מאחורי מחאת מעמד הביניים בישראל – לא רק תחושת בטן

מחאה ספונטנית על תנאים כלכליים פורצת לרוב בקרב אוכלוסיות חלשות, כפי שקרה בישראל בהפגנות “הפנתרים השחורים” בתחילת שנות השבעים. אבל את מחאת הדיור ההמונית של קיץ 2011, שסחפה אחריה מאות אלפי משתתפים, הובילו בעיקר צעירים משכילים ממעמד הביניים. בעוד שיש מי שהטיל ספק במידת המצוקה הכלכלית של המפגינים, מחקר חדש של פרופ’ מיכאל שלו, היו”ר היוצא של התכנית למדיניות רווחה במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, מוצא כי חברי קבוצה זו אכן חוו ירידה משמעותית במעמד הכלכלי היחסי שלהם בשנים שקדמו למחאה.

המחקר מסתמך על נתוני סקר ההכנסות השנתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ובוחן את ההכנסות של מגזרי אוכלוסייה שונים בישראל לאורך 15 שנים. הוא כולל נתונים הן ברמת הפרט והן ברמת המשפחה, וכן משתני רקע רבים כמו גיל, מגזר, מצב משפחתי ומקום מגורים. הממצא העיקרי שעולה מהמחקר של שלו הוא שילידי ישראל משכילים בגילי 25–34 המתגוררים במרכז – שנחשבו בעבר לקבוצה מיוחסת מבחינת מעמד כלכלי – חוו נסיגה משמעותית במצבם כקבוצה בעשור האחרון במונחים יחסיים, ולעתים גם במונחים מוחלטים.

תרשים 1 ממחיש את תהליכי ההידרדרות. הוא מתמקד בקבוצה שנחשבה לעמוד השדרה של המחאה החברתית ב-2011: משפחות יהודיות צעירות עובדות של ילידי ישראל, למעט חרדים (לצורך המחקר משפחה נחשבה לזוג עם ילד אחד לפחות, שלפחות אחד מבני הזוג בה עובד). הקו הכחול מראה את ההכנסה הממוצעת הריאלית (במחירי 2010) של משפחות אלו במשך 15 השנים האחרונות. ניתן לראות כי ההכנסות עלו בהתמדה משנת 1995 עד 2005, אך מאז דרכו במקום ואף נסוגו מעט.

הקו האדום משקף את הבעייתיות באופן חד יותר. קו זה מייצג את ההכנסה של קבוצה זו ביחס לכלל האוכלוסייה, המחולקת למאה אחוזוני הכנסה זהים בגודלם (המספרים לאורך הציר האנכי באדום) משנת 1995 עד 2005, תקופה שניתן לכנות אותה “שנות הצעירים”, ההכנסה החציונית של משפחה צעירה עובדת של יהודים ילידי הארץ (למעט חרדים) עלתה בהשוואה לשאר קבוצות האוכלוסייה. בשנת השיא, 2005, העפילה משפחה צעירה חציונית זו לאחוזון ההכנסה ה-64 מכלל המשפחות בישראל. אז התרחשה תפנית חדה והחלה ירידה מתמדת בהכנסה היחסית, עד שאותה משפחה הגיעה לאחוזון ה-54 בשנת 2010. בכך התבטלו כל ההישגים היחסיים שרשמה הקבוצה מאז 1995 ואף יותר מכך, ובשנה שקדמה למחאה הרוויחה משפחה בקבוצה זו רק מעט יותר מן המשפחה הישראלית החציונית.

