לאחר “העשור האבוד” – ההשכלה הגבוהה בישראל לאן?

לפיכך עשור זה מכונה במאמר כ”עשור האבוד”. חלקו הראשון של המאמר עומד על מאפייני העשור, חלקו השני דן בעבודת ועדות מקצועיות אשר המליצו על תיקון ו/או על שיפורים נדרשים במערכת, החלק השלישי עוסק בתכנית העבודה של ות”ת לשנים תשע”א-תשע”ו, הממוקדת בעיקר בתיקון השיבושים שהתבררו במהלך העשור החולף ותכליתם להביא את המערכת האקדמית להתחדשות ולצמיחה. חלקו האחרון של המאמר דן בכיווני הפעולה החסרים בתכנית העבודה ובכללם התחדשות מדיניות הנגישות, תפקיד מוסדות ההשכלה הגבוהה במתן מענה ללמידה לאורך קריירה (Life Long Learning), גיבוש תפיסת אחריות חדשה של המוסדות לאיכות, לצד שחרור “צוואר הבקבוק” הביורוקרטי של אישור תכניות לימודים והצורך במדיניות אקדמית להבטחת איכות המתקבלים לתכניות הכשרת מורים. חלק זה של המאמר מציע להניח תשתית מושגית ומעשית חדשה, בדומה למגמות התפתחות במערכות חינוך מקבילות בעולם.