מזל טוב לישראל! מצב המשק בשנתו ה-71

בטווח הקצר, נראה כי בשנים האחרונות הכלכלה בישראל חסונה, והדבר בא לידי ביטוי בכמה היבטים: שיעור התעסוקה גבוה מכפי שהיה זה שנים, האבטלה הגיעה לשפל היסטורי, המשכורות עלו, והגידול בתמ"ג דומה לקצב הגידול בעבר.

בשנת 2018 הגידול בתמ"ג בישראל היה גבוה יותר מבמדינות OECD אחרות – 3.3 אחוזים בישראל, בהשוואה ל-2.9 אחוזים בממוצע ב-OECD. אולם היות שהאוכלוסייה בישראל גם מתרבה מהר יותר מאשר ב-OECD, הרי התמ"ג לנפש בישראל (1.4 אחוזים) נותר נמוך מהממוצע ב-OECD, שעמד על 2.2 אחוזים.

כאשר בוחנים את פריון העבודה (כמה המדינה מייצרת בשעה אחת של עבודה) ישראל נמצאת מתחת לממוצע ב-OECD, וכן מתחת לארצות הברית ול-G7, ואינה מצליחה להדביק את הפער. למעשה, בישראל קצב הגידול בפריון הואט מאז שנות השבעים, ואפילו הצמיחה המהירה במגזר ההיי-טק משנות התשעים ואילך לא עצרה את ההאטה.

מגמה זו אומנם מדאיגה, אך אחת הסיבות להיעדר הצמיחה בפריון בעשור האחרון עשויה להיות גם הצטרפות של ישראלים רבי יותר לשוק העבודה. צמיחה בכלכלה יכולה להיות מיוחסת לכמה גורמים, ובהם מלאי ההון האנושי והפיזי, מספר שעות העבודה, והפריון הכולל.

במשך יותר מעשור הגידול במספר שעות העבודה, שמקורו בכניסה של אנשים רבים יותר לשוק העבודה, היה הסיבה העיקרית לגידול בתמ"ג לנפש. ואולם לעובדה שרוב מי שהצטרפו לשוק העבודה בתקופה זו היו עובדים בעלי מיומנויות נמוכות הייתה השפעה שלילית על הגידול בפריון.

למרות זאת, במהלך התקופה חל שיפור מסוים באיכות התעסוקה, הודות לעלייה ברמות הוותק וההשכלה של העובדים. בהתבוננות לעתיד, היות ששיעור התעסוקה – שהוא גבוה כבר כיום – ממשיך לעלות (וקרוב לשיא הגידול האפשרי), ושחלקם של הישראלים בגילי העבודה העיקריים מצטמצם, הפוטנציאל לצמיחה עתידית המבוססת על עלייה בתפוקה של כוח העבודה עתיד לרדת, והמדינה תידרש לחפש אחר מקורות פוטנציאליים אחרים לצמיחה.

כאמור לעיל, את העלייה הניכרת שחלה בשנים האחרונות בשכר הריאלי אי אפשר לייחס לשיפור בפריון, ואפשר למצוא את מקורותיה בירידה יחסית במחירי הצריכה. העלייה בשכר הריאלי, ולצידה הגידול בצריכה, התרחשו לא רק בקרב בעלי הכנסות גבוהות, אלא גם בקרב בעלי ההכנסות הנמוכות ביותר.

אומנם מחירי הצריכה ירדו בשנים האחרונות בכמה קטגוריות, אך למרות זאת רמות המחירים ויוקר המחיה בישראל נותרו גבוהות. הקטגוריה שבה חלה הירידה החדה ביותר במחירים מאז 2015 היא תקשורת, וירידות מחירים ניכרות חלו גם בתחומי המזון, התחבורה, הנופש והתרבות. בה בעת, מחירי הדיור עלו. סביר להניח כי ירידת המחירים נובעת, בחלקה לפחות, מצעדים שנקטה הממשלה בניסיון להפחית את יוקר המחיה.

נוסף על האתגרים הניצבים בפני ישראל – חיפוש אחר מקורות חדשים לצמיחה כלכלית ארוכת טווח והמשך הריסון של יוקר המחיה – המדינה תצטרך לטפל בקשיים של המערכת הפיסקלית, הנתונה בלחץ הולך וגובר.

ישראל הצליחה להפחית מאוד את החוב שלה בשני העשורים האחרונים – מ-90 אחוזים מהתמ"ג ל-60 אחוזים – באמצעות עמידה במגבלות ההוצאה ויישום תוכנית להפחתת הגירעון לרמה של 1.5 אחוזים מהתמ"ג עד 2024. עם זאת, נתונים עדכניים מורים כי במרוצת 12 החודשים האחרונים הגיע הגירעון השנתי ל-3.8 אחוזים מהתמ"ג. שיעור זה גבוה בהרבה מיעד הגירעון המרבי שנקבע ל-2018 – 2.9 אחוזים – ומסתמן כי תקרת הגירעון המרבי שנקבעה לשנת 2019 תיפרץ גם היא.

המצב מחריף עוד יותר עקב "הגירעון הסמוי" בתקציב, שנוצר עקב חריגות תכופות מחוקי ההוצאה והגירעון באמצעות חקיקה הקשורה לתוכניות לטווח ארוך שיש להן השלכות מימון ארוכות טווח. החריגות נעשות באמצעות "הוראת שעה", או הסטה של פעילויות ממשלתיות למסגרות חוץ-תקציביות שבאופן טכני אינן תלויות במגבלות ההוצאה התקציבית.

לאור המגמות הללו, בשנים הקרובות הגירעון של הממשלה עתיד לפרוץ בהרבה את הגבולות שנקבעו לו, אלא אם הממשלה תקצץ את הוצאותיה בצורה ניכרת, או תחליט על העלאת המיסים.

לסיכום, יש סימנים לכך כי מצבה של הכלכלה הישראלית כיום הוא טוב למדי, ושהיא תישאר איתנה גם בעתיד הקרוב. אולם יש להתמודד עם כמה אתגרים כדי שמגמות אלו יוסיפו להתקיים גם בטווח הארוך.