מחאת 2011 לא התרכזה בעיירות פיתוח או בשכונות עוני. הגדולה מבין ערי האוהלים הוקמה בשדרות רוטשילד בתל אביב, סמוך למה שנחשב לרובע הפיננסי העיקרי של ישראל. תרשים 2 מצביע על הסבר אפשרי לכך. התרשים מראה את הגידול בשכר הנומינלי של קבוצות גיל שונות בתקופה שבין 2008–2005, שנחשבת לתקופת שפע יחסית, לתקופה שאחרי המשבר הכלכלי – 2010–2009. המחקר של מרכז טאוב גילה כי הצמיחה בשכר פיגרה אחרי עלות המחיה עבור כל הקבוצות כמעט, אך אצל עובדים צעירים (מתחת לגיל 35) ומשכילים המתגוררים באזור המרכז התפנית הייתה קשה במיוחד: הם חוו ירידות של 2–1 אחוזים בשכרם הנומינלי, בעוד המחירים עלו בתשעה אחוזים.

המחאה בתל אביב התמקדה בעיקר במצוקת הדיור. המחקר של פרופ’ שלו מגלה כי שיעור הולך וגדל של צעירים ממשיך להתגורר בבית ההורים (אם כי נתון זה משקף בעיקר את הנטייה בקרב כל הקבוצות, פרט לחרדים, לדחות את הנישואים ואת הקמת המשפחה). תרשים 3 מראה שבקרב משפחות של יהודים צעירים ילידי הארץ שאינם חרדים, שיעור הבעלות על דירת המגורים נמצא בירידה. בעוד ששיעור הבעלות על דירה בקרב החמישון התחתון נשאר יציב לאורך העשורים האחרונים – קצת יותר מחצי – שיעור בעלי הדירה בקרב החמישונים האמצעיים והעליונים ירד משמעותית בשנים האחרונות. בשנים 2004–2000 כמעט 80 אחוז מהמשפחות הצעירות בחמישון ההכנסה העליון החזיקו דירה בבעלותן.  לעומת זאת, בשנים 2010–2009 ירד שיעור זה לקצת מעל 60 אחוז. ייתכן שחלק מהנסיגה אינו נובע מעליית המחירים אלא משינוי בסגנון החיים, אשר הוביל יותר ויותר משפחות, אפילו האמידות מביניהן, להתגורר בשכירות.

משפחות צעירות חרדיות וערביות, שהיו מדורגות מלכתחילה במקום נמוך, הידרדרו אף הן במורד היררכיית ההכנסה הלאומית. בקצה השני של הקשת, צעירים משכילים ילידי ברית המועצות לשעבר רשמו התקדמות כלכלית מרשימה בשנים האחרונות. תרשים 4 מציג את הסיבה העיקרית לכך – השכר ההולך ועולה של קבוצה זו בשוק העבודה. התרשים מציג את דירוג השכר לשעה של פרטים חציוניים עובדים צעירים בעלי השכלה אקדמית ממגזרים שונים באוכלוסייה ביחס לאחוזוני השכר של כלל כוח העבודה. בתקופות הנבדקות (1995-2010, עם חלוקה לארבע תת-תקופות) הן גברים והן נשים ילידי ברית המועצות לשעבר רשמו עליות גדולות ועקביות בשכר היחסי שלהם: הם השיגו למעשה 17-20 אחוז מעמיתיהם בכלל האוכלוסייה הצעירה העובדת, בתקופה של 16 שנים בלבד. מנגד, שכרם של אקדמאים בקרב יהודים ילידי הארץ וערבים ירד בדירוג היחסי. שלו מייחס את ההישגים הללו להסתגלותם של העולים הצעירים לתנאים המקומיים, ולמספר ההולך וגדל של צעירים ילידי ברית המועצות לשעבר שגדלו והתחנכו בישראל.

העובדה שיהודים ילידי הארץ שאינם חרדים חוו ירידה יחסית בהכנסה האישית והמשפחתית מצביעה על כך שהשחיקה הכלכלית משפיעה גם על מי שנחשבו לחלקים מיוחסים של הדור הצעיר. במחקר מצוין כי “יתרונות מעמד הביניים” – השכלה גבוהה, מגורים במרכז, דחיית הקמת המשפחה ולידה בישראל – ממשיכים להעניק לקבוצה החזקה יתרון בהכנסה ביחס לישראלים אחרים, אך ערך היתרון הזה נשחק בשנים האחרונות.