בשנים האחרונות מתנהל דיון ציבורי ער במגוון סוגיות הנוגעות לפנסיות, ובהן חשש מביצועים לא מספקים של קרנות הפנסיה וההשלכות של הזדקנות האוכלוסייה על מערכת הפנסיה.
גיל הפרישה של נשים הוא אחד הנושאים השנויים במחלוקת בסדר היום החברתי-כלכלי במדינה. ישראל נמנית עם תשע מדינות ה-OECD שבהן יש הבדל בין גיל הפרישה של גברים (67) לזה של נשים (62). ניסיונות שנעשו להעלות את גיל הפרישה של נשים לא נשאו פרי עד כה. המצדדים בהעלאת גיל הפרישה של נשים טוענים כי הבדל הגיל הוא מהגורמים העיקריים לפער המגדרי בהכנסות מפנסיה לאחר הפרישה מן העבודה. לעומתם יש הטוענים כי העלאת גיל הפרישה תפגע בנשים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך, שיתקשו להמשיך בעבודתן עד גיל מאוחר יותר.
מחקר חדש של חוקרות מרכז טאוב ליאורה בוורס והדס פוקס ניתח את סוגיית הפנסיה מנקודת מבט מגדרית. בישראל יש לקצבת הפנסיה שני מקורות כספיים: האחד – קצבת הזקנה, והאחר – פנסיה תעסוקתית (שהיא חובה על פי חוק מאז שנת 2008). כדי להציג תמונה מלאה, המחקר בחן הן את הפערים הנובעים מן ההבדלים בין גברים לנשים בשוק העבודה הן את ההבדלים הנובעים ממערכת הפנסיה עצמה. מטרת המחקר הייתה לזהות את הגורמים המשפיעים על הפער המגדרי בפנסיה, ובהתאם לכך להציג תחזית עתידית לפערי הפנסיה בין נשים לגברים.
עקב מגבלות הנתונים הזמינים קשה למדוד את הפער המגדרי בפנסיה הקיים כיום בקרב גמלאים בישראל. אולם נתונים שהתקבלו על 640,000 אלף מבוטחים שבשנת 2017 הייתה ברשותם קרן פנסיה חדשה ב"מנורה מבטחים" (קרן הפנסיה החדשה הגדולה בישראל) מראים כי אכן קיים פער מגדרי בחסכונות הפנסיה הפרטית, וכי פער זה מתרחב עם עליית הגיל. הפער הגדול ביותר נמצא בקרב גילאי 54–45: חסכונות הפנסיה התעסוקתית של גברים בקבוצת גיל זו גבוהים ב-28 אחוזים מאלו של נשים.
בבחינה של קבוצות האוכלוסייה השונות נמצא כי בקרב ערבים יש הבדלי דורות בפער המגדרי (כנראה בזכות העלייה שחלה בשיעורי התעסוקה ובשיעורי בעלות ההשכלה הגבוהה בקרב נשים ערביות), וכי בקרב נשים חרדיות מאזני הפנסיה גבוהים מאלה של גברים חרדיים (מפני ששיעור הנשים החרדיות העובדות גבוה מזה של הגברים החרדים).
אילו גורמים משפיעים על הפער המגדרי בפנסיה?
נוסף על כך, אף שזכויות הפנסיה נשמרות בזמן חופשת הלידה בתשלום (15 שבועות), במקרה שאישה בוחרת לדחות את חזרתה לעבודה ולקחת חופשה ללא תשלום (כפי שעושות נשים רבות), או שהיא לוקחת חופשה מהעבודה כדי לטפל בילדיה, אין מופרשים עבורה כספים לפנסיה בתקופה זו.
גורמים אלו משפעים על היקף החסכונות שגברים ונשים צוברים בפנסיות התעסוקתיות שלהם. נוסף על כך, יש הבדל בין המינים באופן שבו גובה הקצבה מחושבת. ישראל נמנית עם ארבע המדינות היחידות ב-OECD המתייחסות למגדר כקריטריון בחישוב הקצבה החודשית שיש לשלם למבוטח (מקדם הפנסיה) – שיטה שאינה חוקית במדינות רבות. היות שתוחלת החיים של נשים גבוהה מזו של גברים, קרנות הפנסיה מחלקות את החסכונות הכוללים למספר רב יותר של תשלומים.
מכיוון שכך, נשים רווקות מקבלות בכל חודש חלק קטן יותר מן הסכום הכללי מאשר גברים רווקים (חשוב לציין כי בקרב זוגות נשואים מקדם הפנסיה מושפע גם מחישוב של קצבת הפנסיה לשאירים, כלומר החלק מקצבת הפנסיה שיועבר לבן הזוג במקרה של פטירה. היות שסיכוייהן של נשים ליהנות מקצבת שאירים גבוהים מאלו של בני זוגן, המקדם עבור גברים נשואים ונשים נשואות דומים למדי).
גיל הפרישה הנמוך יותר של נשים – הגורם שקיבל את עיקר תשומת הלב הציבורית בישראל – משפיע על הפער המגדרי בפנסיה בשני כיוונים: מצד אחד, הפער במספר שנות העבודה עקב ההבדלים בגיל הפרישה מצמצם את חסכונות הפנסיה התעסוקתית של נשים. מצד אחר, בשל ההבדלים בגיל הפרישה נשים עשויות לנצל למשך שנים רבות יותר את הזכות לדחות עד גיל 70 (גיל הפרישה המוחלט) את קבלת קצבת הזקנה שמשלם הביטוח הלאומי, ובכך ליהנות מתוספת גבוהה יותר בעבור הדחייה; המוסד לביטוח לאומי מעניק תוספת של 5 אחוזים עבור כל שנת דחייה, כך שנשים שבוחרות לפרוש בגיל 70 מקבלות קצבת ביטוח לאומי הגבוהה ב-25 אחוזים יותר מזו שמקבלים גברים שפורשים באותו גיל.
בהתבוננות קדימה, החוקרות ערכו סימולציה כדי לאמוד את הפער המגדרי בפנסיה בעתיד. הסימולציה הראתה כי בקרב פרטים נשואים שפורשים בגיל 67, הגמלה החודשית של הגבר (פנסיה תעסוקתית וקצבת זקנה) תהיה גבוהה בכ-2,000 שקלים מזו של האישה: 15,300 שקלים בהשוואה ל-13,300 בממוצע, בהתאמה. בקרב רווקים הפער המגדרי צפוי להיות גדול אף יותר: כ-3,000 שקלים לטובת הגברים.
מסקנתן של החוקרות היא כי בישראל המגדר מעצב את מדיניות הפרישה באופן עמוק וייחודי, ויש לו השפעה רבה על הפערים בפנסיה בין גברים לנשים. בהתבוננות לעתיד הן מפנות את תשומת הלב הן לעניינים מבניים במערכת הפנסיה והן לקשר בין מגמות עכשוויות בשוק העבודה לגובה ההכנסות מהפנסיה לאחר גיל הפרישה.
המחקר נערך והופק בתרומתה הנדיבה של קרן הדסה.