מדוע ההורים בישראל מתקשים לאזן בין משפחה וקריירה?

השבוע האחרון נפתח ברשימת צעדים נוספים שעליהם החליטה הממשלה בניסיון למנוע את המשך התפשטות נגיף הקורונה בישראל, כולל סגירת בתי הספר וגני הילדים ומעבר לעבודה מהבית ככל שהדבר אפשרי. אם לפני התפרצות הנגיף הורים בישראל התקשו לאזן בין עבודה ומשפחה, הרי כעת, נוכח ההנחיות החדשות, הפכה המשימה קשה שבעתיים.

הפריון בישראל גבוה באופן יוצא דופן ועומד על 3.1 ילדים לאישה בממוצע – הרבה יותר מבכל מדינה מפותחת אחרת. אף כי שיעור הפריון בקרב האוכלוסייה החרדית גבוה במיוחד (7 ילדים לאישה בממוצע), מרבית העלייה בשיעור הפריון באוכלוסייה בשני העשורים האחרונים מיוחסת ליהודים חילונים ומסורתיים, אשר שיעור הפריון הכולל בקרבם עומד כיום על יותר מ-2.2 ילדים. משמעות הדבר היא שלנשים חילוניות ומסורתיות בישראל יש בממוצע יותר ילדים מאשר לנשים בכל מדינה מפותחת אחרת.

יתרה מזו, רמות הפריון בישראל נותרו יציבות מאז שנות השמונים על אף השיפור הניכר ברמת ההשכלה של נשים וכניסתן הנרחבת לשוק העבודה, ואף שהגיל בעת הלידה הראשונה עלה בעשורים האחרונים בכשלוש שנים.

מלבד העובדה שלהורים בישראל יש יותר ילדים מאשר להורים במדינות מפותחות אחרות – שפירושה גם יותר ילדים שמתרוצצים בבית בימים אלו שבהם מערכת החינוך מושבתת – ההורים הישראלים גם עובדים בשיעורים גבוהים יותר. שיעורי התעסוקה של נשים בישראל, בייחוד בקרב אימהות לילדים קטנים, עלו בעשורים האחרונים במידה ניכרת. בשנת 2018 הועסקו אימהות לילדים בני 0–4 בשיעורים דומים לאימהות לילדים בוגרים ולנשים ללא ילדים. יתרה מזו, נראה כי נשים מוסיפות להשתתף בשוק העבודה גם לאחר לידת ילדיהן: חוקרי מרכז טאוב מצאו כי בקרב נשים יהודיות לא-חרדיות, שיעורי התעסוקה של אימהות ל-1–3 ילדים דומים לאלה של נשים ללא ילדים.

אולם לא רק האימהות בישראל עובדות יותר שעות, אלא גם האבות. רוב משקי הבית עם ילדים מתחת לגיל 18 – 71% – הם משקי בית זוגיים. העלייה בשיעורי התעסוקה של נשים מובילה לשינוי החלוקה המגדרית בין העבודה לבית, וגם מבחינה תעסוקתית משקי הבית נעשים שוויוניים יותר. אם בשנת 2002 שיעור משקי הבית עם ילדים שבהם שני ההורים מועסקים במשרה מלאה עמד על 30% מכלל האוכלוסייה, הרי בשנת 2017 עלה שיעור זה ל-40%.

עם זאת, יש הבדלים לא מבוטלים בין קבוצות האוכלוסייה השונות בישראל בכל הנוגע לדפוס המפרנסים במשפחה. בכ-51% ממשקי הבית של יהודים לא-חרדים שני ההורים עובדים במשרה מלאה, לעומת 25% ממשקי הבית הערביים ו-13% בלבד ממשקי הבית החרדיים. לעומת זאת, ב-43% ממשקי הבית החרדיים אף אחד מבני הזוג אינו מועסק במשרה מלאה, לעומת 15% במשקי בית ערביים ו-11% בלבד בקרב יהודים לא-חרדים. יצוין כי שיעורי התעסוקה הנמוכים ביותר במשק הם של גברים חרדים (52%) ונשים ערביות (37%).

ככלל, ממוצע שעות העבודה השבועיות של זוג הורים עם ילדים עומד על 59 שעות, אך גם כאן ישנם הבדלים גדולים בין קבוצות האוכלוסייה השונות: זוגות יהודים לא-חרדים עובדים בממוצע 67 שעות בשבוע, בעוד זוגות מהמגזר הערבי עובדים 50 שעות בממוצע וזוגות מהמגזר החרדי עובדים 34 שעות בממוצע בשבוע.

זוגות יהודים לא-חרדים נוטים גם לבלות זמן ממושך יותר בנסיעה למקום עבודתם. רק בקרב 22% מהזוגות היהודים הלא-חרדים שני בני הזוג עובדים ביישוב מגוריהם, לעומת 50% מהזוגות החרדים ו-35% מהזוגות הערביים. נתון זה תקף גם כשבוחנים את התופעה בקרב נשים בלבד: יהודיות לא-חרדיות נוסעות לעבודה יותר זמן מאשר ערביות וחרדיות.

נוכח שיעורי הפריון הגבוהים, היקף שעות העבודה ומשך הנסיעה לעבודה, לא מפתיע שישראל מדורגת רביעית מהסוף ב-OECD בכל הנוגע לאיזון בין עבודה ופנאי. שביעות הרצון מרמת האיזון בין העבודה ובין תחומים אחרים בחיים גבוהה יותר בקרב ישראלים ללא ילדים מתחת לגיל 18 מאשר אצל הורים לילדים מתחת לגיל 18, ולפי מגזרים – שביעות הרצון הנמוכה ביותר היא בקרב יהודים לא-חרדים.

המאפיינים הייחודיים לישראל מקשים על הורים רבים לאזן בין עבודה ומשפחה בימים כתיקונם, ובתנאים קיצוניים כמו היום על אחת כמה וכמה. מרכז טאוב מאחל לכל הישראלים בריאות טובה, ולהורים שבינינו – בהצלחה בשבועות הקרובים!