.  למשל, כיצד משתווים שכר המינימום הנוכחי ושכר המינימום המוצע בישראל לשכר המינימום במדינות אחרות?  השוואה כזו מחייבת לקיחה בחשבון את רמות החיים במדינות האחרות.  מדד אחד המשקף רמת החיים במדינה הוא השכר החציוני.

בתרשים 1 מוצג היחס בין שכר המינימום לבין השכר החציוני ב-23 מדינות OECD ובישראל. בארה”ב, שכר המינימום מהווה 34 אחוז מהשכר החציוני. בהולנד, היחס עולה לכדי 43 אחוז בעוד הממוצע למדינות ה-OECD עומד על 46 אחוז. שכר המינימום הנוכחי בישראל הוא 58 אחוז מהשכר החציוני. רק בשתיים ממדינות ה-OECD, ניו-זילנד וצרפת, יש יחס גבוה יותר של שכר מינימום לחציון השכר (59 ו-63 אחוז, בהתאמה). אם ישראל תעלה את שכר המינימום לרמה המוצעת, 4600 ש”ח, היחס של שכר מינימום לשכר החציוני יהיה הגבוה ביותר בעולם המערבי.

מנקודת מבט פנים-ישראלית, האם שכר המינימום יכול להעלות משפחה מעל לקו העוני? תרשים 2 מתאר את ההפרש היחסי בין הכנסה של משפחה בה זוג הורים עם 0 עד 7 ילדים לבין קו העוני – בהנחה ששני ההורים עובדים ומשתכרים לא יותר משכר מינימום כל אחד בתוספת קצבת ילדים ממשלתית לכל ילד.

במשפחות ללא ילדים, שכר המינימום הנוכחי (בתוקף מאז 2008) מניב הכנסה הגבוהה יותר מפי שניים מקו העוני (120 אחוז יותר). אצל משפחות עם שלושה ילדים, המקבלות קצבאות ילדים, ההכנסה גבוהה מקו העוני ב-20 אחוז. רק כאשר מגיעים לשבעה ילדים, השתכרות של זוג ההורים ברמת שכר מינימום בתוספת קצבאות הילדים משתווה כמעט לרמת קו העוני. שכר המינימום המוצע מגדיל את ההפרש בין הכנסה משפחתית וקו העוני למשפחות בכל הגדלים.

יתכן והשאלה המתעוררת איננה, האם יש להעלות את שכר המינימום, אלא האם שכר מינימום הוא אכן האמצעי המתאים ביותר להתמודד עם הסוגיה של הכנסות נמוכות? אחת החלופות העיקריות, שיושמה בהצלחה יחסית בארה”ב, היא “מס הכנסה שלילי” (אם כי התוכנית האמריקאית היתה מצליחה עוד יותר אילו היתה מלווה בשדרוג החינוך ומתן הכשרה מקצועית).

במקרה של משפחה של זוג הורים ושני ילדים בארה”ב, לדוגמא, שיעור המס השלילי הינו 40 אחוז. היתרון בשיטת התמרוץ המופעלת בארה”ב הוא, שהתמריץ הכספי הולך וגדל עם העליה בהכנסה ובכך הופך להיות סוג של תמריץ גובר לצאת לעבודה. כך למשל, משפחה עם הכנסה שנתית של 5,000$ תקבל מהממשלה עוד 2,000$; בעוד שמשפחה עם הכנסה של 10,000$ תזכה לתוספת ממשלתית של 4,000$.

תרשים 3 (מתוך דו”ח “מצב המדינה: חברה, כלכלה ומדיניות 2009″ של מרכז טאוב) משווה בין התכניות של ארה”ב וישראל.  גם המס השלילי וגם הכנסת המשפחה בשתי המדינות מחולקים בשכר החציוני של כל מדינה כדי לנטרל הבדלים ברמות החיים ביניהן.

ההבדל העיקרי בין תכניות המס השלילי מצוי ברמת התמרוץ הטמונה בכל תכנית. ארה”ב מעניקה מס שלילי מקסימלי, בגובה 8 אחוזים מהשכר החציוני, כאשר הכנסת המשפחה מגיעה ל-20 אחוז מההכנסה החציונית. ברמת הכנסה דומה, המס השלילי מגיע רק ל-1.2 אחוזים מהשכר החציוני למשפחות עם שלושה ילדים או יותר, ואף לפחות מזה  (רק אחוז אחד) למשפחות עם ילד אחד או שניים. הסכום המרבי בישראל משולם רק כאשר ההכנסה מגיעה ל-30 אחוז מההכנסה החציונית. כלומר, המס השלילי בישראל משולם רק ברמת הכנסה גבוהה בהרבה, ותשלום המס המקסימלי בישראל נמוך בהרבה: 3.5 אחוזים (פחות ממחצית המס השלילי המקסימלי בארה”ב) למשפחות עם 3 ילדים ויותר ו-2.4 אחוזים מהשכר החציוני בלבד למשפחות עם פחות ילדים.

ההבדלים בגישה בין שתי המדינות מהותיים. המודל האמריקאי מעניק יותר ברמות הכנסה נמוכות, ובכך מעודד כניסה לשוק העבודה ומגיע מהר יותר לתשלום המירבי. בישראל ניתן להגיע לתמיכה המירבית רק ברמות הכנסה גבוהות בהרבה – ואפילו כאשר מגיעים לרמת התמיכה המירבית, התמריץ לעבוד במודל הישראלי קטן באופן משמעותי לעומת התמריץ בארה”ב.

העדר תכנית רצינית של מס הכנסה שלילי בישראל עלולה להיות חמורה בהרבה מסתם בזבוז כספים על מהלך שתוצאותיו זעירות. הכישלון עלול להסתיים בהחלטה לבטל את התכנית במקום להחיל אותה כנדרש כדי שאכן תוכל להניב את התוצאות הרצויות – עם כל המשתמע מכך על אובדן כלי מדיניות חשוב לעידוד תעסוקה.