מערכת הרווחה: מבט־על

על אף חומרתן המתמשכת של הבעיות החברתיות שישראל ניצבת מולן בשנתיים האחרונות, בהן העוני והיקף הנזקקים לשירותים חברתיים, ההוצאה החברתית – שעומדת על כ-17.5% מהתמ"ג – לא גדלה, ונותרה נמוכה יותר מבמדינות רווחה אחרות. יתר על כן, תקופה זו התאפיינה בהיעדר יוזמות למדיניות חברתית חדשה בתחום הביטחון הסוציאלי ובפעילות המשרדים החברתיים.

ההשקעה החברתית בישראל

ניתוח ההוצאה החברתית על פי החלוקה המקובלת במחקר בעשור האחרון – הגנה חברתית (כגון הבטחת הכנסה וקצבת זקנה), השקעה חברתית (למשל פיתוח יכולות וכישורים של פרטים) ו"הוצאות אחרות" (למשל על מערכת הבריאות) – מעיד על כיווני המדיניות הממשלתית.

• בשני העשורים האחרונים גדל היקף ההוצאה בשלוש הקטגוריות. מ-2015 גדלה ההוצאה על השקעה חברתית, בעיקר על מעונות יום לגיל הרך ועל התוכנית "חיסכון לכל ילד".
• ישראל דומה למדינות רווחה סוציאל-דמוקרטיות כמו שוודיה ודנמרק, ששמות דגש על השקעה חברתית.
• אולם בהשוואה בין-לאומית של ההוצאה להשקעה חברתית כאחוז מהתמ"ג מתברר שההוצאה בישראל נמוכה יחסית ונעה בין 6.5% ל-8% מהתמ"ג לעומת יותר מ-11% בדנמרק ובשוודיה. ההסבר לכך הוא המיסוי הנמוך בישראל, לצד הוצאה גבוהה בתחומים אחרים, כגון ביטחון, ועל כן הוצאה ממשלתית נמוכה יחסית על רווחה.

העוני בישראל במבט בין־לאומי משווה

המבנה הפנסיוני הנהוג בישראל וההבדלים הדמוגרפיים מקשים על אנשים לצאת מעוני ומצמצמים את תחולת העוני במידה פחותה מאשר במרבית מדינות ה-OECD האחרות.

• שיעור העוני בישראל לפי הכנסות כלכליות נמוך יחסית לממוצע במדינות OECD אחרות (23% לעומת 28%), אולם בבדיקה לפי הכנסה פנויה ישראל מובילה בראש הדירוג (ביחד עם ארה"ב) עם 18% בהשוואה ל-12% במדינות רווחה אחרות.
• בהשוואה לישראל, חלק גדול יותר מהירידה בעוני במדינות המפותחות מקורו באוכלוסייה הזקנה: בעוד ישראל הצליחה לצמצם את שיעור הזקנים העניים בין 2015 ל-2017 רק מ-42% (לפי הכנסה כלכלית) ל-20% (לפי הכנסה פנויה), ב-OECD שיעור זה הצטמצם באותן שנים מ-69% ל-13%.ההוצאה על סעיף זה קטנה ב-2018 לאחר שנים שבהן היא צמחה.ההוצאה על סעיף זה קטנה ב-2018 לאחר שנים שבהן היא צמחה.
• • • משמעות הדבר היא השתלבות מוגבלת של ילדים, במיוחד בחברה הערבית, במערכות החינוך בגיל הרך. אם ההשקעה הזאת תמשיך לרדת, סביר כי יהיו לכך השלכות שליליות על התפתחות ההון האנושי שלהם ועל סיכוייהם למוביליות חברתית בעתיד.משמעות הדבר היא השתלבות מוגבלת של ילדים, במיוחד בחברה הערבית, במערכות החינוך בגיל הרך. אם ההשקעה הזאת תמשיך לרדת, סביר כי יהיו לכך השלכות שליליות על התפתחות ההון האנושי שלהם ועל סיכוייהם למוביליות חברתית בעתיד.בקרב האוכלוסייה הלא-זקנה מתגלות מגבלות נדיבותן של קצבת הבטחת ההכנסה וקצבאות הילדים. על אף הגידול בשכר הממוצע ובגובה קו העוני בעשור האחרון, הסכום הכולל של שתי קצבאות אלו נותר יציב, ובמרחק הולך וגדל מקו העוני.
      קצבאות המוסד לביטוח לאומיההוצאה על קצבאות הביטוח הלאומי גדלה ריאלית ב-2018 בכמעט 5% לעומת השנה הקודמת.
      • קצבת הנכות עלתה לאחר המאבק הציבורי בכ-8 נקודות האחוז בשנים 2017–2019, וההוצאה על קצבה זו גדלה בכ-16% במונחים ריאליים, בעוד לא חל גידול בשיעור מקבלי הקצבה.
      • היעדר התמקדות של התוכנית האוניברסלית "חיסכון לכל ילד", שפועלת מ-2017, באוכלוסייה החיה בעוני עלול להחליש את תרומתה של התוכנית למוביליות חברתית: פחות משליש מהורי הילדים בחמישון ההכנסה התחתון מוסיפים כסף להפקדת המדינה, לעומת 65% מההורים שמוסיפים בחמישון העליון, ואלה גם בוחרים במסלולי השקעה מניבים יותר.

      מעונות היום

      ב-2018 נחקק חוק הפיקוח על מעונות יום, הקובע שורה של תנאים להפעלת מעונות יום, אך תנאי הזכאות לסבסוד וההיצע המצומצם גורמים לנגישות מוגבלת ודיפרנציאלית של פעוטות למעונות.