מערכת שירותי הרפואה

לאחרונה גם אושרו תוספות כוח אדם למערכת, והנגישות לפריפריה מתרחבת. בחלק מהדברים יש משום הבטחה, ויש לקוות שהממשלה תעמוד בה. עם זאת, אין בשינויים שהוזכרו כדי להביא לתמורות מבניות במימון, בארגון ובהתנהלות המערכת, ובהיעדרן חלק מההישגים הללו עלולים להימחק. ייתכן שעקב הסכמי השכר החדשים יעלה חלקו של המימון הציבורי בהוצאה הלאומית על בריאות, אולם שינוי זה מבטא את היעדר המדיניות לטווח ארוך של הממשלה. המערכת הציבורית נשחקת ומתנהלת ממשבר למשבר, והערכה זו אינה משתנה גם אם נלקחים בחשבון הישגי השביתה. ניתוח הוצאות משקי הבית לשירותי רפואה מצביע על כך שמי שצריך ויכול נוטש את המערכת הציבורית. הישגים של עשרות שנים בתחום השוויוניות והיעילות נשחקים, ותיתכן פגיעה בבריאות הציבור בסופו של יום – משקי בית חלשים מוותרים על טיפול רפואי. בהקשר הכללי של יוזמות מבורכות ומדיניות ארוכת טווח, שיש להן השלכות מרחיקות לכת על מערכת הרווחה, יש לבחון את ההצעה לרפורמה בביטוח סיעודי בישראל – שנחשבת לסוגיה של מערכת הבריאות כברירת מחדל, ולא בעקבות תהליך חשיבה מסודר.

המאמר מופיע כפרק בדוח השנתי של המרכז: דוח מצב המדינה – חברה, כלכלה ומדיניות 2011-2012.